בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל כמעט במלואה את התביעה שהגישה טריפל סי מחשוב ענן בע"מ נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, בסך 13,589,283 ₪, וקיבל גם את מלוא רכיבי התביעה שכנגד של בזק, בסך 5,472,596.34 ₪. סגנית הנשיאה, השופטת אביגיל כהן, קבעה זכות קיזוז, כך שטריפל סי אינה צריכה לשלם בפועל לבזק, ובזק תשלם לטריפל סי רק חלק מסכום התביעה הראשית. בנוסף חויבה בזק לשלם לטריפל סי 300,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-200,000 ₪ הוצאות משפט.
צריכים עו"ד?
המחלוקת המרכזית בתביעה הראשית נגעה להסכמי "באנדל" בין החברות, שבמסגרתם בזק סיפקה ללקוחות שירותי תשתית וטריפל סי סיפקה שירותי גישה לאינטרנט. טריפל סי טענה כי בזק המשיכה לשלם לה תעריפים מוזלים של תקופת ההטבה גם לאחר השנה הראשונה, בין היתר כאשר לקוחות קיימים שינו תוכנית, שינו מהירות גלישה או נותקו וחוברו מחדש. לטענתה, הדוחות שנמסרו לה היו "חלקיים, מגמתיים ומוגבלים" ולא אפשרו לה לזהות בזמן אמת את מלוא הפערים. בזק הכחישה שהפרה את ההסכמים. היא טענה כי עליה לשלם לטריפל סי לפי "התעריפים התקפים לכל לקוח", בהתאם לתוכנית או למסלול שבו הלקוח נמצא בפועל, וכי טריפל סי קיבלה דוחות יומיים וחודשיים שאפשרו לה לעקוב אחר הלקוחות והתשלומים. בזק אף כינתה את טענת התשלום בחסר "טענה כבושה", וטענה כי סכום התביעה נופח.
בית המשפט קיבל את פרשנות טריפל סי לסעיפים 7.1 ו-7.2 להסכמי הבאנדל. נקבע כי "לשון ההסכם לכשעצמה תומכת בעמדת טריפל סי", וכי לקוח קיים שמשנה מסלול או מתנתק ומתחבר מחדש בסמוך אינו הופך, מבחינת התשלום לטריפל סי, ללקוח חדש שתקופת ההטבה שלו מתחילה מחדש. בית המשפט ציין כי בזק הייתה רשאית להציע ללקוחותיה תעריף מוזל גם לאחר תקופת ההטבה, אך לא לעשות זאת על חשבון התמורה החוזית המגיעה לטריפל סי. למסקנה זו הצטרפו הוראות ההסכם שקבעו כי שינוי או תוספת להסכם צריכים להיעשות בכתב ובהסכמת הצדדים. בית המשפט גם ציין כי ההסכמים נוסחו במחלקה המשפטית של בזק, וכי אם נותר ספק בפרשנותם, סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, תומך בהעדפת פירוש נגד הצד שהיה לו יתרון בעיצוב התנאים.
בית המשפט דחה גם את הטענה כי טריפל סי הייתה צריכה לגלות את הפרקטיקה בעצמה מתוך הדוחות. נקבע כי בזק לא מסרה הודעה פורמלית וברורה על איפוס ותק של לקוחות, וכי הדוחות לא הציגו באופן מסודר את מועד ההצטרפות, הוותק, התעריף שנקבע ללקוח והתעריף ששולם לטריפל סי. השופטת כתבה כי גם אם טריפל סי הייתה יכולה לגלות את ההתנהלות באמצעות השקעת "משאבים עצומים", אין בכך כדי לפטור את בזק מחובתה לפעול לפי ההסכמים. מומחית בית המשפט חישבה כי אם מתקבלת פרשנות טריפל סי, החוב בערכי קרן הוא 10,268,513 ₪, לעומת 10,438,468 ₪ בחוות הדעת מטעם טריפל סי, פער של 169,955 ₪. בהתאם לכך קיבל בית המשפט את סכום התביעה הראשית בסך 13,589,283 ₪, הכולל מע"מ והפרשי הצמדה וריבית עד הגשת כתב התביעה המתוקן, אך הורה להפחית ממנו 169,955 ₪ בהתאם להוראות השערוך והמע"מ שנקבעו בפסק הדין. מאחר שהחוב כומת ונבדק באמצעות המומחים, נקבע שאין עוד צורך בצו למתן חשבונות.
במקביל התקבלה במלואה התביעה שכנגד של בזק. בית המשפט אישר את שבעת רכיבי החוב שדרשה בזק, ובהם דמי שימוש ברשת בזק, ביקורי טכנאים אצל לקוחות טריפל סי, דמי ביטול לשירות GBE, דמי הקצאת קיבולת, קיזוז דמי שימוש, דמי התקנה בשירות קווי תמסורת מטרו ושירות התקנת שקע ראשון. טענת הקיזוז של טריפל סי התקבלה, ובית המשפט קבע כי ניתן לראות גם בכתב ההגנה הודעת קיזוז כדין כאשר הטענה מפורטת כנדרש. פסק הדין ניתן לאחר שהשופט ארז יקואל, ששמע את ההוכחות, התרשם מהעדים ומינה את מומחית בית המשפט, נפטר לפני כתיבת פסק הדין. השופטת כהן ציינה כי היא נותנת את פסק הדין מכוח תקנה 77 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, וכי מאחר שלא שמעה את העדים בעצמה היא אינה קובעת ממצאי מהימנות, אלא מבססת את הקביעות העובדתיות על התשתית הראייתית שבתיק.
מספר התיק: ת"א 45365-09-22.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.