בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה תביעה של אב רשום שביקש לברר את אבהותו לבתו הקטינה באמצעות בדיקת רקמות. השופט אפרים צ'יזיק קבע כי אף שהקטינה, בת מעט יותר מ-15, מודעת לספק שמעלה האב, ביצוע הבדיקה עלול לגרום לה פגיעה נרחבת יותר מן המצב הקיים. בית המשפט אימץ את עמדת היועצת המשפטית לממשלה ואת המלצת התסקיר שלא לבצע את הבדיקה, ולא עשה צו להוצאות.
צריכים עו"ד?
האב והאם נישאו בשנת 2010 והתגרשו בשנת 2013, והבת נולדה בשנת 2011, כחצי שנה לאחר הנישואין. האב ביקש צו לבדיקת אבהות בטענה שספקותיו נובעים מקשרים של האם עם גברים אחרים בתחילת הקשר ביניהם ומניתוק רגשי ממושך מצד הקטינה. האם הודתה בפרטי הנישואין, הגירושין ותקופת ההיריון, אך הכחישה את יתר טענותיו. היא ציינה כי בנובמבר 2010 האב התייצב בבית הדין הרבני האזורי בחיפה, הכיר באבהותו על העובר והתחייב בחיובי אב כלפי הוולד שיוולד.
האם טענה גם כי לאורך השנים האב הפר זמני שהות וגרם לקטינה תסכול נפשי מורכב. לצד זאת נכתב בפסק הדין כי האם אמרה שמעולם לא התנגדה לבדיקה גנטית, ובלבד שהעלות תשולם במלואה בידי האב. בהמשך, לאחר שהתקבל תסקיר, הודיעה האם כי היא "מקבלת את המלצת התסקיר", הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט וביקשה לחייב את האב בהוצאות בגין מה שכינתה הליך סרק והסתרת פסק הדין של בית הדין הרבני.
תסקיר עו"ס לסדרי דין תיאר את הקטינה כבת כ-15 הלומדת במסגרת חינוך מיוחד, מאובחנת עם הפרעת קשב וריכוז ומלווה לאורך השנים בידי פסיכיאטר ובטיפול רגשי בשל קשיים רגשיים, פחדים וחרדות נטישה. לפי התסקיר, היא נושאת את שם משפחתו של האב, מכירה אותו כאביה מיום היוולדה ומקיימת עמו קשר, אף שאינו רציף או אינטנסיבי. האב הסביר לעורכת התסקיר כי ספקותיו התעוררו בעקבות שיחה עם חבר וכי השתמש בכלי בינה מלאכותית שהצביע, לשיטתו, על דמיון חזותי בין הקטינה לבין גבר אחר.
הקטינה עצמה מסרה לעורכת התסקיר כי אינה מתנגדת לקיום הבדיקה, אך מסרבת בתוקף לבדיקה אם היא כרוכה בנטילת דם, בשל פוביה מרופאים ומבדיקות. בפסק הדין צוין כי אפשר להתמודד עם החשש הזה באמצעות בדיקה לא פולשנית. עם זאת, עורכת התסקיר התרשמה שהאב משמש כאביה הפסיכולוגי של הקטינה מאז לידתה וכי עצם העלאת בקשת האבהות כבר מטלטלת את עולמה ומעוררת בה ספקות קשים. ההמלצה הייתה שלא לערוך בדיקת אבהות, גם לנוכח ההסכמה לכאורה של בני המשפחה.
האב עמד על בקשתו. בתגובה לתסקיר נמסר מטעמו כי בירור האבהות הוא "עניין מהותי ובעל חשיבות אדירה עבורו". מנגד, נציגת היועצת המשפטית לממשלה הצטרפה להמלצת התסקיר וביקשה לדחות את התביעה לפי סעיף 28ד לחוק מידע גנטי, משום שלשיטתה לא הוכח צורך ממשי של הקטינה בבדיקה הגובר על הפגיעה הרגשית המשמעותית שעלולה להיגרם לה.
השופט צ'יזיק קבע כי המסגרת המשפטית מחייבת רף גבוה כאשר אדם רשום כאביו של קטין וממצאי הבדיקה עלולים לשלול את אבהותו. סעיף 28ד לחוק מידע גנטי קובע שבנסיבות כאלה לא יורה בית המשפט על הבדיקה אלא אם שוכנע שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על הפגיעה שעלולה להיגרם. בפסק הדין נסקרה פסיקה שבה הודגש כי כאשר האב הרשום הוא גם האב הפסיכולוגי, במיוחד ביחס לילד מתבגר ופגיע מבחינה רגשית, יש לייחס משקל רב ליציבות חייו של הקטין ולסיכון שבהותרתו ללא אב רשום.
בית המשפט הפנה בין היתר לפסקי דין קודמים שבהם נדחו בקשות דומות לאחר שנקבע כי עצם רצונו של אב לברר את האמת הביולוגית אינו בהכרח צורך של הילד. צוטט פסק דין שלפיו "הצורך של התובע לברר את אבהותו ביחס לקטינה" הוא מובן, אך אינו קשור בהכרח לטובתה. מנגד, השופט הדגיש שהמקרה הנוכחי מורכב יותר, משום שהקטינה כבר מודעת לספק והחשש "מרחף כענן מעל כלל בני המשפחה". לכן נדרשה בחינה לא רק של נזק אפשרי מהבדיקה, אלא גם של המשך החיים עם הספק עד גיל 18.
למרות המודעות של הקטינה לספק, בית המשפט קבע כי מצבה הרגשי מטה את הכף נגד הבדיקה. השופט ציין כי היא אינה מתנגדת לבדיקה אך גם אינה חפצה בה, וכי היא מתמודדת ממילא עם קשיים עצמאיים ונזקקת לטיפול רגשי וליווי פסיכיאטרי. לדבריו, העיקרון החוזר בפסיקה הוא להימנע מזעזוע עולמו של קטין, ובמקרה הזה עולמה כבר זועזע במידה מסוימת, אך תוצאה של בדיקה השוללת אבהות עלולה לטלטל אותו באופן עמוק ובלתי הפיך.
בית המשפט נתן משקל גם לכך שהאב מוכר לקטינה כאב מאז לידתה, שהיא נושאת את שם משפחתו ושקיים ביניהם קשר. השופט לא התעלם מן הרצון לברר אמת ביולוגית, אך קבע כי החוק דורש יותר מרצון כזה כאשר הבדיקה עלולה לשלול אבהות של אב רשום. ההכרעה, כך עולה מפסק הדין, אינה קביעה מהי האבהות הביולוגית, אלא החלטה שלא לברר אותה באמצעות הבדיקה בשלב זה בשל מבחן הצורך הממשי וטובת הקטינה.
פסק הדין הדגיש גם שהקטינה נושאת את שם משפחת האב ומכירה בו כאביה מאז לידתה. התסקיר תיאר קשר שאינו רציף או אינטנסיבי, אך עדיין קשר הורי קיים, והשופט הציב נתון זה לצד העובדה שהספק בדבר האבהות כבר הובא לידיעת הקטינה. הוא הבחין בין מצב שבו ילד כלל אינו מודע לספק לבין המקרה הנוכחי, אך קבע שגם עצם המודעות אינה מספיקה כדי להפוך את הבדיקה לטובתה. לנוכח חרדות הנטישה שתוארו, הטיפול הרגשי והחשש מפגיעה בזהות ובתחושת השייכות, נקבע שהסיכון הכרוך בבירור הביולוגי גובר על התועלת האפשרית שהאב ביקש להשיג באמצעות הבדיקה.
בסופו של דבר קבע השופט כי דווקא "הסרת החשש" באמצעות הבדיקה עלולה להביא לפגיעה רחבה יותר בקטינה. לכן אומצה עמדת היועצת המשפטית לממשלה, והתביעה לעריכת בדיקת אבהות ולמתן צו לבדיקת סיווג רקמות נדחתה. בית המשפט לא חייב מי מהצדדים בהוצאות. מספר התיק: תלה"מ 39968-09-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.