שני נאשמים הורשעו במתן שוחד לשוטרים במסגרת פעילות להעברת שוהים ללא אישור דרך מחסום באזור ירושלים, ונידונו כל אחד ל־17 חודשי מאסר בבית המשפט המחוזי בירושלים. באותו גזר דין נגזרו שבעה חודשי מאסר על שוטר שהורשע בלקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים, ו־46 ימי מאסר שכבר רוצו על שוטר אחר שהורשע בעבירות מרמה והפרת אמונים והפרת חובה רשמית. המאשימה הדגישה את הסכנה הביטחונית ואת הפגיעה בטוהר המידות; ההגנות ביקשו להבחין בין מעשי הנאשמים ונסיבותיהם. השופט מרדכי כדורי קבע שמידת החומרה שונה מאדם לאדם, והטיל גם קנסות ועונשי מאסר מותנים.
הפרשה התרחשה בין אוגוסט לנובמבר 2025 במחסום ראס בידו, שבין הכפר בידו לבית איכסא. לפי העובדות שבהן הודו הנאשמים, המחסום היה נתון לרמת בידוק גבוהה בשל הרגישות הביטחונית והאפשרות למעבר מן האזור לכיוון ישראל. חלק מן המעורבים היו שוטרי מג״ב בשירות חובה, ואחרים היו אנשים שביקשו להעביר תושבים שלא החזיקו באישורים הנדרשים. ההסדר העברייני שתואר בכתב האישום כלל מעבר של כלי רכב ללא הבדיקה המבצעית שנדרשה, כנגד כסף. בית המשפט הדגיש כי ״הנסיבות הביטחוניות האופפות את עבירות השוחד, המרמה והפרת האמונים משמשות נסיבה לחומרה״, והבהיר שהסיכון אינו מתמצה במספר האנשים שהועברו בפועל: עצם הסטייה מהוראות הבידוק במחסום רגיש בזמן מלחמה פגעה במנגנון ההגנה ובאמון הציבור במערכת האכיפה.
גזר הדין נוגע לארבעה מבין הנאשמים בהליך רחב יותר, שמספריהם בכתב האישום הם 1, 3, 5 ו־6. ההבחנה חשובה משום שלא כל אחד מהם קיבל כסף או שילם אותו, ולא כל אחד מהם הורשע באותן עבירות. הנאשם הראשון, שוטר, הורשע בכמה עבירות של מרמה והפרת אמונים ואי מילוי חובה רשמית, אך לא בלקיחת שוחד. לפי העובדות, הוא נמנע במקרים מסוימים מבדיקות שנדרשו מכלי רכב של אדם שהכיר ומקורביו, ואף פנה לשוטר אחר בטענה כוזבת כדי לסייע למעברם. בית המשפט הדגיש שמעשיו חרגו מתפקידו, אך מידת הפגיעה שגרמו הייתה שונה מן הפעילות המאורגנת שהניבה רווחים לנאשמים אחרים.
הנאשם השלישי, גם הוא שוטר, הורשע בלקיחת שוחד ובמרמה והפרת אמונים. הוא שולב בתוכנית שקודמה בידי מעורבים אחרים ואפשר מעבר רכב שהסיע שוהים בלתי מורשים ביום 30 באוגוסט 2025. בתמורה קיבל לפחות 700 שקל, חלקם באמצעות שוטר נוסף. בפסק הדין צוין שלא הוא הגה את התוכנית ולא עמד בראש התכנון, אך משבחר להיענות לה ולהפעיל את סמכותו בניגוד להוראות, נשא באחריות מלאה לעבירות שבהן הודה. השופט עמד על המשקל הציבורי הייחודי של שוחד לשוטר: עובד הציבור משתמש בכוח שניתן לו לשם הגנה על הציבור כדי להקל את ביצוע הפעולה האסורה.
הנאשם החמישי הורשע בסיוע למתן שוחד, בכמה עבירות של מתן שוחד ובניסיונות לסייע לכניסה ולשהייה בלתי חוקית בישראל. לפי העובדות שקבע השופט לצורך הענישה, הוא שילם שוחד העולה על 10,000 שקל לשוטר, ובתמורה הועברו במחסום לפחות 100 בני אדם שלא החזיקו באישורים הנדרשים. מעשיו התפרשו על פני חודשים ולא על פני אירוע בודד. הנאשם השישי הורשע בעבירות מתן שוחד ובניסיונות סיוע דומים. הוא שילם סכומים לשלושה שוטרים, ובסך הכול יותר מ־11,700 שקל; כתב האישום לא נקב במספר המדויק של האנשים שעברו בעקבות התשלומים, אך ההסדר הכספי שהוצג הצביע על ריבוי מעברים. השופט לא השווה באופן מלא בין הפרטים, אלא בחן את היקף הפעילות של כל נאשם.
התביעה ביקשה עונשי מאסר משמעותיים והדגישה שהמעשים התרחשו בתקופה של מתח ביטחוני רב, כאשר המדינה מתמודדת עם לחימה בכמה זירות. היא ראתה בתשלומי השוחד פגיעה כפולה: גם חשש לאפשרות מעבר של אנשים ללא בדיקה מספקת וגם השחתה של שירות משטרתי שאמור לאכוף את הכללים. ההגנה של השוטר הראשון הדגישה שלא יוחס לו מניע כלכלי ולא נקבע כי בעקבות מעשיו הושלם מעבר של שוהים בפועל. הוא ביקש לתת משקל לגילו הצעיר, לעברו הנקי, לעבודתו החינוכית ולפגיעה הקשה שחווה בעקבות הדחתו מן השירות והמעצר. ההגנה של השוטר השלישי התייחסה לחלקו המשני בייזום ולתהליך הטיפולי שעבר בפיקוח שירות המבחן.
סנגוריהם של הנאשמים החמישי והשישי ביקשו להתחשב בכך שלא היו עובדי ציבור ושעבירות הסיוע לכניסה לישראל נותרו בשלב הניסיון. אחד מהם טען כי מטרת התשלום הייתה לאפשר מעבר בין כפרים ולא לבצע כניסה לישראל עצמה; עוד נטען שמדובר במניע כלכלי ולא ביטחוני, ושהיוזמה הועלתה בידי השוטרים. ההגנות הציגו נסיבות משפחתיות ומצב כלכלי קשה, לרבות ילדים התלויים בנאשמים ובן משפחה הזקוק לטיפול רפואי. בית המשפט בחן נתונים אלה, אך לא ראה בהם הצדקה להפחתת החומרה של פעילות מתמשכת במחסום רגיש. הוא הבחין גם בין עבר פלילי ישן לבין עבר שיכול להחמיר את העונש הנוכחי.
בניתוח המשפטי עמד השופט על ההבדל שבין שוחד, שפוגע באמון הציבור ובעקרונות המינהל התקין, לבין עבירות הפרת האמונים ואי מילוי החובה, ועל חומרתן המיוחדת כשהן מבוצעות במסגרת משטרתית. הוא הזכיר כי "נקודת המוצא היא, שפגיעתו של לוקח השוחד בערכים המוגנים חמורה מזו של נותן השוחד", אך הדגיש שהבחנה זו אינה פוטרת את נותן השוחד מאחריות חמורה כשמעשיו מאורגנים, חוזרים ונשנים ומכוונים לאפשר עקיפת מחסום. השופט גם התייחס לפסיקה קודמת בעבירות שחיתות במחסומים ולמקרים של ניצול סמכות שלטונית, תוך שמירה על הבחנה בין נסיבותיהם של אותם תיקים לבין מעשי הנאשמים הנוכחיים.
בהתאם להבחנות הללו נקבעו מתחמי ענישה נפרדים: לשוטר הראשון מאסר קצר עד עשרה חודשי מאסר, לשוטר השלישי שבעה עד 20 חודשים, ולכל אחד מן הנאשמים החמישי והשישי 16 עד 34 חודשי מאסר. הודאותיהם בשלב מוקדם, קבלת האחריות והחיסכון בשמיעת הראיות נשקלו לזכות כולם. בית המשפט נתן משקל חיובי גם לגילם הצעיר ולעברם הנקי של שני השוטרים, ולדיווח שירות המבחן בעניינו של השוטר השלישי. עם זאת כתב השופט ש״שיקולי שיקום אינם חזות הכול״, ואין די בתסקיר חיובי כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש במקרה זה. לגבי הנאשמים האחרים נשקלו תקופות המעצר הארוכות ומצבם המשפחתי.
בגזר הדין עצמו נקבע כי השוטר הראשון ירצה 46 ימי מאסר בקיזוז ימי מעצרו, ולכן עונשו כבר רוּצה, וישלם קנס של 6,000 שקל לצד מאסר מותנה. השוטר השלישי נדון לשבעה חודשי מאסר ולקנס של 8,000 שקל, עם מאסר מותנה בגין עבירות שוחד או מרמה. על הנאשמים החמישי והשישי נגזרו 17 חודשי מאסר לכל אחד, מיום מעצרם ב־17 בנובמבר 2025, וקנס של 20,000 שקל לכל אחד, לצד מאסרים מותנים. השופט הבהיר: ״אינני נעתר לבקשת המאשימה להורות על חילוט רכוש שלא נתפס על ידה״, משום שלא מצא בסיס מתאים לחילוט עתידי בנסיבות שהוצגו. החלטה נפרדת זו מדגישה כי אפילו בהליך שחיתות חמור, כל רכיב ענישה מחייב עיגון מתאים בדין ובעובדות.
ת״פ 1646-12-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.