בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אישר הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד דלק מוטורס בע"מ ו-MAZDA MOTOR CORPORATION, שעסקה בטענה לפגם סדרתי במנגנון הקיפול החשמלי של המראות החיצוניות ברכבי מאזדה. השופטת קרן אזולאי קבעה כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר, אך שינתה את מנגנון שכר הטרחה לבאי כוח המבקשים כך שחלקו ייגזר מההטבה שתמומש בפועל. המבקשים עתרו בין היתר להכרה בפגם, לקריאה חוזרת, להארכת האחריות ל-12 שנים ולפיצוי ולשיפוי חברי הקבוצה, ואילו המשיבות דחו את הטענות ולא הודו בהן במסגרת הפשרה.
בקשת האישור הוגשה בדצמבר 2021. המבקשים טענו כי תקלה במנגנון גורמת לכך שהמראות אינן נפתחות או מתקפלות באופן מלא, ועלולה ליצור "שטחים מתים" ולפגוע בבטיחות הנסיעה. לאחר הגשת הבקשה החלו המשיבות לבצע תיקונים במסגרת מדיניות "רצון טוב", ואילו המבקשים טענו כי מדובר ב"אחריות נסתרת", משום שלטענתם חברי הקבוצה אינם מיודעים באופן פרטני על האפשרות לתקן את התקלה ללא עלות. המשיבות טענו מנגד כי לא הוכרזה בארצות הברית קריאה חוזרת בטיחותית ביחס למנגנון, וכי "מדובר בתקלה שולית הנוגעת לנוחות בלבד ואינה בעלת משמעות בטיחותית".
לפי ההסדר, החל על כ-70 אלף כלי רכב, המשיבות יפעילו קמפיין תיקון לתקלות במנגנון הקיפול עד שמונה שנים ממועד מסירת הרכב או עד 175 אלף קילומטר, לפי המוקדם. לתקופה של 30 חודשים נקבע גם מנגנון זמני לבעלי רכבים בני פחות מתשע שנים שנסעו פחות מ-200 אלף קילומטר. התיקון יבוצע פעם אחת לכל מנגנון וללא עלות במרכזי השירות המורשים של דלק מוטורס. בנוסף נקבע מנגנון להחזר כספי לחברי קבוצה שתיקנו בעבר את מנגנון הקיפול בתקופת הזכאות, בכפוף להצגת המסמכים שנקבעו בהסדר.
ההסדר כולל גם יידוע במרכזי השירות, פרסום באתר מאזדה ישראל ואפשרות לבדיקת זכאות לפי מספר הרכב, וכן משלוח הודעות פרטניות לבעלי הרכבים הרלוונטיים. בית המשפט ציין כי ההסדר מעניק תיקון ללא עלות או החזר למי שכבר נשא בעלות התיקון, ומאריך בפועל את האחריות. לא הוגשו התנגדויות או הודעות פרישה מן ההסדר. השופטת אזולאי קבעה כי בשלב שבו נמצא ההליך הונחה תשתית לכאורית לתנאים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית, וכי ההסדר הוא "פתרון ראוי, הוגן וסביר". עם זאת הודגש כי השאלות שבמחלוקת לא הוכרעו לגופן, ובכלל זה לא הוכרעה השאלה אם התקלה היא בעלת משמעות בטיחותית. בית המשפט גם פטר את הצדדים ממינוי בודק, לנוכח מתווה ההטבות שנקבע.
המחלוקת המרכזית שנותרה עסקה בשכר הטרחה. הצדדים המליצו על שכר טרחה קבוע בסך 2,814,456 ש"ח בתוספת מע"מ, שאינו תלוי במימוש ההסדר. בית המשפט קבע כי מנגנון כזה מעורר קושי, בין היתר משום שלא הוצג שווי מדויק של ההסדר ולא נמסרו נתונים מלאים על היקף התיקונים שכבר בוצעו. השופטת ציינה כי יש חשיבות לכך ששכר הטרחה ישקף את "התועלת "האמיתית" שהביאה התובענה".
בהתאם לכך נקבע כי 600 אלף ש"ח בתוספת מע"מ ישולמו לבאי כוח המבקשים, ואילו יתרת שכר הטרחה תחושב לפי המימוש בפועל: 12.5% מההטבה הממומשת עד לסך של 15 מיליון ש"ח, ו-7.5% מההטבה שמעל סכום זה, עד לתקרה הכוללת שעליה הסכימו הצדדים. אם סך תשלומי שכר הטרחה יהיה נמוך מהתקרה, היתרה תועבר לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד. הגמול בסך 10,000 ש"ח לכל אחד מחמשת המבקשים, ובסך הכל 50 אלף ש"ח, אושר. בית המשפט דחה את הבקשה לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.
מספר התיק: ת"צ 11165-12-21.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.