בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור על ביטול מלא של פסק בוררות בסכסוך טכנולוגי שעסק בפיתוח תוכנת BOOSTAPP ובזכויות בה. הארצי אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע, שקבע כי הבורר חרג באופן מהותי מהסמכות שנמסרה לו: הוא הכריע בשאלת קיומם של יחסי עבודה אף שהצדדים לא העמידו אותה למחלוקת, צירף לפסק גורמים שלא היו צדדים להסכם הבוררות, והגדיל באופן דרמטי את היקף הסעד הכספי. המבקש חויב ב-15 אלף שקל הוצאות.
הסכסוך החל בתביעות הדדיות בין מפתח תוכנה לבין ב. קונקט מחשבים בע"מ. בשנת 2020 הודיעו הצדדים לבית הדין כי הם מעבירים את הסכסוך לבוררות. בשטר הבוררות נקבע שהבוררת תפעל לפי הדין המהותי, אך לא תהיה קשורה לסדרי הדין ולדיני הראיות, תהיה רשאית לתת סעדים שבית הדין מוסמך לתת ותנמק את החלטותיה.
במסגרת הבוררות מונה מומחה מחשוב שבחן את הקשר בין תוכנות קודמות של המפתח לבין BOOSTAPP. המומחה מצא דמיון חריג וקבע כי שתי התוכנות הן למעשה תוכנה אחת שהתבססה בחלקה על קוד קודם של המפתח, אך שמרבית השינויים נעשו במהלך העבודה המשותפת. בעקבות חוות הדעת הוחלט לקבל גם הערכה כלכלית של אותה תרומה.
בשלב מאוחר יותר ביקש המפתח להגדיל את סכום תביעתו ליותר מ-22 מיליון שקל ולצרף להליך את בעליה ומנהלה של קונקט ואת א.א.ר. בוסטאפ בע"מ, שאליה הועברה פעילות התוכנה. קונקט התנגדה וטענה כי לבורר אין סמכות לצרף צדדים שלא הסכימו לבוררות או להרחיב את התביעה מעבר למסגרת שהועברה להכרעתו. הבוררת הראשונה לא הכריעה בבקשה לפני שהתפטרה, ובית הדין מינה במקומה בורר חליף.
בפסק הבורר שניתן באפריל 2023 צורפו בפועל שני הגורמים הנוספים כנתבעים. הבורר גם קבע שהמפתח לא היה עובד, אף שהחל לקבל תלושי שכר, אלא שהיחסים בין הצדדים נותרו במהותם מעין שותפות. הוא קבע שהמפתח כתב לפחות 85% מהתוכנה, העריך את שווי הפעילות, ופסק לטובתו יותר מ-3.1 מיליון שקל בתוספת מע"מ לאחר ניכוי פיצוי חוזי. בד בבד נדחו תביעותיו לזכויות סוציאליות, משום שנקבע שלא היה עובד.
קונקט והגורמים שצורפו ביקשו לבטל את פסק הבורר. בית הדין האזורי קיבל את הבקשה וקבע כי הפסק כולו נגוע בחריגה מסמכות. ראשית, לפי כתבי הטענות ושטר הבוררות, הצדדים הסכימו שבתקופה מסוימת התקיימו יחסי עובד-מעסיק, ולכן השאלה לא נמסרה לבורר להכרעה. קביעה הפוכה של הבורר שינתה את נקודת המוצא שעל בסיסה נותחו הזכויות בתוכנה וגם הובילה לדחיית הזכויות הסוציאליות.
שנית, נקבע כי צירופם של בעל החברה ושל בוסטאפ נעשה ללא הסכמתם. בית הדין הדגיש כי אין לחייב מי שאינו צד להסכם בוררות להשתתף בו אלא במקרים חריגים, וכי עצם היותו של אדם בעל מניות או מנהל בחברה אינה מספיקה כדי לצרפו. הארצי קיבל את הקביעה כי מדובר בחריגה משמעותית מסמכות ובפגיעה בזכות הטיעון.
שלישית, נדונה הגדלת התביעה. לפני העברת הסכסוך לבוררות העמיד המפתח את תביעתו על 500 אלף שקל. בערעור נבחנה השאלה אם הניסוח הרחב של הסכם הבוררות בכל זאת אפשר לבורר לפסוק מעבר לסכום הזה. הארצי ציין שיש בסוגיה "פנים לכאן ולכאן" ולא הכריע באופן עקרוני אם עצם ההגדלה הייתה אסורה. עם זאת נקבע שגם אם הייתה סמכות עקרונית להגדיל את הסכום, לא ניתן היה לעשות זאת לראשונה בפסק הבורר עצמו באופן כה דרמטי, בלי לאפשר לקונקט להתגונן מול הסיכון החדש.
בית הדין הארצי הדגיש את הפער בין מסגרת הסיכון שקונקט סברה שהיא מנהלת, 500 אלף שקל, לבין הסכום שנפסק בפועל, למעלה מפי שישה מן הסכום הכולל ולמעלה מפי עשרה מן הסכום שנתבע בגין התוכנה. נקבע כי דרך זו יצרה "פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי", משום שלא ניתנה לצדדים הזדמנות נאותה להתאים את טענותיהם והראיות שלהם להיקף החדש של ההליך.
המבקש טען שלא היה מקום לבטל את כל פסק הבורר, וכי גם אם נמצאו פגמים אפשר היה לבטל רק חלקים ממנו או להחזיר את הדיון לבורר עם הנחיות. חוק הבוררות אכן מורה שלא לבטל פסק כולו אם ניתן להסתפק בסעד מצומצם יותר. למרות זאת, גם בית הדין האזורי וגם הארצי סברו שהפגמים במקרה הזה אינם ניתנים להפרדה פשוטה.
בהכרעה נאמר כי קביעת הבורר שהמפתח כלל לא היה עובד, בניגוד למסגרת שהצדדים הביאו לבוררות, לא הייתה פגם נקודתי: היא השפיעה על ניתוח היחסים, על הזכויות בתוכנה ועל התוצאה הכספית. לכך הצטרפו צירוף הנתבעים הנוספים והגדלת הסכום. בית הדין האזורי תיאר מצב שבו "הפגמים כה עמוקים ונוגעים למהות הסכמת הבוררות", והארצי אימץ את המסקנה כי הצטברותם פוגמת בפסק כולו.
הארצי הכיר בכך שביטול הפסק מוריד לטמיון עבודה רבה שהושקעה לאורך שנים בידי הצדדים ושני בוררים, ועלול להאריך עוד סכסוך שכבר נמשך זמן רב. הוא בחן אפשרות להחזיר את הדיון לאותו בורר או לאשר חלק מן הקביעות, אך הגיע למסקנה שאין לכפות על הצדדים להמשיך בפני בורר שכבר הביע עמדה נחרצת בפסק שהלך "בנתיב שונה לחלוטין" מזה שהותווה בהסכם הבוררות.
לפיכך נדחה הערעור ופסק הבוררות נותר מבוטל במלואו. המבקש חויב לשלם למשיבים יחד 15 אלף שקל הוצאות.
מספר התיק: ע"ע 68320-02-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.