נאשם שהיה מעורב בארבע פרשות של גניבת מכוניות וניסיון לגניבה, ובהן העברת כלי רכב גנובים לשטחי האזור, נידון ל־33 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט קבע שמדובר בעבריינות רכוש הפוגעת לא רק בבעלי המכוניות אלא גם בתחושת הביטחון ובציבור המבוטחים, ודחה בקשה להקל בעונש על בסיס נסיבותיו האישיות ואפשרות שיקום. התביעה ביקשה 47 חודשי מאסר; ההגנה הדגישה שהנאשם צעיר, הודה בעבירות ולטענתה נגרר אחרי שותף מבוגר ממנו. בית המשפט קבע מתחם ענישה כולל של 30 עד 60 חודשים, ומיקם את הנאשם מעט מעל תחתיתו.
גזר הדין ניתן בעניינו של נאשם מספר 2 בלבד, יליד 1999. עניינו של שותפו, נאשם מספר 1, הועבר לבית המשפט הקהילתי, ואין בפסק הדין הנוכחי גזר דין בעניינו. ארבעת האישומים מתארים שיתוף פעולה במעשי רכוש באוקטובר ובנובמבר 2025, כשהחלוקה בין השניים השתנתה מאירוע לאירוע. בית המשפט הדגיש את הצורך להבחין בין חלקו של הנאשם שעליו נגזר העונש לבין חלקו של האחר, ולא לייחס לשניהם אוטומטית תפקיד זהה.
בפרשה הראשונה, ב־8 באוקטובר 2025, פרץ הנאשם האחר לרכב לקסוס שחנה בנתניה וגנב אותו. הנאשם שנדון כעת קיבל לידיו את המכונית, בידיעה שהושגה בעבירה, והסיע אותה לשטחי האזור דרך מעבר אליהו. הוא נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. לפיכך יוחסו לו קשירת קשר, קבלת רכב גנוב ועבירות נהיגה ורישוי. בפרשה זו התפקיד שהוכח בעניינו לא היה ביצוע הפריצה המקורית אלא קבלת הרכב והעברתו לאחר הגניבה.
עשרה ימים לאחר מכן הגיעו השניים במכונית מאזדה לחניית כלא הדרים. לפי האישום השני, התפרצו יחד לרכב סקודה במטרה לגנוב אותו, הניעו אותו והזיזו אותו מרחק קצר, אך לבסוף נטשו אותו במקום. בגין אירוע זה הורשע הנאשם בעבירות הקשורות לקשירת קשר, פריצה לרכב וניסיון גניבה. העובדה שהמכונית לא נלקחה מהחניה אינה הופכת את המעשה לאירוע גניבה שהושלם; בית המשפט תיאר אותו כניסיון, כחלק מארבעת האישומים הכוללים.
האישום השלישי עסק באירוע מ־20 באוקטובר 2025 בתל אביב. הנאשם האחר הסיע את הנדון לרחוב קהילת קנדה, שם פרץ האחרון לרכב קיה וגנב אותו על תכולתו. בין החפצים שהיו ברכב נמנו אפוד קרמי צבאי, מזוודה עם ציוד איפור ומשקפי שמש. הנאשם הסיע את המכונית הגנובה דרך מעבר אליהו אל שטחי האזור. באירוע הרביעי, ב־6 בנובמבר בעכו, פרצו השניים לרכב יונדאי ששוויו תואר בכתב האישום כ־120,000 שקל, נטלו אותו, והנאשם הנדון הסיע אותו לשטחי האזור דרך מעבר צופים.
במסגרת הטיעונים לעונש הציגה התביעה את הפרשות כחלק מתופעה רחבה של גניבות רכב. היא ביקשה לקבוע מתחם כולל של 40 עד 60 חודשי מאסר ולגזור על הנאשם 47 חודשים, נוסף על מאסר מותנה, קנס, פיצוי ופסילות נהיגה. לשיטת התביעה, המעשים בוצעו לשם רווח כספי מהיר והנאשם לא הפגין הבנה מספקת לנזק שנגרם לבעלי הרכב. התביעה הסתמכה על תסקיר שירות המבחן, שלא המליץ על טיפול במקום מאסר, והדגיש קושי בקבלת גבולות ואחריות.
ההגנה הציגה תמונה אחרת. הסנגורית טענה שהנאשם, שנדחק מבית משפחתו בשנותיו הצעירות בעקבות התמכרות, הושפע מן הנאשם האחר, שלדבריה אימץ אותו והוביל אותו. היא טענה שנמנע ממנו להשתלב בקהילה טיפולית בעת המעצר בשל היעדר ערב מגבה, והציגה מסמך משירות בתי הסוהר שלפיו הוא משולב בפעילות חינוכית, מקיים קשר עם עובד סוציאלי ומוסר בדיקות שתן נקיות. ההגנה הדגישה גם היעדר עבר מכביד בעבירות רכוש, הודאה שחסכה העדת עדים רבים וקושי כלכלי המצדיק פיצוי מתון.
בית המשפט לא קיבל את הטענה שאפשר לקבוע כי הנאשם האחר הוא שהוביל את כל המעשים. אמנם היו פערי גיל והשני הסיע את הנאשם במכוניתו לחלק מהאירועים, אך מבחינת העובדות שנקבעו לא ניתן היה להסיק בביטחון מי היה היוזם הדומיננטי. השופט בחן אפוא את חלקו של הנאשם בכל אישום: קבלת הרכב והסעתו באירוע הראשון, השתתפות בפריצה ובניסיון גניבה בשני, ביצוע פריצה וגניבה בשלישי ופעולה בצוותא ברביעי. על יסוד החלוקה הזאת, ולצד החומרה המצטברת, נקבע מתחם ענישה כולל של 30 עד 60 חודשי מאסר. השופט הדגיש כי "איני יכול להגיע למסקנה, כי העובדות מלמדות שדווקא נאשם 1 היה האדם המוביל את מעשה העבריינית מבין שניהם".
השופט התייחס בחריפות להיקף תופעת גניבות הרכב. לדבריו, זו "מכת מדינה ממש", הפוגעת בבעלי הרכבים, מייקרת את ההתמודדות הביטוחית וגוזלת משאבי אכיפה. הוא דחה את הטענה שהוצגה מטעם ההגנה ולפיה ירידה אפשרית במספר הגניבות מלמדת שיש להקל בענישה, וציין שאם אכן קיימת ירידה ייתכן שהיא נובעת דווקא ממדיניות ענישה מחמירה. להמחשת הרף הענישתי הובאו פסקי דין שבהם נגזרו עונשי מאסר ממושכים בגין סדרות גניבות רכב ומעשים נלווים.
גם בחינת אפשרויות השיקום לא הובילה להקלה חריגה. בתסקיר שירות המבחן תוארו קשיים בהצבת גבולות ובקבלת אחריות, ונכתב שהרצון לטיפול נראה בעיקר כמכוון להשתחררות ממאסר. בית המשפט ציין שההגנה חלקה על חלק מן התמונה והציגה תיעוד חיובי משב״ס, אך קבע כי "תמונת המצב הכללית העולה מן התסקיר אינה מאפשרת כל הקלה בעונשו". לחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות אחרות, לרבות איומים ותקיפה, אך השופט ציין שאין מדובר בעבר פלילי מכביד ושלא ריצה בעבר מאסר ממושך, פרט לתקופה קצרה. על התסקיר כתב השופט: "תמונת המצב הכללית העולה מן התסקיר אינה מאפשרת כל הקלה בעונשו, אלא דווקא להיפך". לצד ההרשעות הקודמות הובהר כי "אין מדובר בעבר פלילי מכביד" ולכן לא הוחמר העונש אך בשל עברו של הנאשם.
לקולה הובאו גילו הצעיר, הודאתו בכתב האישום המתוקן והחיסכון בזמן שיפוטי, כאשר בתיק נרשמו 25 עדי תביעה. בדבריו האחרונים הביע הנאשם חרטה. בית המשפט קבע שאין הצדקה לחרוג מן המתחם מטעמי שיקום, וגם לא למקם את הנאשם ממש בתחתיתו. לדבריו, יש לקבוע עונש "באופן מדוד מעליו", בהתחשב בעיקר בהודאה ובחיסכון בזמן הציבורי.
התוצאה היא 33 חודשי מאסר בפועל, שמניינם יחל ביום המעצר בהתאם לרישומי שירות בתי הסוהר. נוסף על כך נגזרו שישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת רכוש מסוג פשע וחודש מאסר על תנאי בגין יתר העבירות שבהן הורשע, בתנאים שנקבעו לשלוש שנים ממועד שחרורו. הנאשם חויב בקנס בסך 5,000 שקל, שישולם בעשרה תשלומים, ובפיצוי של 1,000 שקל לכל אחד מבעלי הרכב בארבעת האישומים. רישיונו נפסל לשישה חודשים ממועד שחרורו, אף שאין בידו רישיון להפקיד, ונקבעה גם פסילה מותנית לשישה חודשים לשלוש שנים. כך הפך בית המשפט את סדרת המעשים הנבדלים לעונש כולל אחד, תוך שמירת ההבחנה בין ניסיון גניבה לבין גניבה שהושלמה ובין חלקי שני השותפים.

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.