בית המשפט לתביעות קטנות בבת ים דחה תביעת לשון הרע שהגיש רפאל אפרתי נגד שרון זיני ורענן אביטל בעקבות תלונה למשטרה שבה דווח על איומים כלפי אנשי קרן וקסנר. השופטת מיטל בן בסט קבעה כי עצם העובדה שתיק החקירה נגד אפרתי נסגר מחוסר ראיות מספיקות אינה מוכיחה שהתלונה הייתה כוזבת, וכי לא הוכח שזיני הגישה אותה כשהיא יודעת שאינה אמת. הנתבעים נהנים אפוא מהגנת תום הלב החלה על תלונה לרשות מוסמכת. אפרתי חויב ב-2,000 שקל הוצאות.
אפרתי תבע 38,900 שקל וטען כי באוקטובר 2023 התקשר למשרדי הקרן כדי להשמיע מחאה אזרחית לגיטימית. לטענתו, זיני הגישה בעקבות השיחה תלונה שקרית וטענה שאיים לרצוח אותה, לחסל את עובדי הקרן ולהורות להם לעזוב את הארץ בתוך 48 שעות. הוא טען שהמהלך נועד להשתיק את ביקורתו על פעילות הקרן וכי עצם החקירה והחשדות פגעו בשמו הטוב.
התובע הסתמך בין היתר על כך שתיק החקירה נסגר ביוני 2024 בעילה שלפיה לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין. הוא טען גם כי העובדה שזיני לא התייצבה לעימות עמו במשטרה נבעה מהוראה של אביטל, מנכ"ל הקרן, וראה בכך חיזוק לטענתו שהוגשה תלונת שווא ושובש הבירור. בשל כך ביקש פיצוי ללא הוכחת נזק בטענה שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע.
זיני ואביטל דחו את הטענות. לגרסתם, בשיחה שהתקבלה במשרדי הקרן נאמר כי אם אנשי הקרן לא יעזבו את הארץ בתוך 48 שעות הם יירצחו או יחוסלו. זיני טענה כי בעת שהגישה את התלונה כלל לא ידעה מי המתקשר, אלא מסרה למשטרה את מספר הטלפון שממנו התקבלה השיחה. רק לאחר מכן התברר שזה מספרו של אפרתי. הנתבעים טענו כי פעלו מתוך תחושת איום ומתוך חובה אזרחית, ולא מתוך כוונה לפגוע בו.
בית המשפט קבע כי תלונה למשטרה המייחסת לאדם עבירה יכולה כשלעצמה להיות "פרסום" שיש בו לשון הרע, ולכן מוקד ההכרעה הוא ההגנה הקבועה בחוק למי שמגיש תלונה לרשות מוסמכת בתום לב. בהקשר הזה נקבע בפסיקה כי השאלה העיקרית היא אם המתלונן האמין באמיתות התלונה. גם אמונה שגויה יכולה לזכות בהגנה; ההגנה נשללת כאשר המתלונן אינו מאמין בדבריו ויודע שהם אינם אמת.
השופטת קבעה כי אפרתי לא עמד בנטל הכבד להוכיח שזיני בדתה את האיומים. היא עמדה על גרסתה כי חשה מאוימת מהשיחה, ובית המשפט מצא חיזוק לכך גם בכך שהתלונה הוגשה ימים ספורים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בתקופה של מתיחות וחרדה. נקבע כי אפילו היו אי-דיוקים בתיאור הדברים, דבר שבית המשפט הדגיש שאינו קובע שאכן אירע, אין בכך לבדו להראות זדון או ידיעה שהתלונה כוזבת.
משקל נוסף ניתן לכך שבעת הגשת התלונה זיני לא ידעה את זהות המתקשר ולא נקבה בשמו. בית המשפט ראה בכך נתון שמחליש את הטענה לקנוניה אישית שנועדה להשחיר דווקא את שמו של אפרתי. בנוסף צוין כי בחקירתו במשטרה, כשנשאל מדוע אנשי הקרן טוענים שאיים עליהם, השיב אפרתי: "כנראה הטון שלי, בנאדם מאוד כועס, ונשמעתי מאוד כועס". בית המשפט קבע כי הדברים תומכים בכך שהיה בסיס סובייקטיבי לתחושת האיום של המתלוננת.
גם הטענה סביב העימות נדחתה. ממזכר משטרתי עלה שההחלטה הסופית שלא לקיים את העימות התקבלה לאחר שיחה של החוקרת עם זיני ואביטל. בית המשפט קבע כי רצונו של מנהל הקרן שלא לחשוף עובדת לעימות עם מי שנתפס בעיניה כמאיים אינו מלמד בדיעבד שהתלונה המקורית הוגשה בחוסר תום לב. גם העובדה שזיני אמרה כי האיום לא הופנה אליה אישית לא סתרה את תלונתה, שכן לפי גרסתה הוא הופנה כלפי אנשי הקרן באופן כללי.
אפרתי טען גם שהנתבעים מחקו הקלטה של השיחה הראשונה. הטענה נדחתה בהיעדר ראיה לכך שהשיחה הוקלטה מלכתחילה או שהקלטה כלשהי נמחקה. זיני מסרה כבר בהודעתה הראשונה במשטרה כי רק השיחה השנייה הוקלטה, ובית המשפט קבע שהטענה למחיקה נותרה בגדר השערה.
בית המשפט הדגיש במיוחד כי סגירת התיק הפלילי אינה מהווה קביעה פוזיטיבית שאפרתי לא ביצע עבירה, ובוודאי שאינה מלמדת שהנתבעים פעלו בחוסר תום לב כאשר פנו למשטרה. בפסק הדין נאמר כי "עצם סגירתו של התיק הפלילי, או היעדר העמדה לדין, אינם מוכיחים כשלעצמם כי מדובר בתלונת שווא". הנטל להראות שהמתלוננת לא האמינה באמיתות דבריה נותר על התובע, והוא לא עמד בו.
משנקבע כי לנתבעים עומדת הגנת תום הלב, נדחתה גם הדרישה לכפל פיצוי בטענה לכוונה לפגוע. התביעה נדחתה במלואה ואפרתי חויב לשלם לזיני ולאביטל יחד הוצאות בסך 2,000 שקל.
מספר התיק: ת"ק 30018-02-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.