בית המשפט לתביעות קטנות דחה תביעה של אדם שרכש כרטיסי טיסה לשני בני משפחתו, לאחר שקבע כי אינו יכול לתבוע במקומם פיצוי מכוח חוק שירותי תעופה. הרוכש טען כי הוא שילם על ההזמנה, הציג פירוט חיובי כרטיס אשראי וצירף ייפויי כוח של הנוסעים, אך חברת התעופה השיבה כי הזכאות לפי החוק מסורה לנוסעים עצמם. הרשמת הבכירה מאיה בלאו קיבלה את הטענה הדיונית: ייפוי כוח אינו מעניק למזמין הכרטיסים זכות תביעה עצמאית כאשר הנוסעים אינם בעלי דין. התביעה נדחתה ללא הוצאות, תוך הבהרה שהנוסעים רשאים להגיש תביעה בשמם.
על פי כתב התביעה רכש התובע כרטיסים עבור שני בני משפחתו בטיסה מבואנוס איירס לתל אביב דרך רומא ובדרך חזרה. לטענתו חברת התעופה ביטלה את המקטע מרומא לתל אביב, שהיה אמור להתקיים ב־18 באוקטובר 2025, ואת המקטע מתל אביב לרומא שתוכנן ל־1 בנובמבר 2025. הוא דרש לקבל בחזרה את התמורה בגין המקטעים שבוטלו ולשמור את מקטעי ההזמנה שנותרו בעינם, אך לטענתו הכסף לא הושב כנדרש.
התובע ביסס את דרישתו על חוק שירותי תעופה, הקובע זכויות לנוסעים שטיסתם בוטלה, ובהן החזר כספי או טיסה חלופית ופיצוי בתנאים מסוימים. הוא טען שחברת התעופה לא השיבה את התמורה במועד הקבוע בחוק, והזכיר גם את הכללים האירופיים בנוגע להחזר. בתביעתו הראשונית העמיד את סכום התביעה על 14,320 שקל, וביקש פיצוי סטטוטורי וכן פיצויים לדוגמה בשל האיחור הנטען בהשבת הכספים.
חברת התעופה ביקשה לדחות את התביעה על הסף. לטענתה, מי ששילם עבור הכרטיסים אינו הופך אוטומטית למי שמחזיק בזכות לפיצוי לפי חוק שירותי תעופה. החוק מעניק את הזכויות למי שכרטיס הטיסה הונפק על שמו, ושני הנוסעים לא צורפו כתובעים. החברה הציגה גם טענות הגנה לגוף העניין: הביטולים נבעו, לדבריה, מהערכת סיכון גבוהה להפעלת הטיסות, והודעות הביטול נמסרו יותר מ־14 ימים לפני ההמראה, באופן העשוי לשלול את הפיצוי הסטטוטורי. אלא שבית המשפט לא נדרש להכריע בסוגיות אלה לאחר שמצא פגם בזהות התובע.
ההליך הוכרע על יסוד כתבי הטענות, לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להשלים את הטיעון בכתב. בהשלמת הטיעון הציג התובע ראיות לכך שהוא הזמין את הכרטיסים ושילם עבורם, ובהן אישור הזמנה עם כתובת הדואר האלקטרוני שלו ותשלומים בכרטיס האשראי. הוא צירף לראשונה ייפויי כוח שלכאורה נחתמו בידי הנוסעים, ובהם הסמכה לפעול בשמם ולקבל סכום שייפסק. בתוספת הטיעון שינה גם את הסכום המבוקש והעמיד אותו על 16,680 שקל בתוספת הוצאות.
בית המשפט הדגיש כי מדובר בהבחנה בין שלושה עניינים שונים: מי הזמין את השירות, מי שילם עבורו ומיהו בעל הזכות שהחוק מקנה. גם אם אדם הזמין כרטיסים עבור בני משפחה ואף שילם עליהם, אין הדבר הופך אותו לנוסע שזכאי לפיצוי סטטוטורי. הזכויות לפי חוק שירותי תעופה מוקנות לנוסעים עצמם, שהם האנשים שעל שמם הונפקו הכרטיסים. לכן מסמכי התשלום אינם יכולים לפתור את הקושי בכך שהם אינם תובעים בהליך. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "לא די בכך שההזמנה בוצעה ואף שולמה בידי התובע".
ייפויי הכוח לא שינו את התוצאה. הרשמת הבהירה שיש הבדל בין זכות מהותית לתבוע פיצוי בשם עצמך לבין אפשרות לייצג בעל דין במקרים שהחוק מתיר זאת. ייפוי כוח עשוי להסדיר ייצוג בתנאים מתאימים, אך אינו מעביר למיופה הכוח את הזכאות לפיצוי כאשר בעל הזכות כלל לא צורף לתביעה. גם הכללים הייחודיים לתביעות קטנות מגבילים דיון בתביעה המבוססת על זכות שהומחתה לאדם אחר. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "ייפויי כוח כזה אינו יכול להקים לתובע זכות תביעה עצמאית".
נוסף על כך לא נמצא שייפויי הכוח הוכחו כנדרש, משום שלא אומתו בידי עורך דין או גורם מוסמך אחר. לא ניתנה לתובע רשות לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את הנוסעים כתובעים בשלב השלמת הטיעון. בית המשפט ראה בכך טעם נוסף לכך שלא ניתן לנהל את התביעה במתכונתה. הוא נמנע מלקבוע מה היו זכויותיהם הכספיות של הנוסעים בקשר לביטולי הטיסות, והבהיר שאין בדחייה כדי למנוע מהם לפנות לבית המשפט בעצמם. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "אין לקבל את ייפויי הכוח שצורפו לראשונה להשלמת הטיעון".
לפיכך נדחתה התביעה בלי שהוכרעו טענות החברה על הסיכון הביטחוני, מועד הודעות הביטול או חובת ההחזר במקרה המסוים. ההחלטה התקבלה על יסוד הכתב וללא דיון פרונטלי, ולא נפסקו הוצאות משפט. במוקד ההכרעה עומד אפוא לא עצם קיומה של עסקת רכישת הכרטיסים, אלא שאלת זהותו של מי שרשאי לתבוע את הסעדים מכוח החוק. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "אין בדחיית תביעה זו בכדי למנוע מהנוסעים להגיש תביעה בשמם".
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.