בית הדין האזורי לעבודה נוף הגליל-נצרת קבע כי יצחק פנחס ובניו בע"מ פיטרה מפעיל מחפר שעבד אצלה קרוב לשבע שנים, ולא כי הוא התפטר כפי שטענה החברה. התביעה התקבלה בחלקה: החברה חויבה בפיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים ללא שימוע, חלף הודעה מוקדמת, השלמות לפנסיה ולקרן השתלמות, פדיון חופשה, דמי מחלה והבראה ופיצויים בשל אי מסירת הודעה על תנאי עבודה וליקויים בתלושי השכר. לצד זאת נדחו דרישות מרכזיות אחרות של העובד, ובהן טענתו לשכר של 8,500 שקל נטו ותביעה לשעות נוספות.
עורכי הדין שלנו
העובד הועסק כמפעיל כלי הנדסי במשך 81 חודשים. בין הצדדים התעוררו מחלוקות כמעט בכל מרכיבי ההעסקה: גובה השכר, היקף המשרה, שעות העבודה, הפקדות סוציאליות, חופשה, הבראה ונסיבות סיום העבודה. החברה הכחישה חלקים נרחבים מן התביעה ואף העלתה טענות התיישנות וקיזוז.
אחת המחלוקות המרכזיות נגעה לשכר. העובד טען ששכרו האמיתי היה 8,500 שקל נטו וכי חלק ממנו שולם במזומן מבלי שהשתקף בתלושים. החברה טענה לשכר נמוך יותר. בית הדין לא קיבל את מלוא גרסתו של אף אחד מהצדדים. העובד לא הציג הפקדות בנק, רישומים בזמן אמת, התכתבויות או מעטפות שלטענתו קיבל ובהן מזומן, ואף נמצאו סתירות בין עדותו לבין תצהירו. מנגד, גם החברה לא הציגה הודעה בכתב על תנאי העבודה, וגרסאותיה לגבי גובה השכר לא היו אחידות.
עד מטעם החברה העיד שסיכם עם העובד על שכר של כ-4,500 שקל נטו, בעוד שבתלושים הופיעו נתונים אחרים. כשנשאל על המספרים בתלוש השיב כי רואה החשבון הוא שעורך את התלושים. בית הדין קבע כי אף שהחברה הפרה את חובתה למסור הודעה על תנאי העבודה ולא זימנה את רואה החשבון להסביר את הנתונים, מחדליו הראייתיים של העובד בניסיון להוכיח 8,500 שקל נטו היו משמעותיים יותר. בסופו של דבר נקבע שכר קובע של 4,660 שקל.
גם היקף העבודה היה שנוי במחלוקת. החברה לא ניהלה פנקס נוכחות ולא מסרה הודעה על תנאי העסקה, ולכן נטל ההוכחה הועבר אליה. בית הדין בחן בין היתר דוחות איכון של הטלפון הסלולרי, אך קבע כי הם אינם תחליף מלא לשעון נוכחות וכי הוגשו ללא חוות דעת מומחה. לאחר שקילת העדויות נקבע שהעובד עבד חמישה ימים בשבוע, מהשעה 7:30 עד 15:00, עם הפסקה של חצי שעה, כלומר שבע שעות נטו ביום. על בסיס קביעה זו נדחתה תביעתו לגמול שעות נוספות, משום שלא הציג גרסה קונקרטית ומשכנעת לעבודה מעבר למתכונת הזאת.
המחלוקת החדה ביותר עסקה בסיום ההעסקה. העובד טען שבסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר 2023 נעדר בשל מחלה והציג אישורים, אך החברה סירבה לשלם דמי מחלה ולא קראה לו לחזור לעבודה. החברה טענה מנגד שהוא התפטר לאחר שנדחתה דרישתו לקבל רכב צמוד, וכי אישורי המחלה שהציג לאחר מכן היו פיקטיביים.
בית הדין קיבל את גרסת העובד בנקודה העיקרית וקבע שהוא פוטר. הודגש כי מרבית תקופת ההיעדרות הייתה מגובה באישורי מחלה של קופת חולים, וכי החברה לא פעלה להזים אותם באמצעות בדיקה רפואית או ראיה אחרת. נקבע כי "הנתבעת לא סתרה את מצבו הרפואי של התובע" וכי הטענה שהאישורים היו פיקטיביים לא הוכחה. גם הטענה שהעובד נטש את העבודה בגלל מחלוקת על רכב לא נתמכה בכרטיסי נוכחות, דוחות שעות או תיעוד מזמן אמת.
בית הדין הוסיף שגם אם היו יומיים של היעדרות שאינם מכוסים באישור רפואי, אין בכך לבדו ביטוי חד-משמעי לכוונת התפטרות. בסופו של דבר נקבע כי "התובע פוטר על ידי הנתבעת". מאחר שלא נערך לו שימוע, נפסקו 15 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע. בנוסף נפסקו 24,660 שקל פיצויי פיטורים, לאחר ניכוי הסכומים שכבר הופקדו, ו-4,660 שקל חלף הודעה מוקדמת.
החברה חויבה גם ב-6,058 שקל בגין הפקדות לקרן השתלמות. בית הדין לא קיבל את טענת העובד לוותק ענפי קודם, ולכן חישב את הזכאות לפי הוותק שצבר אצל החברה עצמה. בגין השלמת הפקדות לפנסיה נפסקו 20,338 שקל.
סוגיית החופשה חשפה בעיה נוספת ברישומים. החברה טענה שלעובד הייתה יתרת חופשה שלילית משמעותית וביקשה לקזז אותה, בין היתר בשל חופשות בחגי ישראל ובחגי דתו. אלא שהיא לא ניהלה פנקס חופשה, לא הציגה פירוט מספק ולא הצליחה להסביר ניכויים שיטתיים מן היתרה בתלושים. בית הדין הזכיר כי תשלום דמי חופשה במהלך העבודה אינו תחליף ליציאה לחופשה בפועל, וקבע שהעובד זכאי ל-12,320 שקל פדיון חופשה.
בגין שתי תקופות מחלה באוקטובר 2023 נפסקו 1,720 שקל. בנוסף נמצא כי דמי ההבראה ששולמו לאורך השנים היו בחסר, והחברה חויבה בהשלמה של 7,192 שקל. לעומת זאת, תביעות לדמי נסיעות ולשווי ארוחות נדחו משום שלא כומתו ולא נכללו בסיכומים באופן שאפשר להכריע בהן.
בית הדין קבע עוד שהחברה לא הוכיחה שמסרה לעובד הודעה על תנאי העבודה. בעדות מטעם החברה נאמר על תיעוד ההסכמות: "אנחנו לא מתעדים, אתה כנראה לא מכיר את הענף שלנו". בהיעדר טופס הודעה לעובד חויבה החברה ב-5,000 שקל נוספים. גם תלושי השכר נמצאו בעייתיים: שכר הבסיס שנרשם בהם לא תאם לשכר הקובע שנפסק, והופיעו בהם נתונים לא מוסברים בעניין חופשה ויתרות. בשל כך נפסק פיצוי נוסף של 5,000 שקל לפי חוק הגנת השכר.
לבסוף חויבה יצחק פנחס ובניו גם ב-2,500 שקל הוצאות משפט וב-4,000 שקל שכר טרחת עורך דין. בית הדין דחה רכיבים שלא הוכחו, אך קבע שבמחלוקות שבהן החברה לא ניהלה רישומים כנדרש או לא הציגה מסמכים שהיה עליה לשמור, הדבר פעל לחובתה.
מספר התיק: סע"ש 46985-01-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.