בקשה למנות בורר במסגרת סכסוך הנוגע לקבוצת רכישה ולפרויקט בנייה בגבעתיים נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שהתברר כי זהות המבקשים והסכמתם להליך אינן ברורות, וכי ניהול בוררות במקביל להליכים שעוכבו מעורר קושי של תום לב דיוני. השופטת העמיתה יהודית שבח דחתה את הבקשה וחייבה את שני המבקשים המקוריים בהוצאות בסך 25,000 שקל. היא לא הכריעה בסכסוך הכספי שביסוד הפרויקט, אלא קבעה שלא ניתן לכפות את פתיחת מסלול הבוררות בעת הזאת ובאופן שבו הוגשה הבקשה.
הסכסוך קשור לפרויקט ברחוב כצנלסון 2 בגבעתיים ולהתקשרויות שונות של בעלי זכויות עם גורמים המעורבים בו, ובהם גורמים הקשורים לחברת דיבי גבעתיים. שניים מן המבקשים המקוריים היו שי רגב וחברת ב.ש. רגב. קודם לכן התנהלה תביעה אזרחית רחבה, שבה נדונו טענות של בעלי זכויות וקשרים חוזיים שונים. במהלך אותו הליך ניתנה החלטה המצמצמת, לפי המתואר בהחלטת המינוי, את האפשרות של רגב להעלות חלק מטענותיהם, ועל ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בינתיים עוכב המשך ההליך הקודם כדי שלא לנהל התדיינויות כפולות לפני בירור הערעור.
למרות העיכוב ביקשו רגב למנות בורר שידון בסכסוך מול המשיבים. הם הסתמכו על הודעת דואר אלקטרוני מסוף אוקטובר 2025 שבה כתב בא כוח המשיבים כי "המתווה של פניה לבית המשפט בבקשה למינוי בורר שהינו שופט בדימוס, מוסכם עלינו עקרונית". המבקשים ראו בכך הסכמה שמאפשרת למנות בורר כבר עתה, בלי להמתין לסיום הערעור. מבחינתם, עצם המינוי הוא שלב מקדמי, ואפשר יהיה להחליט בהמשך כיצד ומתי לקדם את הדיון לגופו.
אלא שהדואר האלקטרוני כלל גם הסתייגות מפורשת. בא כוח המשיבים כתב שהבוררות צריכה להידחות עד להחלטת בית המשפט העליון, בין היתר משום שהכרעתו עשויה להשפיע על המחלוקת החוזית ועל היקפה. הוא הוסיף כי אין טעם "לנהל הליכים פעמיים ולהכניס את שני הצדדים לעוד הוצאות". המשיבים התנגדו אפוא למינוי שיאפשר כבר כעת בירור נפרד של תביעת רגב. לחלופין ביקשו לעכב את הדיון, להעבירו למותב שעסק בתביעה הקודמת או לוודא שכל בעלי הזכויות הרלוונטיים מצורפים לבוררות אחת.
הדיון הסתבך עוד לפני בחינת שאלת העיתוי. במועד פתיחת ההליך הוגשה בקשה נוספת למינוי בורר בשם מספר אחר של מבקשים, ולאחר שהובהר כי מדובר בכפל פתיחה היא נמחקה. בתוך הבקשה שנותרה הופיעו שני מבקשים עיקריים ועוד 15 בעלי דין שתוארו כ"מבקשים פורמלית". בהמשך טען בא כוח המבקשים שכל 17 בעלי הדין התכוונו להגיש בקשה משותפת וכי הכותרת המקורית נוצרה בשגגה. בית המשפט דרש הבהרות לגבי זהות בעלי הדין וייפויי הכוח, משום שהשאלה אינה טכנית בלבד: מי שאינו צד מוסכם לבוררות עלול לטעון בהמשך שפסק הבורר אינו מחייב אותו.
השופטת שבח בחנה את ייפויי הכוח שהוצגו. אחד מהם נשא שמות רבים אך חתימה יחידה; אחר, שנחתם שנים קודם לכן, התייחס באופן כללי למגוון סכסוכים הנוגעים לפרויקט; ייפוי כוח מאוחר שניתן למשרד עורכי דין נוסף נשא רק את חתימותיהם של רגב. גם לאחר מסירת ההבהרות נותרו שאלות על סמכות הייצוג של המבקשים הנוספים, על השמטת שמות בחלק מהטפסים ועל הפער בין שתי הבקשות שהוגשו. על כן קבעה השופטת כי "תשובת עו"ד עמית לא פיזרה את הערפל בנוגע לזיהוי מבקשי המינוי".
בית המשפט הדגיש כי בבוררות, בניגוד להליך המתנהל מאליו בין בעלי דין מוגדרים, ההסכמה לזהות המשתתפים ולסמכות הבורר היא יסוד חיוני. קיומה של נציגות או זהות אינטרסים בין בעלי זכויות אינו בהכרח תחליף לייפוי כוח ברור ולהסכמה מסוימת. בפסק הדין נאמר כי "אין ניתן לקיים הליך בוררות ללא ידיעה פוזיטיבית של זהות הצדדים". השופטת ראתה בפערי הזיהוי טעם דיוני עצמאי לדחיית הבקשה, גם בלי להיכנס לשאלה אם סכסוכי הפרויקט ראויים, באופן עקרוני, לבוררות.
מעבר לעניין הזה קבעה השופטת כי גם אילו הייתה משתכנעת שהבקשה הוגשה בהסכמת כל 17 בעלי הדין, לא היה מקום להיעתר לה כעת. ההליכים מול המשיבים עוכבו שנים קודם לכן, ולא הוצגה בהילות המצדיקה פתיחת בוררות לפני ההכרעה בערעור. המבקשים לא הצביעו על סיכון מיידי להיעדר יכולת פירעון, על קושי קונקרטי לשמוע עדים במועד מאוחר או על נסיבות חדשות המחייבות בירור עכשיו. חלוף הזמן כשלעצמו אינו חוסם בקשה למינוי בורר, אך בנסיבות המסוימות הוא חיזק את המסקנה שאין צורך דחוף להתערב.
נדבך מרכזי נוסף היה חובת תום הלב בניהול הליכים. בא כוח המבקשים הוא שביקש בעבר לעכב את התביעה האזרחית בטענה כי "ניהול הליכים מקבילים יגרור בהכרח כפל דיונים" ובזבוז משאבים. הבקשה התקבלה, וההליך עוכב. עתה ביקשו המבקשים לקדם הליך מקביל בעל השלכות חופפות. השופטת סברה שהפרדה כזאת, בשלב הנוכחי ובצורתה המקורית, אינה מתיישבת עם העמדה שהציגו קודם לכן ועם עקרונות המניעות ותום הלב הדיוני. היא הביאה פסיקה שהשוותה התנהלות סותרת של בעל דין ללהטוטן המנסה לרכוב בעת ובעונה אחת על שני זוגות אופניים.
השופטת גם התרשמה שבקשת המינוי עלולה לאפשר בירור של תביעות שרגב אינם יכולים להגיש במתכונת שנקבעה בהחלטה הקודמת, לפני שבית המשפט העליון יכריע בערעור. זו הייתה התרשמות מן התמונה הדיונית, לא הכרעה בחוזים עצמם או בקיומו של נזק. משום כך נדחתה הבקשה למינוי בורר. עורך הדין שייצג את המבקשים חויב להעביר את ההחלטה לבעלי הדין בהליך הקודם בתוך 14 יום, והוצאות הבקשה בסך 25,000 שקל הוטלו על שני המבקשים כפי שנרשמו מלכתחילה. המסר העולה מן ההחלטה הוא שלפני מינוי בורר צריך לדעת מיהם הצדדים, האם הסכימו להליך, והאם עצם הפנייה אליו עולה בקנה אחד עם ההליכים שבעל הדין עצמו ביקש לעכב.
ת"א 86047-06-26

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.