בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק זכויות כספיות לעובד ששימש נהג וסבל בעסק הובלות, לאחר שבית הדין הארצי לעבודה הפך את ההכרעה הקודמת וקבע כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק. בפסק הדין המשלים קבעו השופטת סימה קרמר ונציגות הציבור עדנה מרקו ורונית בראון קניס כי שכרו הקובע של העובד היה 10,000 שקל ברוטו לחודש וכי הוא פוטר. נפסקו לו הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חג ופיצוי על אי מסירת הודעה על תנאי העבודה. מנגד נדחו תביעותיו לשעות נוספות, אש"ל, קרן השתלמות ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.
ההליך המשלים נפתח לאחר שבדצמבר 2025 קבע בית הדין הארצי כי העובד, שביצע עבודות נהיגה וסבלות, היה עובד ולא עצמאי. התיק הוחזר לאזורי לצורך הכרעה בהיבטים הכספיים. העובד טען כי במשך שנות ההתקשרות קיבל תשלום יומי במזומן, כאחוז מהתשלומים שקיבלו מהלקוחות, וכי הכנסתו נעה בין 8,000 ל-12,000 שקל נטו בחודש. הוא ביקש לקבוע שכר חודשי של 10,000 שקל ולפסוק לו שורה ארוכה של זכויות מכוח מעמדו שהוכר בדיעבד.
המעסיק טען מנגד כי התמורה ששולמה בפועל הייתה גבוהה בהרבה משכרו של סבל שכיר, ולכן יש להביא בחשבון שכר חלופי נמוך יותר ולקזז את התמורה העודפת. הוא הסתמך בין היתר על מידע מאתר דרושים וטען שסבלים שכירים משתכרים סכומים נמוכים בהרבה. בית הדין דחה את הטענה. נקבע כי אם המעסיק טוען שמאז שינה את מודל העסקה וכיום הוא מעסיק סבלים שכירים, היה יכול להציג תלושי שכר של עובדים שמבצעים עבודה דומה. משלא עשה כן, לא הוכח שכר חלופי. בית הדין כתב: "אין בידינו לקבל טענה זו".
בהתאם להלכת כותה, כאשר המעסיק אינו מוכיח מה היה השכר החלופי שהיה משולם אילו הוגדר העובד מלכתחילה כשכיר, הזכויות מחושבות לפי התמורה ששולמה בפועל. עם זאת, בית הדין לא קיבל את טענת העובד לשכר של 10,000 שקל נטו, משום שלא הוכח שהמעסיק התחייב לשאת גם בעלויות המס. לפיכך נקבע שכר קובע של 10,000 שקל ברוטו לחודש. עוד נקבע כי מדובר במשרה מלאה של חמישה ימי עבודה בשבוע.
אחת המחלוקות המרכזיות נגעה לשעות נוספות. העובד טען בכתב התביעה שעבד שישה ימים בשבוע, כ-12 שעות ביום, ודרש תשלום לפי החזקה הקבועה בחוק. בתצהירו טען שבחלק מהימים עבד שמונה שעות ובאחרים 16 שעות ואף הגיע לכ-300 שעות עבודה בחודש. בית הדין מצא קושי בפערים בין הגרסאות ובכך שלא הוצגה תשתית קונקרטית מספקת להיקף העבודה. בהליך הקודם כבר נקבע שהעובדים לא היו מחויבים להיקף שעות קבוע, לא תמיד קיבלו את העבודות שהוצעו להם ולעיתים עבדו עם גורמים נוספים.
על בסיס מכלול הראיות קבע בית הדין כי המקרה נופל ל"מצב הרביעי" שנקבע בפסיקה, שבו מסתבר יותר שהעובד לא ביצע שעות נוספות מאשר שביצע אותן. לכן נדחתה התביעה ברכיב זה. ההכרה ביחסי עבודה, הודגש, אינה מעבירה אוטומטית את כל הנטלים ואינה פוטרת עובד מהצגת גרסה עובדתית מינימלית ביחס להיקף העבודה.
גם התביעה לזכויות מכוח צווי ההרחבה בענף ההובלה נדחתה. העובד ביקש לקבל אש"ל וקרן השתלמות וטען כי הצווים חלים עליו כנהג משאית. בית הדין בחן את תנאי התחולה וקבע שלא הוכח שהעבודה עמדה בדרישות הצווים הרלוונטיים. העובדה שבית הדין הארצי הגדיר את העובד כמי שעבד "כנהג וכסבל" לא הספיקה כדי להוכיח שמתקיימים תנאי התחולה הספציפיים. לפיכך נדחו רכיבי האש"ל וקרן ההשתלמות.
לעומת זאת, בית הדין קיבל את התביעה הנוגעת לסיום העבודה. המעסיק העיד כי בשלהי 2021 חדל להפנות לקוחות לעובד לאחר שנמסר לו שאין לו אישורי שהייה או רישיון עבודה בתוקף. בפסק הדין נקבע: "די לנו בכך על מנת לקבוע, כי התובע פוטר". בשל כך נפסקו לעובד 10,000 שקל חלף הודעה מוקדמת ו-49,166 שקל פיצויי פיטורים.
בנוסף נפסקו 31,800 שקל בשל אי ביצוע הפקדות לפנסיה. העובד לא הוכיח שהיה לו הסדר פנסיוני פעיל קודם, ולכן הזכאות חושבה לאחר תקופת המתנה של שישה חודשים. בגין פדיון חופשה נפסקו 13,700 שקל, בגין דמי הבראה 11,340 שקל ובגין דמי חג 12,700 שקל. סכומים אלה חושבו לפי השכר הקובע ותקופת ההעסקה כפי שנקבעו.
העובד דרש גם פיצויים בגין אי מסירת תלושי שכר ואי מסירת הודעה על תנאי העבודה. התביעה לפיצוי על תלושי השכר נדחתה. בית הדין קבע כי בזמן אמת התקיימה בין הצדדים מחלוקת כנה על אופי היחסים וכי לא הוכח שהמעסיק נמנע ביודעין מהפקת תלושים כדי לפגוע בזכויות העובד. גם ביחס להודעה לעובד לא נקבעה הפרה ביודעין, אך בית הדין מצא שאילו נמסרה הודעה מסודרת על התמורה ותנאי העבודה ייתכן שחלק ניכר מההתדיינות היה נחסך, ולכן נפסק פיצוי של 2,000 שקל.
בית הדין דחה גם את בקשת העובד לפיצויי הלנה מלאים בשל המחלוקת הכנה על עצם יחסי העבודה, והסתפק בריבית כמפורט בפסק הדין. בהוצאות נקבע כי אף שהעובד זכה רק בכ-24% מתביעתו, הוא נדרש לנהל ערעור כדי שיוכר כעובד. המעסיק חויב בהוצאות משפט של 5,500 שקל.
מספרי התיקים: סע"ש 16816-09-21; סע"ש 16863-09-21.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.