סכסוך על שיפוץ דירת מגורים, שהתפתח לתביעה של משפחה נגד קבלן ולתביעה נגדית של הקבלן, הסתיים בחיוב מצומצם בלבד. המשפחה דרשה 400,000 שקל בגין ליקויים, תשלומים עודפים, נזקים ולשון הרע. הקבלן דרש מנגד 231,177 שקל, בעיקר בשל יתרת התמורה שלטענתו לא שולמה עבור עבודות ותוספות. בית משפט השלום פסק למשפחה 27,183 שקל בגין ליקויי שיפוץ, דחה את שאר הסעדים ואת התביעה שכנגד כולה, ודחה גם את התביעה נגד רעיית הקבלן. נקודת המפתח הייתה היעדר הסכם חתום ומפורט שהגדיר את היקף העבודות, מחירן ומנגנון אישור התוספות. בית המשפט הבהיר שהחסר הראייתי פועל נגד שני הצדדים, אם כי במיוחד נגד הקבלן שהתחייב לבצע את העבודה.
ההתקשרות נולדה בשנת 2019, כאשר בני משפחה הזמינו שיפוץ נרחב בדירת שלושה חדרים שיועדה למגורי זוג צעיר וילדיו. לפי גרסתם, הקבלן ערך כמה סיורים מקדימים ולאחריהם הוסכם על שיפוץ כולל תמורת 90,000 שקל כולל מע״מ, עם תקציב נוסף לעבודות אלומיניום וסורגים. הם טענו שהעבודות היו אמורות להימשך 25 ימים ולהסתיים באפריל 2019, וכי התשלומים נדרשו מהם בהדרגה ובסכומים גבוהים הרבה יותר מן המסוכם, לאחר שהדירה כבר פורקה ולא הייתה ראויה למגורים. בהמשך טענו המשפחה לליקויי בנייה, לפגיעה בערך הנכס, לאי־מתן חשבוניות ותעודות אחריות ולהתבטאויות פוגעניות של הקבלן.
בגרסתו של הקבלן תוארה עסקה שונה. לדבריו, מחיר השיפוץ המקורי היה 81,500 שקל בתוספת מע״מ, ובהמשך הוזמנו עבודות נוספות רבות בהסכמת המשפחה. לטענתו, העבודות בוצעו לשביעות רצונם, ובני המשפחה שילמו 240,000 שקל בלבד מתוך תמורה גבוהה יותר, כך שנותרה יתרה של 151,177 שקל. הוא טען שהתביעה נגדו הוגשה רק בעקבות דרישתו לתשלום יתרת החוב, וכי המשפחה לא נתנה לו הזדמנות ממשית לטפל בליקויים שלטענתה נמצאו. רעייתו, שנתבעה גם היא, טענה שלא נטלה חלק בהתקשרות ובביצוע השיפוץ.
פערי הגרסאות לא הוכרעו באמצעות חוזה העבודה, משום שחוזה כזה לא הוצג. בית המשפט מצא שהמסמך שעליו הסתמכו בני המשפחה כלל רשימה חלקית של פריטי עבודות, בלי חתימות ובלי הסדרה ברורה של התנאים. מן העבר האחר, הקבלן לא הציג הסכם חתום, מסמכים מסודרים המתעדים את התוספות או תשתית חשבונאית מלאה להתחשבנות. מומחה בית המשפט תיאר את החומר שהובא לעיונו כ"רשימות עבודה לא חתומות ע"י שום צד", לצד התכתבויות ותמלילים רבים שלא אפשרו להכריע מה אושר. רשימה של עשרות פריטי עבודה שהציג לא הוכיחה שהם הוזמנו ואושרו במחירים הנטענים. גם הודעות וואטסאפ שבהן הוזכרו מחירים והסכמות לפריטים נקודתיים לא אפשרו להסיק מהו סך התמורה שנותרה לתשלום. בנסיבות אלה נאמר בפסק הדין כי "אין בנמצא כל הסכם כתוב החתום על-ידי שני הצדדים אשר מסדיר את ההתקשרות הכוללת ביניהם".
השופטת הדגישה כי הנזק הראייתי שנגרם מהעדר התיעוד אינו מתחלק באופן שווה. ההתקשרות הייתה מורכבת משורה ארוכה של עבודות, חומרי בנייה ותוספות, והקבלן היה בעל המקצוע שתפקידו לערוך הסכם ולתעד הזמנות ותשלומים. השופטת אמרה כי "להעדרו של הסכם התקשרות כתוב ומפורט יש חלק לא מבוטל בהתכתשות בין הצדדים", והבהירה שהשלכותיו הראייתיות אינן מספקות פטור לאיש מהוכחת טענותיו. מומחה בית המשפט עצמו הגדיר את ההליך "תיק מאתגר במיוחד", משום שלא ניתן היה לדעת באופן מסודר אילו עבודות נכללו בשיפוץ המקורי ואילו התווספו מאוחר יותר. עם זאת, הקושי לא פטר גם את בני המשפחה מלהוכיח את הרכיבים הכספיים שביקשו להשיב או לקבל כפיצוי.
התובעים הציגו שורת סעדים שסכומם המצטבר, לפי פירוט התביעה, הגיע ל־1,187,016 שקל, אך העמידו את התביעה לצורכי אגרה על 400,000 שקל. אחד הסעדים המרכזיים היה השבה של 240,000 שקל ששולמו לטענתם לקבלן. בית המשפט דחה את הדרישה: אין מחלוקת שעבודות משמעותיות בוצעו בפועל והדירה הובאה למצב שאפשר את מגורי המשפחה. לא הוכחה תשתית לביטול העסקה ולהשבת מלוא התמורה. גם הטענה כי התשלומים הגבוהים הוצאו מהמשפחה בכפייה או ב"סחיטה" לא התקבלה. ההתכתבויות שהוצגו בזמן אמת תיארו בחלק מהמקרים הסכמה למחירים של רכיבים, ולא ביססו את התמונה הגורפת שהוצגה בכתב התביעה.
לצד זאת, בית המשפט הבחין בין השבת מחיר העבודה לבין פיצוי עבור ליקויים שהוכחו. המשפחה הסתמכה על חוות דעת מומחה מטעמה, שהעריך ליקויים בסכומים גבוהים, והוסיפה טענה לקריסת טיח מן התקרה. הקבלן הגיש חוות דעת נגדית בסכומים נמוכים בהרבה. בשל הפערים מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס שמונה מטעם בית המשפט, שבדק את הדירה, עיין בחומר ושמע את טענות הצדדים. הוא העריך את הליקויים שניתן לתקנם ב־20,183 שקל, כולל מע״מ ופיקוח הנדסי, והוסיף הערכות לפיצוי בגין פגמים שאין אפשרות או כדאיות לתקנם.
בין המחלוקות המקצועיות היו הפרשי גובה בכניסה לדירה, פרקט בחדרים, התאמת דלתות, הקמת קירות, רוחב המישקים שבין אריחי הריצוף, השיפועים בחדרי השירותים, צנרת מתחת לרצפה וטיח התקרה. בית המשפט לא קיבל את הדרישה לפרק חלק נרחב מהריצוף בשל הפרשי גובה בכניסה, אף שהמומחה זיהה חריגה מהתקן. לגבי המרווחים בין אריחים, נמצא פער מן התקן אך הועדף פיצוי על פירוק הריצוף כולו. באשר לתקרה, המומחה לא שלל את הליקוי, אך קבע שלא ניתן להצדיק החלפה גורפת של הטיח בכל הדירה בלי בדיקה שתאמת היעדר הידבקות לבטון.
גם טענות לליקויי חשמל חמורים לא התקבלו בהיקף שנתבע. בית המשפט קבע שלא הוגשה חוות דעת ערוכה כדין של מומחה מתאים בתחום החשמל, ושמסמכי בדיקה והצעות מחיר לא הוכיחו את מלוא העלויות הנטענות. לגבי צנרת מוסתרת מתחת לריצוף, צוין שהמומחה לא יכול היה לבדוק חזותית את הטענה ושחלק מן התיעוד עשוי היה לצלם שלב ביניים בעבודה. השופטת אימצה את חוות דעת מומחה בית המשפט, לאחר שבחנה גם את חקירתו ואת הסתייגויות המשפחה, ולא מצאה בסיס מקצועי מספק לסטות מממצאיו. סכום הפיצוי הועמד על 20,183 שקל בגין ליקויים בני תיקון ועוד 7,000 שקל בשל ליקויים שאין אפשרות או כדאיות לתקנם, ובסך הכול 27,183 שקל.
סעדי הנזק האחרים נדחו בזה אחר זה. דרישה ל־75,000 שקל בגין דיור חלופי, הובלה ואחסון נשענה על הנחת תיקון ממושך שיחייב פירוק נרחב של הריצוף, הנחה שלא התקבלה. גם 150,000 שקל שהתבקשו בגין עוגמת נפש, כאב, סבל ואובדן ימי עבודה לא נפסקו: בית המשפט בחן את אופי הליקויים שכן הוכחו ואת השפעתם על השימוש בדירה, ולא מצא הצדקה לפיצוי נפרד. דרישה לפיצוי בגין ירידת ערך של 200,000 שקל נדחתה לאחר שלא הוגשה חוות דעת שמאית, למרות שהמשפחה ציינה כי בכוונתה להכין אחת.
ביחס לעבודות ביוב ומים דחופות, שעליהן נתבעו 26,267 שקל, נקבע שהמסמכים שהוגשו אינם מוכיחים שהקבלן גרם לנזק. תביעות נפרדות בגין תיקון תקרה, עבודות חשמל, עלות חוות דעת וחיובים עבור מוצרי חשמל נדחו מחוסר אסמכתאות או משום שהיו מביאות לפיצוי כפול בגין ליקוי שכבר נכלל בהערכת המומחה. גם טענה לנזק בסך 90,000 שקל בשל היעדר תעודות אחריות לא הוכחה: לא הוצג פירוט מספק של המוצרים, האחריות שהייתה אמורה להינתן והנזק הכספי שנגרם בפועל. דרישות להחזר עמלת ניכיון שיקים, שכר פועל ושכירות בשל עיכוב במסירה לא נתמכו כנדרש, ובעניין האיחור אף לא הוכח מועד סיום מחייב בחוזה.
המחלוקת בין הצדדים גלשה גם לטענות לשון הרע. המשפחה דרשה 140,000 שקל וטענה שהקבלן הציג אותה בפני אנשים אחרים כחייבת לו כספים. בית המשפט קבע שלא הוכח אפילו שהפרסום הנטען נאמר בפני אותם אנשים, שלא זומנו להעיד. עוד צוין כי גם לו הוכחה האמירה, היה צורך לבחון את תוכנה בהקשר האובייקטיבי של סכסוך כספי, ולא די בעצם העלבון הנטען. במקביל, הקבלן תבע 50,000 שקל בשל פגיעה כביכול בשמו המקצועי, אך לא פירט את האמירות המדויקות או את זהות מקבליהן. גם תביעה זו נדחתה. רעיית הקבלן זוכתה מתביעת המשפחה משום שלא הוצגה תשתית המקשרת אותה אישית להסכם או למעשי המרמה שיוחסו לה.
בתביעה שכנגד ביקש הקבלן 151,177 שקל עבור יתרת עבודות ותוספות, 30,000 שקל כפיצוי לא־ממוני ו־50,000 שקל בשל לשון הרע. בית המשפט דחה את שלוש הדרישות. אפילו הודעות המלמדות שבני המשפחה אישרו מחירים לפריטים מסוימים אינן מוכיחות שהקבלן זכאי ליתרה הכוללת שתבע, בהיעדר מסמכים המסכמים את היקף העבודה והתשלומים. מכיוון שהחוב הנטען לא הוכח, לא היה בסיס גם לפיצוי בגין אי־תשלומו, וטענת לשון הרע העצמאית נותרה כללית וחסרת פירוט.
פסק הדין ניתן לאחר שהשופט ששמע את הראיות לא יכול היה להמשיך בטיפול בתיק, והתיק הועבר לשופטת אחרת לפי תקנה 77 לתקנות סדר הדין האזרחי. השופטת עיינה בחומר הראיות ובסיכומים וקבעה שניתן להכריע ללא שמיעת העדים מחדש. אף שהמשפחה זכתה בפיצוי חלקי, לא נפסקו לה הוצאות: בית המשפט ציין שרוב דרישותיה היו נטולות תשתית מספקת, שהפיצוי בגין הליקויים נמוך בהרבה מן הדרישה בנושא, ושצירוף רעיית הקבלן כנתבעת היה חסר בסיס. בפסק הדין הודגש כי "רובם ככולם של הסעדים שנתבעו התבססו על טענות בעלמא". התוצאה משקפת את מסקנתו המרכזית: ללא תיעוד מלא של מחיר השיפוץ, העבודות והתוספות, אף צד לא הצליח להפוך טענות כספיות רחבות לחוב מוכח, וההכרעה נשענה בעיקר על ליקויים שהמומחה מטעמו של בית המשפט יכול היה לאמת.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.