בית המשפט קיבל בחלקה תביעה של שותפות לעבודות חשמל נגד שתי אחיות שבנו בית דו־משפחתי בפרדס חנה, וגם חלק קטן מתביעתן הנגדית בגין ליקויים ועוגמת נפש. המחלוקת נסבה בין היתר על תשלום במזומן שלטענת האחיות העבירו לחשמלאים בלי אסמכתאות, על עבודות שלא הושלמו ועל כשלים שהתגלו בבדיקות חברת החשמל. השותפות דרשה 94,232 שקל, והאחיות תבעו מנגד 169,000 שקל. לאחר בחינת הראיות וקיזוז החיובים חויבו האחיות לשלם לשותפות 36,245 שקל, נוסף על הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 8,500 שקל.
הצדדים התקשרו בהסכם לביצוע עבודות חשמל בשתי דירות בבית שבנו האחיות ברחוב חוגלה בפרדס חנה. השותפות מורכבת משני בעלי מקצוע בתחום החשמל, והסכום הכולל שהוסכם עמד על 117,000 שקל. העבודה חולקה לחמישה שלבים, והתשלומים נקשרו להתקדמות ביצועם. אין מחלוקת כי שני השלבים הראשונים, שכללו עבודות יסוד והכנות ליציקות, שולמו בסך 11,700 שקל, וכי שולם סכום של 37,580 שקל בקשר לשלב השלישי. כמו כן הוסכם שהשלב החמישי, שכלל מעבר של בדיקת חברת החשמל, לא בוצע בידי השותפות.
בחודש אוגוסט 2022 עזבה השותפות את אתר הבנייה, ולא שבה אליו. האחיות טענו כי בעלי המקצוע נטשו באופן חד־צדדי את העבודות בזמן שהיה צורך להשלים אותן, והתנו חזרה בתשלום מראש. השותפות טענה מצדה שהאחיות פגעו בעובדיה והתנהלו כלפיהם באופן לא הולם, ושלא ניתן היה להמשיך בהתקשרות. היא דרשה יתרת תשלום על עבודה שביצעה ולטענתה לא שולמה, וכן תשלומים עבור התקנת גופי תאורה ושינויים נוספים.
מוקד ראשון של ההכרעה היה טענת האחיות כי נוסף על התשלומים שהוכחו, אחת מהן מסרה לשותפות 28,080 שקל במזומן עבור השלב השלישי. השותפות הכחישה שקיבלה את הכסף. בית המשפט הדגיש כי מדובר בטענת "פרעתי", ולכן הנטל להוכיח שהחוב שולם מוטל על מי שטוען לפירעון. לא די בהצהרה בעל פה כאשר בידי משלם סביר אפשרות להביא חשבונית, תיעוד משיכת מזומנים, התכתבות המאשרת קבלת כסף או מסמך אחר.
במקרה הזה לא נמצאה אסמכתה לתשלום הנטען. האחיות לא הציגו חשבונית או תיעוד בנקאי, וגם בהתכתבויות הווטסאפ הרבות שהגישו לא הופיע אישור לסכום. בית המשפט ציין כי היה מצפה במיוחד מהאחות שהיא עורכת דין לתעד תשלום משמעותי במזומן. בנוסף התעורר קושי ביחס לסכום: בהתאם לחלוקת שלבי העבודה שקיבל בית המשפט, היתרה שהיה צריך לשלם כדי להשלים את התשלום לשלב השלישי הייתה 20,920 שקל, ולא 28,080 שקל. המסקנה הייתה שהתשלום הנוסף לא הוכח. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "הנתבעות לא הביאו כל תימוכין לסייע לעדות הנתבעת 2".
מחלוקת נפרדת התעוררה ביחס לשלב הרביעי, המכונה שלב העבודה הלבנה. אין מחלוקת שהעבודות בו לא הושלמו במלואן. האחיות טענו כי לפי ההסכם אין לשלם עד להשלמת שלב שלם, ולכן לשותפות אין זכות לתמורה עבור עבודה חלקית. בית המשפט דחה את הטענה הגורפת הזאת: כאשר עבודה בוצעה והזמין העבודה נהנה ממנה, יכולים דיני עשיית עושר ולא במשפט להקים זכות לשכר ראוי גם אם תנאי התשלום החוזי נקשר להשלמת השלב. עם זאת, בעל המקצוע עדיין נדרש להוכיח מה עשה ומה שווי החלק שבוצע. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "התובעת זכאית לתשלום עבור העבודה שביצעה במסגרת השלב הרביעי".
לאחר בחינת העדויות והראיות נקבע כי בגין השלב השלישי נותר חוב של 20,920 שקל, ועבור חלק העבודה שבוצע בשלב הרביעי מגיעים לשותפות 27,625 שקל. בית המשפט בחן גם דרישות לעבודות נוספות: התקנת גופי תאורה, שקעים, מכשירי חימום מים ותוספות אחרות. בעניין זה דווקא השותפות לא הוכיחה שהייתה הסכמה לתמחור נפרד מעבר למחיר הכולל. ההסכם לא פירט באופן סדור אילו עבודות נכללו בו, ובהתכתבויות לא הובהר ללקוחות בזמן אמת כי פריטים מסוימים מחויבים בנפרד. החריג היה הכנה למכשיר אטמור אחד, שהאחיות הודו כי ביקשו, ונפסקו בגינו 700 שקל. בסך הכול חויבו האחיות בתביעה העיקרית ב־49,245 שקל. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "דין התביעה בגין תמורה לעבודות נוספות להידחות".
בתביעה שכנגד טענו האחיות כי עבודות החשמל היו לקויות, וכי נאלצו להעסיק חשמלאים אחרים לצורך השלמה ותיקון. הן הסתמכו על תעודת עובד ציבור של חברת החשמל, על התכתבויות עם בעלי מקצוע ועל עדות חשמלאי שליווה את הביקורות. ברישומי חברת החשמל הופיעו בדיקות שנכשלו לפני שהמתקנים אושרו, וכן ליקויים בהארקה ובהזנות החשמל. השותפות השיבה שלא ניתן להטיל עליה את מלוא האחריות, שכן לאחר שעזבה עבדו במקום חשמלאים אחרים, ולא ברור מתי נוצר כל ליקוי.
בית המשפט קיבל את הקושי הראייתי ביחס למרבית הליקויים. החשמלאי מטעם האחיות אישר שלא ניתן לקבוע בוודאות מי גרם לחלק מן התקלות, משום שבמקום בוצעו עבודות נקודתיות בידי כמה בעלי מקצוע. תעודת עובד הציבור הוכיחה שהיו ליקויים שנמצאו בבדיקה, אך לא זיהתה בהכרח מי אחראי להם. חריג מרכזי היה היעדר הארקה נפרדת באחת הדירות: בית המשפט קבע שמדובר בעבודה שהייתה אמורה להתבצע בשלבים שכבר שולמו לשותפות, ושהיא לא הושלמה כראוי. בהיעדר מחיר נפרד לרכיב ההארקה בהסכם הועמד הפיצוי על דרך האומדנה.
דרישות נוספות לפיצוי על תיקון מעגלי חשמל, השלמת תאורת חוץ והעסקת חשמלאים אחרים נדחו. האחיות לא הציגו חוות דעת או הצעות מחיר שמאפשרות להעריך את עלויות התיקון, ולא הראו את הסכומים ששילמו בפועל לבעלי המקצוע האחרים. בית המשפט הבחין בין עצם קיומו של פגם לבין הוכחת שיעור הנזק. בנוגע לעבודות שכלל לא שולמו לשותפות, הובהר שלא ניתן לפסוק השבה כאילו שולם עבורה פעם נוספת, ללא בסיס ראייתי מתאים.
גם הדרישה לפיצוי נפרד בגין עיכוב בביצוע העבודות נדחתה. בית המשפט הסביר שהעיכוב כשלעצמו אינו נזק כספי נוסף, וכאשר נתבעים כבר הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש יש להיזהר מכפל פיצוי. האחיות לא ביססו במסמכים את מספר ימי העבודה שהפסידו או את שווי יום העבודה. לצד זאת התקבלה הטענה שנגרמה להן עוגמת נפש ממשית בשל הצורך לאתר בעלי מקצוע חלופיים וההתארכות של הפרויקט. נפסקו 5,000 שקל לכל אחת בגין רכיב זה, תוך התחשבות בכך שגם התנהלותן ללא הסכמים וקבלות מסודרים תרמה לקושי. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "התנהלות הנתבעות מול התובעת וכן מול שאר בעלי המקצוע, לא נעשתה באופן מסודר".
בית המשפט נמנע מהכרעה בשאלה אם הפסקת ההתקשרות הייתה מוצדקת מבחינה חוזית, לאחר שקבע שהדבר אינו דרוש לצורך תוצאות התביעות. התביעה שכנגד התקבלה בסך 13,000 שקל, ואילו התביעה העיקרית התקבלה בסך 49,245 שקל. לאחר הקיזוז נותר חיוב של 36,245 שקל לטובת השותפות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין. האחיות חויבו גם בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 8,500 שקל.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.