בקשתו של סב לחדש את הקשר עם שלושת נכדיו, לאחר סכסוך ממושך עם בנו וכלתו, הובילה להחלטה שמבחינה בין בדיקת האפשרות לשיקום הקשר לבין כפיית מפגשים מיידיים. הסב ביקש למנות פסיכולוג קליני שיבחן את מצב הילדים ואת טענותיו להסתה מצד הוריהם, ובמקביל דרש מפגשים בפיקוח במרכז קשר. ההורים התנגדו, בהסתמך על תסקיר עובדת סוציאלית שהמליץ שלא לכפות קשר. בית המשפט קיבל את הבקשה למינוי מומחה נוסף, אך דחה את הבקשה למפגשים זמניים: לפני כל חידוש קשר צריך לבחון אם הוא מיטיב עם הילדים, ואילו בשלב הנוכחי כפיית מפגש עלולה לפגוע בהם.
הסכסוך המשפחתי לא החל בשאלת המפגשים עם הנכדים. מההחלטה עולה כי יחסי הסב עם בנו ידעו עליות ומורדות במשך השנים, גם על רקע הליכי הגירושין של הסב מאמו של הבן. ההחרפה המשמעותית אירעה בסוף מרץ 2025, בעקבות מחלוקת שנוצרה בעת פינוי דירה של קרוב משפחה שנפטר. ההורים חסמו את האפשרות של הסב ליצור עמם קשר וניתקו עמו את הקשר המשפחתי. בהמשך נותק גם הקשר עם שלושת הילדים. הסב, שטען כי בעבר נהנו ממפגשים תכופים, מבילויים משותפים ומקשר קרוב, פנה לבית המשפט בספטמבר 2025 וביקש להסדיר את הקשר מכוח סעיף 28ב לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
הניסיון להביא את הצדדים להסכמה לא צלח. בדיון בפברואר 2026 נקבע כי יש להמתין לתסקיר שירותי הרווחה, ובמאי הוגש התסקיר. לצורך הכנתו נפגשו העובדות הסוציאליות עם ההורים ועם הסב, ביקרו בבית המשפחה ושוחחו עם הילדים. המסקנות גובשו גם לאחר התייעצויות מקצועיות עם צוות סדרי דין ועם גורם פיקוח מחוזי. בהמשך, בדיון ביולי, נחקרה אחת מעורכות התסקיר באריכות בידי עורך דינו של הסב, ועובדת סוציאלית נוספת שנכחה בדיון השמיעה אף היא את עמדתה. על רקע הבדיקה הזאת התפתחה המחלוקת: האם יש להסתפק בהמלצה שלא לחדש את הקשר, או לבקש בחינה מקצועית נוספת.
התסקיר תיאר תמונה רגשית שאינה אחידה. אחד הילדים סיפר על אהבה וגעגועים לסב ועל זיכרונות חיוביים ממשחקים ובילויים עמו, אך בד בבד תיאר קושי ניכר לנוכח הסכסוך המשפחתי. האפשרות לחידוש הקשר הותנתה מבחינתו בכך שהסב יתנצל בפני בני המשפחה. ילד אחר זכר אף הוא מפגשים נעימים, אך תיאר אי־נוחות מן המריבות ומן העיסוק בעניינים כספיים והבהיר שאינו מעוניין בקשר. הילד הצעיר זכר פעילויות משותפות, אך לא הצליח להסביר היטב חלק מתחושותיו; עובדת הסוציאלית התרשמה כי בשל גילו הוא אינו מבין לעומק את הסכסוך, וכי בשלב זה הנתק אינו יוצר אצלו פגיעה משמעותית. הדברים הובאו בתסקיר כהתרשמות מקצועית וכעמדות הילדים, ולא כקביעה שהם אחראים לסכסוך.
מן התסקיר עלתה גם התרשמות חיובית מן הקשר בין הילדים להוריהם: העובדות הסוציאליות תיארו הורים קשובים לצרכים הרגשיים של הילדים, לצד ההכרה בכך שהילדים אוהבים את סבם ושמרו עמו זיכרונות טובים. אלא שבעיני עורכות התסקיר לא היה נכון להורות על מפגשים כפויים, אפילו במרכז קשר. החשש היה מפני העמקת המתחים במשפחה, הצבת הילדים בקונפליקט נאמנויות בין ההורים לסב ופגיעה בסמכות ההורית. האפשרות לשיקום באמצעות טיפול נדחתה אף היא, לנוכח ההתרשמות שסיכויי השינוי על רקע המשקעים המשפחתיים נמוכים. מסקנת התסקיר הייתה שאין לחייב קשר, אלא "לאפשר לדברים לקרות בצורתם הטבעית".
הסב התנגד למסקנה הזאת. לטענתו, משך שנים היה נוכח בחיי הילדים, העניק להם תמיכה רגשית וכלכלית ופעל עמם במסגרת משפחתית חמה. הוא ייחס להורים נקמנות על רקע סכסוך המבוגרים וטען כי הם מסיתים את הילדים נגדו ומערבים אותם בעניינים שאינם מעניינם. לדבריו, דווקא העובדה שהתסקיר הכיר באפשרות שקשר עמו יהיה משמעותי ומיטיב מחייבת בירור רציני יותר לפני סגירת הדלת. הסב ביקש פסיכולוג קליני שיוכל לבחון גם את טענת הניכור וגם את הצורך האפשרי בהדרכה להורים, והדגיש כי לשיטתו אין די בתסקיר של עובדת סוציאלית לצורך קביעות אלה.
לצד מינוי המומחה ביקש הסב סעד דחוף: מפגשים לפחות אחת לשבועיים, במרכז קשר מוסכם או סמוך למקום מגורי הילדים. טענתו הייתה כי כל חודש נוסף של ניתוק מקשה על האפשרות להשיב את היחסים לקדמותם. מפגש מפוקח, טען, אינו מבטל את סמכות ההורים ואינו מחייב ביקור בלתי מבוקר. ההורים השיבו שהבקשה למומחה נוסף אינה אלא ניסיון לעקוף המלצה מקצועית שאינה נוחה לסב. לשיטתם, מינוי כזה יאריך את ההליך, יכפה על הילדים עוד בדיקות ויעמיק את מעורבותם במחלוקת. הם הדגישו את התנגדות הילדים עצמם למפגשים ואת חששם מפני התנהגות הסב, וטענו כי מפגש כפוי כעת עלול להוביל לפגיעה רגשית קשה.
ההכרעה נשענה על ההבחנה בין זכות עקרונית לבחון קשר משפחתי לבין השאלה מה נכון לילדים המסוימים הללו. סעיף 28ב לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מאפשר לבית המשפט להסדיר קשר בין קטינים להורי הוריהם אם הדבר לטובת הקטינים. ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים, אך עמדתם אינה שוללת מעצם קיומה בחינה שיפוטית של קשר עם סבים. בית המשפט עמד על כך שטובת הילד היא השיקול המכריע, בהתאם לחוק ולפסיקה שהזכיר, ושיישומה נבחן לפי נסיבות כל משפחה ולא לפי נוסחה קבועה. חשיבות הקשר עם המשפחה המורחבת מוכרת בפסיקה, אך אין פירוש הדבר שבית המשפט חייב להורות על מפגשים בכל מצב.
ביחס לתסקיר קבע בית המשפט כי יש לייחס לעבודות הסוציאליות משקל מקצועי משמעותי. תסקיר מסוג זה אינו חוות דעת מומחה לפי פקודת הראיות, אך הפסיקה העניקה לו משקל דומה, וסטייה מהמלצותיו מחייבת נימוקים כבדי משקל. עם זאת, בית המשפט הזכיר את ההלכה שלפיה האחריות להכרעה נותרת בידי הערכאה השיפוטית: התסקיר הוא כלי עזר חשוב, לא תחליף לשיקול דעת עצמאי. בהתאם לכך, קבלת בקשת הסב למומחה נוסף לא פירושה שהעובדות הסוציאליות פעלו בחוסר מקצועיות, אלא שבמקרה הזה נדרש מענה לשאלות שהתסקיר לא פתר.
הקושי המרכזי שמצא בית המשפט היה בהישענות על סכסוך הנאמנויות כנימוק שמספיק לבדו להמשך הנתק. בהחלטה נכתב כי הילדים "נקלעו לסכסוך לא להם". בית המשפט הבחין בין זיכרונותיהם הטובים מן הסב ובין ההסתייגויות שלהם, והפנה גם לתמונות ולהודעות שהוצגו מן התקופה שלאחר החרפת הסכסוך. אחד הילדים אף הביע נכונות עקרונית לחידוש קשר, אך התנה זאת בדרישות שעניינן התנהגות המבוגרים. בעיני בית המשפט, אם כל סכסוך בין הורים לסבים ישמש נימוק מוחלט נגד חידוש הקשר, האפשרות לבחון קשר כזה תאבד משמעות מעשית. לכן נקבע כי "ראוי לבחון היתכנות לחידוש הקשר באופן מעמיק וממצה".
בית המשפט מתח ביקורת נוספת על ההמלצה להניח לזמן לעשות את שלו. הניסיונות להגיע להסכמות נכשלו, והנתק נמשך יותר משנה. בנסיבות האלה תוארה ההמלצה להמתין להתפתחות טבעית ככזו ש"אינה אלא משאלת לב שאינה מתיישבת עם המציאות המשפחתית המורכבת". יתרה מכך, אם סיכויי השינוי באמצעות טיפול נמוכים כפי שהעריכה העובדת הסוציאלית, קשה לראות כיצד המתנה לבדה עשויה להביא לחידוש הקשר. בית המשפט ציין שהתסקיר לא הציע מסלול מעשי לשיקומו, אף שהכיר בערך האפשרי של היחסים עם הסב. הוא גם הבחין את המקרה מפסק דין ישן שהציגו ההורים, שניתן לפני תיקון החקיקה הרלוונטי והתבסס על נסיבות אחרות.
הפתרון שנבחר אינו צו לחידוש קשר אלא בדיקה מדורגת. תחילה יידרש פסיכולוג קליני מומחה לילדים ולמשפחה לבחון אם עצם התהליך המקצועי לקראת חידוש הקשר תואם את טובת הילדים. רק אם ימצא שכן, ייבחן אם מפגשים עם הסב עשויים להיטיב עמם ובאיזה אופן. הבדיקה אמורה להתמקד בשלומם הנפשי והרגשי, בעמדותיהם וברצונם, ולא בהכרעה מי מבין המבוגרים צודק בסכסוך הכולל. בית המשפט הדגיש שאין לשלול מראש גם מסקנה שלפיה מפגשים אינם מתאימים: "טרם בשלה השעה להכריע בכך כבר עתה". בשלב הראשוני יישא הסב במלוא שכר המומחה, בהתאם לנטל המוטל עליו כתובע.
אלא שהפתיחות לבחינה נוספת לא הובילה להיעתרות לבקשה למפגשים מיידיים. כאן ייחס בית המשפט משקל רב להתנגדות הילדים, לעמדת הוריהם ולראיות שהוצגו על ההתנהלות המשפחתית. לפי העדויות והתסקיר, הילדים המשיכו תחילה בקשר טלפוני עם הסב גם אחרי פרוץ הסכסוך, אך בהמשך הפסיקו אותו לאחר שנחשפו לצעקות ולאיומים כלפי בני משפחתם. הסב הכחיש שיחה מסוימת עם קרובת משפחה, אך בית המשפט ציין שהדברים שסיפרו הילדים לעובדת הסוציאלית נתמכו גם בתיעוד של שיחה ממושכת ובהודעות ובמסמכים שהציגו ההורים. עוד הוזכר כי הסב ביקש מהילדים להסתיר דברים מהוריהם ועירב בני משפחה נוספים בסכסוך.
ההחלטה אינה קובעת כי הוכחה הסתה של ההורים. לעומת זאת, ביחס להתנהלות הסב קבע בית המשפט כי "פעולות אלו יצרו ללא ספק אווירה רוויית מתח אשר חלחלה לקטינים ופגעה ברווחתם". מכאן שהסב עצמו נדרש לשינוי ולהכנה לפני שניתן יהיה לשקול מפגש, גם בפיקוח. נקודה נוספת הייתה שבשנים שבהן התקיים הקשר לא נערכו מפגשים פרטניים של הסב עם הילדים: הקשר התקיים כחלק מביקורים משפחתיים. בנסיבות האלה, קבע בית המשפט, המתנה לבירור מקצועי אינה פגיעה בלתי מידתית בקשר הקודם, בעוד שכפיית מפגש במרכז קשר לפני הבירור עלולה דווקא להקשות על חידושו בעתיד.
בהחלטה האופרטיבית נקבע שימונה פסיכולוג קליני המתמחה בילדים ובמשפחה, שיבחן באופן בלתי אמצעי את טובת הילדים ויגיש המלצות בעניין האפשרות לחידוש הקשר. אם לא תוגש התנגדות מנומקת בתוך שבעה ימים ימונה אחד משני המומחים שהוצעו בהחלטה; אם תוגש התנגדות, כל צד יתבקש להציע שני מועמדים חלופיים. בקשת הסב לצו זמני למפגשים במרכז קשר נדחתה עד שתתקבל חוות דעת מקצועית. בכך נותרה פתוחה האפשרות לחידוש קשר בעתיד, אבל בלי לדלג על שלב הבדיקה ובלי לכפות על הילדים מפגש שהערכאה השיפוטית עדיין לא השתכנעה כי הוא לטובתם.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.