פגיעה פיזית בכבל חשמל במהלך עבודות תשתית בירושלים לא הייתה, לפי פסק דין אזרחי, "קלקול חשמלי" מן הסוג שמאפשר לחברת ביטוח להתנער מתשלום. בעל מינימרקט שנפגע מהפסקת החשמל תבע את המבטחת שומרה ואת חברת המים הגיחון, בעוד גורמי התשתית הטילו את האחריות זה על זה. בית המשפט דחה את פרשנות החריג בפוליסה, קבע חלוקת אחריות בין הקבלן, חברת החשמל והגיחון, וחייב את שומרה לשלם לבעל העסק 55,025 שקל לפני ניכוי השתתפות עצמית. במקביל הוכרע הליך נוסף הנוגע לעלות תיקון הכבל.
תחילתו של המקרה בעבודות לתיקון קו מים ברחוב עין גדי בירושלים ב־20 ביוני 2021. במהלך חפירה שנועדה להגיע לתשתית המים נפגע כבל חשמל תת־קרקעי, והפסקת החשמל נמשכה משעות הצהריים ועד הערב, משעה 12:30 לערך ועד 19:30. במינימרקט הסמוך נפגעו מערכות ומוצרים, ובעליו דרש פיצוי על נזקי העסק. בעקבות האירוע התעוררו שתי מחלוקות שונות: מי אחראי להיווצרות הפגיעה בתשתית החשמל, והאם חברת הביטוח רשאית להסתמך על החריג בפוליסה כדי לא לשלם למבוטח.
החפירה בוצעה בידי קבלן תשתיות שפעל עבור הגיחון. במהלך בירור הנסיבות התברר כי הכבל שנפגע הונח בעומק רדוד במיוחד, כעשרה סנטימטרים, וללא כל אמצעי סימון מתאים שיזהיר את החופרים מפניו. הקבלן טען כי פעל על פי הוראות מזמין העבודה, וכי לא ניתן היה לצפות את הימצאות הכבל במיקום ובעומק שהתגלו. מנגד נטען שהיה עליו לבצע בדיקות ולנקוט זהירות גם כאשר מדובר בעבודת חירום. חברת החשמל והגיחון מצדן חלקו על היקף אחריותן ועל השאלה מי היה צריך לתאם את מיקומי התשתיות.
בית המשפט סבר כי האחריות אינה רובצת על גורם יחיד. הקבלן, שהפעיל את כלי החפירה בשטח, נדרש להביא בחשבון אפשרות לתשתיות סמוכות ולנהוג בזהירות גם כשהוא מקבל הנחיות. חברת החשמל נשאה באחריות לכך שכבל חשמל הותקן בעומק לא מספק, ללא סימון מתאים. הגיחון, שהזמינה את עבודות התיקון וניהלה את הביצוע, נדרשה לתכנון ולתיאום שימזערו את הסיכון. בית המשפט הבהיר גם כי "משלוח הודעה כללית לגורמים שונים אינו שקול בהכרח לתיאום תשתיות בפועל". התוצאה הייתה חלוקת אחריות של 40% לקבלן, 40% לחברת החשמל ו־20% להגיחון. החלוקה התייחסה לשאלת הנזק התשתיתי ולא הפכה באופן אוטומטי כל אחד מהגורמים למבטח של העסק.
מוקד התביעה של בעל המינימרקט היה פוליסת הביטוח. שומרה טענה כי נזקיו נגרמו עקב תקלה חשמלית ולכן נופלים בגדר החריג המתייחס ל"קלקול חשמלי". לפי עמדתה, עצם העובדה שהנזק הופיע בעקבות הפסקת אספקת החשמל הוציאה אותו מתחום הכיסוי. בעל העסק השיב כי אין מדובר בקלקול שמקורו במכשיר חשמלי או במערכת הפנימית של העסק, אלא באירוע חיצוני: כבל החשמל נחתך במהלך עבודה פיזית של קבלן. הפרשנות שהציעה המבטחת הייתה, לטענתו, רחבה מדי ומרוקנת את הכיסוי מתוכן במצבים שלא נועדו להיכלל בחריג.
בית המשפט קיבל את ההבחנה הזאת. העובדה שהנזק התבטא בהשבתת אספקת חשמל לא שינתה את סיבת האירוע: חפירה שפגעה בכבל. החריג העוסק בקלקול חשמלי לא פורש כמכסה כל נזק שיש לו קשר כלשהו לאנרגיה חשמלית. השופט קבע כי "מקור הנזק אינו תקלה פנימית בציוד המבוטח" וכי "אין להרחיב את תחולתו מעבר למשמעותו הסבירה". פרשנות אחרת הייתה יוצרת זהות מלאכותית בין תקלה חשמלית פנימית ובין נזק תשתיתי חיצוני שהוביל להפסקת חשמל. בכך נדחתה טענת ההגנה המרכזית של שומרה, ונפתח הפתח לחיוב בהתאם לרכיבי הפוליסה שנרכשו בפועל ולא בהתאם לכל סכום שנזכר בתביעה.
הבירור הכספי חייב הפרדה בין כמה סוגי נזק. בית המשפט קבע כי הוכחו נזקים למבנה בסך 29,570 שקל ונזקים לתכולה בסך 25,455 שקל. בנוסף הוכר נזק לסחורה שהייתה בקירור בסך 25,000 שקל. אולם קביעה שנגרם נזק אינה זהה לקביעה שהפוליסה מכסה אותו. התברר כי המבוטח לא רכש את ההרחבה שנדרשה לכיסוי הנזק לסחורה בקירור. לפיכך, אף על פי שהסחורה נפגעה והנזק הוכר מבחינה עובדתית, רכיב זה לא הוטל על המבטחת. גם טענה לאובדן הכנסה לא התקבלה בהיעדר הוכחה מספקת.
לכן חבותה של שומרה הועמדה על שני רכיבי הכיסוי שנכללו בפוליסה, המבנה והתכולה, בסך 55,025 שקל, בכפוף להשתתפות העצמית. ההכרעה ממחישה שתי בדיקות שונות שבית המשפט ביצע: תחילה אם החריג שהעלתה חברת הביטוח אכן שולל כיסוי בשל אופי האירוע, ולאחר מכן אם כל רכיב נזק נכלל בסוג הביטוח שנרכש. דחיית טענת החריג לא העניקה למבוטח כיסוי שלא היה לו, וההכרה בנזק למזון בקירור לא שינתה את גבולות ההתקשרות הביטוחית.
במקביל נדונה גם תביעה של חברת החשמל על הוצאות תיקון הכבל. הנזק לתשתית הועמד באותו הליך על 2,336 שקל, ובית המשפט חייב את הקבלן לשאת בחלק התואם את שיעור אחריותו, 934.40 שקל, בצירוף ההפרשים שנקבעו. כך נשמר ההבדל בין נזקי המבוטח במינימרקט ובין נזקי תשתית החשמל עצמה. גם התוצאה בבירור שבין הקבלן לגיחון לא הייתה פשוטה: הקבלן הסתמך על הוראת שיפוי בחוזה, שלדבריו אמורה להגן עליו כשהוא פועל על פי הוראות המזמין, אולם בית המשפט בחן את גבולות אותה הוראה ואת ההשתתפות העצמית שנקבעה במסגרתה.
לפי ההכרעה, ההתחייבות החוזית לשיפוי לא העניקה לקבלן פטור כללי מאחריות נזיקית. גם אם היה מקום לבחון את תחולת הסעיף, מנגנון ההשתתפות העצמית החוזי, שכלל רצפה הגבוהה מהחלק הרלוונטי לחיוב, מנע למעשה שיפוי בסכומים שנדונו. לכן נדחתה ההודעה לצד שלישי שנסמכה על החוזה. בית המשפט הפריד בין אחריותו של הקבלן על עבודת החפירה ובין שאלת חלוקת הסיכון בין מי שביצע את העבודה ובין מי שהזמין אותה. הוא גם הבהיר שיש למנוע כפל פיצוי בין התביעות השונות בגין אותו אירוע. בהחלטה על זכות השיבוב הובהר: "לא יהיה בכוח השיבוב להביא לכפל גבייה בגין אותו נזק".
לצד החיובים העיקריים נפסקו הוצאות משפט: 12,000 שקל בהליך המרכזי, בהתאם לקביעות האחריות בין שומרה והגיחון, וכן 1,000 שקל בהליך הנוסף לפי ההכרעה שם. פסק הדין אינו קובע כי כל הפסקת חשמל מכוסה בביטוח עסק; הוא קובע שכאשר מקור הנזק הוא פגיעה פיזית חיצונית בתשתית, אין די בכינוי התוצאה "קלקול חשמלי" כדי להכניס אותה לחריג. כל רכיב נבדק בנפרד: מה גרם לנזק, מי התרשל, מה הוכח כספית ומה נכלל בפוליסה שעליה שילם המבוטח.
מספרי הליכים: ת״א 37550-10-23; תאד״מ 12358-05-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.