בית המשפט קבע כי בעלי מקרקעין ומחזיקת בית בקריית טבעון אחראים למרבית נזקי משאית שנפגעה בענפי עץ שבלטו משטחם לעבר הכביש. חברת הביטוח של המשאית טענה שעץ נפל לפתע על הרכב, ואילו הנתבעים טענו שהנהג פגע בעצמו בעץ כאשר נסע ברחוב מגורים צר. לאחר בחינת התמונות והעדויות נקבע שלא הוכחה נפילה עצמאית של העץ, אך גם שבעלי הקרקע לא גזמו כנדרש ענפים שחדרו לכיוון נתיב הנסיעה. האחריות חולקה בשיעור של 60% לנתבעים ו־40% אשם תורם לנהג, והם חויבו לשלם למבטחת 16,875 שקל והוצאות נוספות.
התאונה אירעה ב־11 בנובמבר 2020 ברחוב הורדים בקריית טבעון. המשאית הייתה מבוטחת בביטוח מקיף, ולאחר האירוע נשאה חברת הביטוח בתשלומים למבוטח ובהוצאות שמאי בסך כולל של 23,693.5 שקל. בתביעה שהגישה מכוח זכות השיבוב דרשה מהמקרקעין וממחזיקת הקרקע 28,125 שקל, לאחר תוספות ריבית והצמדה שלטענתה הגיעו עד הגשת התביעה. המחלוקת העיקרית הייתה כיצד אירעה הפגיעה ומי היה יכול למנוע אותה.
לפי חברת הביטוח, במהלך נסיעה כדין נפל לפתע עץ, או חלק ממנו, על המשאית. היא טענה כי העץ צמח במקרקעין הנתונים לשליטת הנתבעים וכי לא טיפלו בו, לא דאגו לגיזום ענפים החודרים לשטח הציבורי ויצרו מפגע למשתמשי הדרך. מעבר לטענת רשלנות רגילה ביקשה להסתמך גם על הכללים בדבר נכס מסוכן ועל טענה שלפיה לא הייתה לה ידיעה על נסיבות האירוע, בעוד שהנתבעים שלטו במקור הנזק.
הנתבעים הציעו הסבר אחר. לדבריהם המשאית, שהייתה גבוהה וכבדה, נסעה ברחוב צר שאינו מתאים למעבר כזה וסטתה אל אזור שולי הכביש, עד שפגעה בענף או בגזע העץ. הם הפנו לתצלומים ולממצאי חקירה המלמדים, לטענתם, שהפגיעה הייתה בחלק העליון והקדמי של המשאית. עוד ציינו נתוני רוח שלדבריהם לא התאימו לקריסה טבעית של עץ בוגר. בנוסף טענו לשיהוי של שנים בהגשת התביעה ולפגיעה ביכולתם לבדוק את העץ שכבר לא עמד במקומו.
נהג המשאית העיד בהיוועדות חזותית ותיאר נסיעה איטית ברחוב דו־סטרי צר, שבמהלכה הרגיש חבטה בחלק העליון הימני של הרכב. הוא לא ידע לקבוע אם העץ נפל על המשאית או שהמשאית פגעה בו. בעדותו אמר: "לא יודע אם עץ נפל עליי או שפגעתי בעץ והוא נפל עליי". הוא הסביר שנסע לצד ימין כדי לא לפגוע במכוניות הבאות ממול, ולא הבחין מבעוד מועד בענף בולט. במענה לשאלות הוסיף שאילו ראה מכשול כזה, היה סוטה שמאלה.
המחזיקה בקרקע העידה ששמעה רעש חזק של משאית המנסה לתמרן קדימה ואחורה לאחר הפגיעה. היא אישרה שהעץ צמח מתוך החצר והגיע לכיוון הכביש, אך טענה שלא היה מדובר בבליטה חריגה ושקודם לתאונה לא התקבלו תלונות בעניין. היא לא זכרה מתי בוצע גיזום לפני התאונה, וציינה שרק שנים לאחר מכן גזמה ענפים בעקבות פנייה מצד המועצה המקומית. אף היא לא ידעה לקבוע במדויק אם המשאית עלתה על המדרכה או מה פגע בגדר הבית.
בית המשפט בחן תצלומים שהגישו הצדדים לצד החומר מן החקירה והעדויות. מן התמונות התרשם שהעץ היה נטוע בחצר פרטית וצמח לכיוון המדרכה והכביש. גם אם לא הייתה תלונה קודמת מצד שכנים או הרשות, אין בכך כדי להוכיח שלא היה מפגע. נקבע שבעלי המקרקעין והמחזיקה בהם חייבים לנקוט תחזוקה סבירה שתמנע סיכונים שמקורם בשטחם, ובייחוד כשהענפים בולטים לנתיב המשמש כלי רכב גבוהים. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "אין בכך כדי לשלול את קיומו של המפגע".
מן העדויות לא עלה שבוצעו גיזום סדיר ופעולות מניעה מספקות בתקופה שקדמה לתאונה. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא מנעו מכשול ממשי שעלול לפגוע במשתמשי הדרך. לכן נקבעה אחריותם לנזק, אף שבית המשפט לא קיבל את הטענה שמדובר בעץ שנפל לפתע ללא מגע עם המשאית. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "הם אחראיים על תחזוקתו".
מן הצד האחר, נהיגה במשאית גבוהה ברחוב מגורים צר מחייבת זהירות מיוחדת. עדות הנהג עצמו הותירה אפשרות ממשית שהוא פגע בענף בולט, ובית המשפט קבע שזאת אכן הסיבה לנזק. היה עליו להבחין במכשולים האפשריים ולהתאים את הנהיגה למידות הרכב ולתנאי הדרך. מאחר שלא עשה כן, הוטל עליו אשם תורם בשיעור של 40%. מסקנה זו אינה פוטרת את בעלי החצר מחובתם לגזום ענפים שמגיעים לכיוון הכביש, אלא מחלקת את האחריות לשני הגורמים שהיו יכולים לצמצם את הסיכון. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "המשאית היא שפגעה בענפי העץ ולא הוכח כי העץ נפל על המשאית באופן עצמאי".
הרשמת הבכירה לינא בולוס עואד חייבה את הנתבעים לשלם למבטחת 16,875 שקל, המשקפים 60% מסכום התביעה. נוסף על כך נפסקו אגרת בית משפט בסך 881 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקל. פסק הדין מבטא הבחנה מעשית: עץ הנטוע בשטח פרטי אך יוצר מפגע בדרך הציבורית עשוי להקים אחריות למחזיקי הקרקע, גם כאשר נהג הרכב הנפגע נושא באשם משמעותי לאופן נסיעתו. את חלוקת האחריות ניסחה הרשמת במילים: "הנתבעים יישאו ב-60% מהאחריות לתאונה, ואילו לנהג המשאית תיוחס רשלנות תורמת בשיעור של 40%".
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.