חייל מג״ב שהואשם כי דרך אקדח, כיוון אותו לעבר חברו לחדר ולחץ על ההדק זוכה מחמת הספק, לאחר שהתברר כי עד התביעה המרכזי, סמל שחלק עם השניים את החדר, סתר את גרסת המתלונן בנקודות מהותיות. במחלקה לחקירות שוטרים טענו כי המתלונן תיאר אירוע אמין וכי לא היה לו מניע להפליל את הנאשם. החייל הכחיש את האיומים וטען שהזיז את הנשק כדי להגיע לשמפו שבארונית. השופטת שוש שטרית מבית משפט השלום בבאר שבע מצאה כי הראיות אינן מוכיחות את האישומים מעבר לספק סביר, והבהירה כי אין להטיל על נאשם להוכיח מדוע הוגשה נגדו תלונה.
האירוע שתואר בכתב האישום התרחש ב-19 ביולי 2023, בעת שהחיילים שהו בעיר הבה״דים במסגרת שירותם במג״ב. סמל שחלק עמם את החדר יצא ממנו לאחר שהותיר אקדח ומחסניות בארון. לפי הנטען, הנאשם נטל את האקדח, דרך אותו, כיוון אותו לעבר המתלונן ולחץ על ההדק. הוא אף הזכיר לפי האישום מקרה שבו שוטר איבד את חייו בעקבות משחק בנשק. בעקבות האירוע, נטען, המתלונן חש חרדה ונזקק בהמשך לסיוע של קצינת בריאות הנפש. הנאשם הואשם באיומים ובמעשה פזיזות ורשלנות בנשק.
הנאשם לא הכחיש שנגע באותו אקדח. לדבריו, הוא נדרש להוציא שמפו מארונית שבה הניח הסמל את האקדח ואת המחסניות, ולכן העביר אותם לארונית אחרת. הוא הכחיש שכיוון את הנשק לעבר חברו או דרך אותו. הוא גם לא הכחיש שעשה בעבר שיחה על מותו של שוטר בעת משחק בנשק, אלא טען שהשיחה נעשתה במועד אחר, בלי קשר לאירוע המתואר בכתב האישום.
מח״ש ביקשה להסתמך על עדות המתלונן, על עדות הסמל ששמע ממנו על המקרה, ועל העדויות הנוגעות למצוקה הנפשית שלו. לטענתה, היחסים בין שני החיילים היו טובים, כך שלא היה למתלונן מניע להגיש תלונה כוזבת; עדותו בעיקרה עקבית, והסתירות שהיו בה אינן נוגעות ללב האירוע. היא טענה גם שהסבר הנאשם באשר למיקום האקדח ולצורך להעבירו אינו הגיוני. ההגנה, מנגד, הצביעה על כך שלא היה עד ראייה נוסף, על הפערים בין דברי עדי התביעה ועל התנהגות המתלונן אחרי האירוע. לטענתה, אין הצדקה להעדיף את גרסת המתלונן על פני גרסת הנאשם.
במסגרת הדיונים נידונה תחילה השאלה אם הוכח שהאקדח היה כלי ירייה. לאחר החלטה בטענת אין להשיב לאשמה מ-11 ביוני 2025 הותר למאשימה לחזור משלב אלו עדיי, והסמל שבבעלותו היה הנשק העיד על תקינותו. השופטת לא קיבלה בסופו של דבר את טענת ההגנה שלפיה לא הוכח שמדובר בכלי ירייה. עם זאת, היא מצאה פגם באופן החקירה: האקדח לא נתפס לשם בדיקה, ולכן לא נבדקו טביעות אצבע או דנ״א על ההדק, אשר עשויים היו להיות רלוונטיים למחלוקת. נוסף לכך נערך תחקיר פיקודי בנוכחות המעורבים לפני חקירת מח״ש, ״מה שמעלה חשש לא מבוטל לזיהום החקירה.״
הבירור התמקד בעדות הסמל, שהפרקליטות עצמה הציגה כעד אובייקטיבי. גם השופטת התרשמה ממנו ככלל כעד מהימן, אף שהתקשה לזכור במדויק היכן הונח האקדח. אלא שבמהלך ההשוואה בין עדותו לבין דברי המתלונן התגלה כי האי-התאמות אינן מסתכמות בפרטים שוליים. ״גרסתו של המתלונן התגלתה כרצופת סתירות מהותיות היורדות לשורשם של דברים״, קבעה השופטת. היא בחנה את העדויות לפי סעיף 53 לפקודת הראיות, תוך שמירה על הדרישה להוכחת אשמה מעבר לספק סביר.
הסתירה הראשונה נגעה לעיתוי המקלחת. המתלונן הציג את האירוע ככזה שהתרחש לפני שנכנס להתקלח, ואילו הסמל תיאר כי כששמע ממנו את הסיפור, דובר במצב שבו כבר יצא מהמקלחת. גם משך הפעילות שבה השתתף הסמל מחוץ לחדר תואר באופן שונה: בעוד שבגרסה אחת מדובר בפרק זמן של דקות, הסמל תיאר אימון של כשעה. לעומת זאת, גרסת הנאשם באשר להזזת הנשק לצורך המקלחת נותרה עקבית בהיבט משמעותי זה. לא נמצא בסיס להכריע כי דווקא סדר האירועים לפי המתלונן הוא הנכון.
סתירה נוספת הייתה בתיאור תנוחת המתלונן כשהתרחש האיום. בעדותו הוצג אירוע שבו היה המתלונן על הרצפה, אולם לפי מה שסיפר לסמל סמוך למקרה, שכב על מיטתו עם הטלפון ביד לאחר מקלחת. השוני הזה משליך על האופן שבו יכול היה לראות את הנשק ואת פעולות הנאשם. השופטת מצאה גם פערים באשר לכיוון שאליו הופנה האקדח לעומת התיאור בכתב האישום. היא תהתה מדוע המתלונן, שהכיר את כללי הטיפול בנשק, לא פעל מיד כשראה לטענתו פעולות מסוכנות באקדח שהושאר בחדר.
פער שלישי התגלה ביחס לפנייה לסמל. המתלונן תיאר שיחת טלפון שבה פנה אליו, בעוד שהסמל מסר על פנייה פנים אל פנים. לאורך מסירת הגרסאות נוספו והשתנו פרטים גם ביחס לבדיקת האקדח ולשעה שבה התקיימה הפנייה. מאחר שהסמל שמע את תיאור האירוע בסמוך לו, ושהפרטים עסקו בשאלה כיצד נמסר הדיווח הראשוני, היה לפערים משקל מיוחד. זאת בשונה מסתירות קטנות שעשויות להתעורר באופן טבעי בעדויות שנמסרות בחלוף זמן.
מחלוקת נותרה באשר לארונית שבה הונח האקדח. השופטת לא מצאה כי בעדות הסמל וביתר הראיות יש כדי לקבוע באופן המסיר ספק את מיקום האקדח, וממילא לא ניתן היה לשלול על סמך נקודה זו את הסבר הנאשם להזזתו. אף שהשופטת העלתה אפשרות שחלק מהפרטים האמיתיים, למשל הזזת האקדח, השתלבו בתיאור שאותו נתן המתלונן, היא לא קבעה כי כך קרה או כי המתלונן המציא ביודעין את האירוע.
השופטת בחנה גם את התנהגות השניים לאחר מכן. הם הלכו לאכול יחד, והמתלונן שילם גם עבור הנאשם; בהמשך השתתפו במסיבה. אף שניתן עקרונית להבין כי תגובה לאירוע טראומטי תופיע באיחור, בית המשפט מצא שהסבריו של המתלונן בקשר להתנהגותו מעוררים קשיים בשילוב יתר הראיות. הדיווח לגורמים נוספים נמסר רק למחרת, למרות הזדמנויות להעלותו קודם לכן. חיילות שלפי הראיות יכלו אולי לשפוך אור על התנהלותו לא זומנו, ובעדות הסמל במח״ש לא תוארה מצוקה באופן שהתיישב עם מלוא התיאור שהציגה המאשימה.
גם עדות קצינת בריאות הנפש נשקלה. המתלונן התקבל לפגישה ובהמשך הייתה פנייה קצרה נוספת, בין השאר על רקע חששו שלא ייעשה עמו צדק. הנאשם מצדו הכחיש את המיוחס לו בפגישה עמה. השופטת לא שללה את חשיבות מצוקתו של המתלונן, אך מצאה שעדות זו אינה יכולה לרפא את הסתירות בעדויות על המעשה עצמו. מצוקה, גם אם היא אמיתית, אינה הוכחה מספקת לכך שהאירוע התרחש בדיוק כמתואר בכתב האישום.
אחת מטענותיה המרכזיות של מח״ש הייתה שאין סיבה נראית לעין לכך שחייל יגיש תלונה כזו נגד חברו. בית המשפט הדגיש כי הנחת היסוד של אותה טענה אינה מבוססת במלואה: השניים קיימו יחסים סבירים, אך לא הוכח שהיו חברים קרובים. מעדות המתלונן עלו גם הערכות שליליות קודמות כלפי הנאשם ופרטים נוספים שהוסיף על התנהלותו, הנוגעים בין היתר לגז, לבריכה ולטאבלט. הדברים לא נקבעו כעובדות לגבי הנאשם, אך היו רלוונטיים לבחינת הטענה שאין אפשרות להסביר עמדה שלילית כלפיו.
מכל מקום, גם אילו לא נמצא כל הסבר אפשרי להגשת התלונה, הדבר לא היה משלים את החסרים הראייתיים. ״העדר מניע, כידוע, אינו תחליף לראיות ואינו הופך את נטל ההוכחה.״ ובהמשך הבהירה השופטת: ״הנאשם אינו מחויב להוכיח מדוע העלילו עליו.״ הנטל מוטל על המדינה להוכיח את האישום ולא על הנאשם לפענח את הסיבה לתלונה. מכאן גם שהזיכוי אינו מותנה בממצא פוזיטיבי שהמתלונן שיקר או בעלילת שווא מוכחת.
בסופו של דבר, הסתירות המצטברות בגרסת המתלונן, אי-ההתאמות לעדות הסמל, גרסת הנאשם שלא נסתרה במידה הדרושה ומחדלי החקירה הותירו ספק ממשי באשר לאירוע. שטרית זיכתה את החייל מחמת הספק הן מהעבירה לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין והן מעבירת האיומים לפי סעיף 192.
ת״פ 52421-09-23

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.