בית המשפט לענייני משפחה באשדוד חייב בעל לשעבר לשלם לאשתו לשעבר 703,356 שקל במסגרת איזון המשאבים, לאחר שאימץ את חוות דעת המומחה לגבי שווי החברה שבבעלותו ודחה את בקשתו להפחית כבר עכשיו מס רעיוני שעשוי לחול אם ימכור בעתיד את מניותיו. השופטת כרמית חדד בחרה במנגנון ביניים: האישה תקבל כעת מחצית משווי החברה ברוטו, ואם הבעל ימכור את המניות עד 31 בדצמבר 2028 וישלם בפועל מס, היא תישא במחצית המס עד לתקרה של 171 אלף שקל.
צריכים עו"ד?
בני הזוג נישאו בשנת 2015 ולהם שני ילדים. הסכם הגירושין שלהם אושר ביולי 2024, אך נושא החברה והאיזון הרכושי נשאר להכרעה. מועד הקרע נקבע לינואר 2024. בהליך מונה מומחה כלכלי שבחן את שווי החברה ואת יתר רכיבי האיזון, ולצדו נערכה חוות דעת חשבונאית ביחס לנכסים ולזכויות.
המומחה העריך את שווי הפעילות העסקית בטווח שבין 489 אלף שקל ל-1.866 מיליון שקל ובחר שווי של 1.057 מיליון שקל. הוא הציג גם שווי נטו לאחר מס תיאורטי של כ-715 אלף שקל, על בסיס מס רעיוני של כ-342 אלף שקל. הבעל ביקש שבית המשפט יאמץ את השווי לאחר המס, אף שהחברה לא נמכרה ולא נוצר במועד פסק הדין חיוב מס בפועל.
הבעל תקף גם את עצם הערכת השווי. הוא טען שהחברה תלויה בעיקר בעבודתו האישית ושחלק מהשווי משקף למעשה את כושר ההשתכרות העתידי שלו ולא נכס בר איזון. הוא השיג על שיעור ההיוון, על תחזיות הצמיחה ועל ההנחות ביחס לשימוש בקבלני משנה. בתמצית טען כי "יהא עליו לעבוד 10 שנים על מנת להרוויח את סכום האיזון", ולשיטתו התוצאה מלמדת שההערכה גבוהה ואינה משקפת את המציאות.
האישה תמכה בחוות הדעת וטענה שאין סיבה לסטות ממנה. ביחס למס היא הציעה מנגנון מותנה: אם החברה תימכר לצד שלישי והבעל יחויב במס בפועל, היא תעביר לו "מחצית מהחיוב ולכל היותר סך של 171,000 ₪". ההצעה המקורית קשרה את ההסדר למועד מוקדם יותר, אך בית המשפט האריך את התקופה עד סוף 2028.
השופטת דחתה את הטענה שהשווי שנקבע הוא רק כושר ההשתכרות של הבעל. בפסק הדין צוין כי הפעילות העסקית אינה נשענת על עבודתו בלבד: העסק משתמש בעובדים ובקבלני משנה, והמומחה כלל בחישוב שכר חלופי לעבודת הבעל כדי להפריד בין תרומתו האישית לבין ערך הפעילות העסקית. המומחה אף הסביר שהערכת כושר השתכרות נעשית בשיטה אחרת וכוללת רכיבים שונים, ולכן לא נמצא בסיס לזהות בין שני המושגים.
גם ההשגות על שיעור ההיוון לא הביאו לשינוי. במהלך הדיון נטען כי מומחים אחרים היו עשויים להשתמש בשיעור של 25% או 30% במקום 20.3%, אך לא הוגשה חוות דעת חלופית ולא נעשתה פנייה מסודרת למומחה לקבל את נתוני החישוב שעליהם הסתמך. בית המשפט קבע שלא די בטענה כללית נגד שיעור ההיוון לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להציג שאלות ולבקש את הנתונים.
השופטת קיבלה גם את הסבר המומחה לכך שהערכת שווי נעשית לפי המידע שהיה ידוע במועד הקרע והנחות סבירות לאותו מועד. שימוש בנתונים שהתבררו בשנים מאוחרות יותר, כך נקבע על בסיס עדותו, כבר אינו הערכת שווי למועד הקרע אלא בדיקת שווי בפועל בדיעבד. לכן לא נמצא פגם בכך שהמומחה לא בנה מחדש את הערכתו לפי נתונים שנוצרו לאחר מועד הפרידה.
המחלוקת המעניינת ביותר נגעה למס. אילו בית המשפט היה מנכה כעת מס תיאורטי, האישה הייתה מקבלת את חלקה לפי שווי נטו אף שייתכן שהבעל לעולם לא ימכור את החברה ולא ישלם את אותו מס. מנגד, אם הייתה מקבלת מחצית מהשווי ברוטו בלי מנגנון תיקון, ובתוך זמן קצר הייתה מתבצעת מכירה המחייבת במס, הבעל היה נושא לבדו בעלות שנוגעת גם לשווי שחולק.
לאחר סקירת הגישות האפשריות בפסיקה בחר בית המשפט בפתרון מותנה שהוגדר כמאוזן. מחצית שווי החברה לצורך האיזון נקבעה על בסיס השווי ברוטו, 528,500 שקל. לצד זאת נקבע שאם המניות יימכרו עד סוף 2028 והמכירה תגרור חיוב מס בפועל, האישה תישא במחצית אותו חיוב, אך לא ביותר מ-171 אלף שקל, שהוא מחצית המס התיאורטי שהוערך בחוות הדעת.
הסכום הכולל של 703,356 שקל לא נבע רק מן החברה. בפסק הדין פורט החישוב: 528,500 שקל בגין מחצית שווי החברה, 82,856 שקל במסגרת איזון הנכסים הנזילים, ו-92 אלף שקל בגין מחצית החזר מס צפוי בסך 184 אלף שקל. שלושת הרכיבים מצטברים לסכום הסופי שנפסק.
ביחס להחזר המס לא הועלתה מצד הבעל השגה שמצדיקה סטייה מחוות הדעת, ולכן בית המשפט אימץ את הקביעה שיש לחלוק בו. זכויות פנסיוניות אמורות להיות מאוזנות באמצעות צווים נפרדים בהתאם למנגנון שנקבע, והן אינן חלק מן הסכום הכספי של 703,356 שקל שנפסק בפסק הדין.
בית המשפט התייחס גם ליתרת זכות של 40 אלף שקל של בעל המניות שנכללה כבר בתוך הערכת שווי החברה, ולכן לא הוסיף אותה פעם נוספת כרכיב עצמאי. בכך נמנעה ספירה כפולה של אותו ערך. גם רכיב החזר המס הצפוי נבחן בנפרד, לאחר שלא הועלתה התנגדות מהותית לחלוקתו.
בית המשפט לא פסק הוצאות משפט. התוצאה המרכזית היא אימוץ שווי החברה שקבע המומחה, בלי להפחית מס שטרם שולם, אך עם מנגנון שמאפשר תיקון אם המס יהפוך להוצאה אמיתית בתוך התקופה שנקבעה. בכך נותרת האישה עם חלקה המלא בשווי שנקבע למועד הקרע, והבעל מקבל הגנה מוגבלת מפני מצב שבו מכירה קרובה תיצור חיוב מס בפועל.
ההכרעה ממחישה את דרך החישוב שנעשתה בתיק עצמו ולא קובעת שכל חברה במסגרת איזון משאבים צריכה להימדד באותה שיטה. בית המשפט הסתמך על המומחה שמונה בהסכמת הצדדים, על מאפייני העסק ועל העובדה שהמס היה תיאורטי בלבד במועד ההכרעה. אלה הובילו הן לסכום שנפסק כעת והן לתנאי שנקבע למכירה עתידית.
מספר התיק: תלה"מ 68758-07-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.