שנתיים מאסר נגזרו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על נאשם שהורשע בשוד בנסיבות מחמירות לאחר שריסס גז פלפל או גז מדמיע בפניו של עובד זר מסרי לנקה ליד התחנה המרכזית החדשה בעיר, ונטל ממנו שעון רולקס ושרשרת זהב ויהלומים. המאשימה דרשה 40 חודשי מאסר והדגישה את הפגיעה בקורבן פגיע ואת השימוש באלימות; ההגנה ביקשה עונש מקל בשל מצבו הנפשי והרפואי החריג של הנאשם. השופט שמואל מלמד קבע מתחם של 22 עד 48 חודשי מאסר, אך מיקם את העונש סמוך לתחתיתו. נוסף למאסר נפסקו 10,000 שקל פיצוי לנפגע והומלץ על טיפול גמילה במהלך המאסר.
לפי כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, ב־1 באפריל 2026, סמוך לשעה 19:27, עמד עובד זר ליד מונית ברחוב לוינסקי 108 ושוחח עם הנהג. הנאשם פנה אליו, פתח בשיחה ונענה בבקשה שיעזוב אותו. בתגובה ריסס לעבר עיניו גז שהיה ברשותו, הסיר מידו שעון רולקס, דחף אותו כמה מטרים לעבר המדרכה ותלש מצווארו שרשרת זהב ויהלומים. לאחר מכן עזב את המקום. העובדות שבהן הורשע כוללות כוונה לשלול מן הקורבן את הרכוש לצמיתות, ושימוש באלימות ובאמצעי המסוגל לפגוע כדי להשיג את השלל. האירוע לא תואר כגניבה שקטה או כחטיפת רכוש בלבד, אלא כשוד אקטיבי שהסלים מן הריסוס לדחיפה ולתלישה.
המתלונן מסר לבית המשפט הצהרה בכתב. הוא עובד בין היתר כמטפל, ולדבריו לא יכול היה להתייצב לעדות באולם משום שלא יכול היה להשאיר את האדם שבו הוא מטפל לבדו. השוד התרחש במהלך חופשתו בישראל כשהיה בדרכו לבקר את אחיו. בהצהרתו סיפר שהרכוש שנלקח ממנו נרכש בדובאי בשנת 2023 בכ־12,000 דולר, ושמעבר לשווי הכספי היו לו השעון והשרשרת ערך אישי. הוא תיאר כאב, פחד ופגיעה בתחושת הביטחון, וביקש שהרשויות יפעלו להשבת הרכוש ושיוטל עונש מרתיע. השווי האמור הוא נתון שנמסר בהצהרת הקורבן, ואין בפסק הדין קביעה שנערכה שמאות עצמאית לתכשיטים.
הנאשם הודה בעבירה במסגרת הסדר טיעון שהוצג בספטמבר 2026. ההודאה הביאה להרשעתו לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה על אורך המאסר. המאשימה עמדה על הפגיעה בקניין, בשלמות הגוף ובביטחון הציבור במרחב שבו עוברים אנשים רבים. היא הדגישה שהקורבן הוא עובד זר, שנמצא בעמדה פגיעה יותר ושאינו מצויד בדרך כלל ביכולת הגנה דומה לזו של תושבים בעלי רשת תמיכה מקומית. לדבריה, שימוש בגז לכיוון העיניים, דחיפת הקורבן ונטילת רכוש יקר מחייבים ענישה ממשית גם אם מדובר באירוע אחד ולא בסדרת מעשי שוד.
המאשימה הציגה שורה של גזרי דין שבהם נידונו מעשי שוד בריסוס גז או כלפי קורבנות פגיעים. בין היתר הפנתה למקרה שבו החמיר בית המשפט העליון עונש בגין שוד באמצעות גז פלפל ל־48 חודשי מאסר. היא ביקשה לקבוע במקרה הנוכחי מתחם של 30 עד 56 חודשי מאסר, ולהטיל בפועל 40 חודשים לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי. לטענתה, גם העבר הפלילי של הנאשם, הכולל הרשעות קודמות ועונשי מאסר, מצדיק שלא להסתפק במאסר קצר. עם זאת, אף לא אחת מהדוגמאות שהובאו בידי הצדדים יצרה נוסחה מחייבת: בית המשפט נדרש לבחון את מאפייני העבירה הקונקרטית ואת נסיבות הנאשם המסוים.
ההגנה הציעה מתחם מקל בהרבה, של 12 עד 30 חודשי מאסר. הסנגור טען כי לא הייתה תוכנית עבריינית מתוחכמת, וכי האירוע היה שוד ספונטני של אדם יחיד. הוא ביקש שלא להשוות את המקרה לשוד מתוכנן בכוח רב, והטעים שלא תועדו פציעות חמורות. עיקר טיעונו הוקדש לרקעו האישי החריג של הנאשם, הכולל היסטוריה של טיפול פסיכיאטרי ממושך, קשיי תפקוד והתמכרות לסמים. ההגנה הפנתה גם לכך שחלפו כ־12 שנים מאז הרשעתו האחרונה, אף שבמהלכן חי בתנאי מצוקה. הנאשם עצמו אמר כי הוא מתחרט, כי הודה עוד בחקירתו הראשונה, וכי הוא מבקש הזדמנות לשיקום.
השופט בחן לעומק מסמכים רפואיים ופסיכיאטריים שהוגשו לו, לרבות תיעוד ממקרים משפטיים קודמים. הוא תיאר רקע טיפולי ממושך וקושי נפשי וקוגניטיבי מתמשך, אך הבהיר כי בבדיקות עדכניות נמצא הנאשם כשיר לעמוד לדין וכי בוחן המציאות והשיפוט שלו תקינים. מסקנה זו הייתה חיונית להבחנה בין נסיבות שמצדיקות התחשבות בענישה לבין טענה לפטור מאחריות למעשים. השופט הדגיש שהנאשם צרך סמים מרצונו, ושהשפעתם בעת השוד אינה מבטלת את יכולתו להבין את הפסול במעשה או להימנע ממנו. לצד זאת, הוא לא התעלם מכך שמצבו הבריאותי והחברתי של הנאשם עשוי להשפיע על המקום שבו ימוקם בתוך מתחם העונש.
בקביעת חומרת המעשה כתב השופט כי "אין מדובר בפגיעה מינורית כלל וכלל". הוא לא קיבל את התיאור של ריסוס הגז כאמצעי אלים זניח, משום שהגז הופנה ישירות לעיני הקורבן ואחריו באו דחיפה ותלישת שרשרת מהצוואר. הוא גם ראה משמעות מיוחדת בכך שהנפגע היה עובד זר. מבחינת השופט, הצירוף של רכוש בעל ערך, אלימות פיזית ופגיעה בתחושת הביטחון הציבורית מחייב להבהיר כי שוד עוברי אורח אינו סיכון שעל הציבור להשלים עמו. מנגד, נקבע כי השוד לא היה פרי תכנון מסובך, וכי יש להביא בחשבון שלא בוצעה שורת מעשים נפרדים.
לאחר סקירת הפסיקה הדגיש השופט את ההבדל בין המקרה לבין מעשי שוד קודמים, לרבות גזר דין בעניין נאשם ששדד תכשיטים משתי נשים מבוגרות. באותו עניין בוצעו שני אירועים, בעוד שבתיק הנוכחי הייתה עבירה אחת; אך כאן הופעל גז ונעשתה תלישה אלימה, והשלל היה יקר יותר לפי הצהרת הנפגע. השופט קבע ש"מתחם העונש ההולם למעשה השוד בנסיבות מחמירות" יעמוד על 22 עד 48 חודשי מאסר. בכך הוא דחה הן את מלוא ההחמרה שביקשה המדינה והן את הרף הנמוך שהציעה ההגנה.
בשלב גזירת העונש בתוך המתחם נתן בית המשפט משקל להודאה ולחיסכון בהליך ראיות, לעברו של הנאשם ולהפוגה הארוכה יחסית מאז ההרשעה האחרונה, ולנסיבותיו הנפשיות. השופט ציין כי "מצאתי כי יש לנטות לקולא", אף שלא מצא הצדקה להתעלם מן הפגיעה בקורבן. התוצאה הייתה 24 חודשי מאסר, שיימנו מיום המעצר ב־13 באפריל 2026; שישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים מיום השחרור, אם יחזור ויעבור את העבירה שבה הורשע; וחיוב לשלם למתלונן 10,000 שקל בתוך 180 ימים. בעקבות המלצה מקצועית הוסיף השופט המלצה לשירות בתי הסוהר לשלב את הנאשם בטיפול שהוגדר ״טיפול גמילה במסגרת סגורה במהלך מאסרו״. זוהי המלצה טיפולית לצד העונש, לא חלופה למאסר שנגזר.
ת״פ 42348-04-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.