מתקין דודי שמש ביקש הכרה במיקרוטראומה; התביעה נדחתה שוב

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה של מתקין דודי שמש, שביקש להכיר בפגיעות בכפות ידיו כתוצאה של מיקרוטראומה או כמחלת מקצוע. בית הדין קבע כי אותה מחלוקת כבר נדונה בתביעה קודמת שנדחתה בפסק דין חלוט, וכי התובע לא הוכיח שינוי מהותי באופי עבודתו מאז. מעבר לכך נקבע שגם בחינה חדשה של עבודתו אינה מגלה את רצף התנועות החוזרות והנשנות הדרוש להקמת תשתית עובדתית למיקרוטראומה. לא ניתן צו להוצאות.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

התובע, יליד 1964, עובד בהתקנת דודי שמש וסובל מתסמונת התעלה הקרפלית בשתי ידיו. הוא תיאר עבודה פיזית הכוללת הרמת דודי שמש באמצעות חבלים, שימוש במפתחות צינורות, קידוחים, חציבות ועבודה בפטישון. לטענתו הוא עובד בתחום כ-30 שנה, בדרך כלל משעות הבוקר ועד הערב, והפעולות שהוא מבצע במסגרת התקנות חוזרות על עצמן וכוללות גם שימוש בכלים רוטטים.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו לדמי פגיעה בפברואר 2022. בהודעת הדחייה נאמר, בין היתר, כי "לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/ עיסוקך במשלח ידך" וכי מצבו התפתח על רקע תחלואתי טבעי. בעקבות ההחלטה פנה המתקין לבית הדין.

אלא שבמהלך הדיון התברר כי אין זו הפעם הראשונה שבה נדונה אותה פגימה. בשנת 2017 נדחתה תביעה קודמת שהגיש בגין תסמונת התעלה הקרפלית, ובה נטען למיקרוטראומה על רקע תנאי עבודתו. פסק הדין הקודם לא הותקף בערעור והפך לחלוט. בית הדין קבע כי השאלה אם תנאי עבודתו מקימים תשתית עובדתית למיקרוטראומה כבר נדונה והוכרעה לגופה, ולכן קיים בסיס לטענת המוסד בדבר השתק פלוגתא.

הנקודה שעשויה הייתה לפתוח פתח לדיון חדש הייתה שינוי נסיבות מאז ההליך הקודם. התובע טען כי כיום קיימת תשתית עובדתית רחבה יותר, וכי בשנים האחרונות עבודתו קשה ומאומצת יותר. בתצהירו טען כי בניגוד לתביעה הקודמת, החומר הנוכחי, לרבות דו"ח חוקר מטעם המוסד, תומך בהכרה בפגיעה. בעדותו הוא הסביר כי המחסור בעובדים גרם לכך שהוא נאלץ לבצע בעצמו חלק גדול יותר מן העבודה.

עם זאת, בחקירתו נשאל במפורש אם העבודה עצמה השתנתה מאז 2017. תשובתו הייתה: "בגדול, בשנים האחרונות אני קצת יותר מתאמץ בגלל שיש בעיה של מחסור של עובדים, ואז אני עובד יותר קשה". בהמשך, כשנשאל אם מדובר באותה עבודה אך במאמץ גדול יותר, השיב: "בדיוק. עובד יותר קשה". בית הדין ראה בתשובות האלה קושי משמעותי בטענה לשינוי עובדתי שמצדיק דיון מחדש.

גם הטענה כי התובע עובד לבדו לא נותרה בעינה באופן מלא. הוא סיפר כי לאחר פירוק שותפותו הוא עובד רוב הזמן לבדו, אך בהמשך הסביר כי כאשר יש צורך בהרמת דוד הוא נעזר בעובד נוסף, ולעיתים גם בבמת הרמה או באמצעי הרמה אחרים. בית הדין ציין כי התובע היה העד היחיד מטעמו, וכי בעדותו היו סתירות ביחס להצהרות קודמות. על בסיס זאת נקבע שלא הוכח שינוי משמעותי באופן העבודה מאז ההליך הקודם.

בית הדין לא הסתפק במחסום הדיוני ובחן את התביעה גם לגופה. הוא הזכיר כי מיקרוטראומה דורשת רצף של פגיעות זעירות חוזרות ונשנות, וכי אין די בכך שהעבודה קשה או פיזית. בפסיקה שעליה הסתמך פסק הדין הודגש כי פעולות מגוונות, המתבצעות בסדר משתנה לפי צורכי העבודה, אינן בהכרח יוצרות רצף של תנועות דומות. מנגד, ניתן לעיתים לבודד מתוך יום עבודה פעולות מסוימות החוזרות על עצמן, אך לשם כך דרושה תשתית עובדתית מתאימה.

במקרה הזה נקבע כי שגרת העבודה כללה מגוון פעולות שונות זו מזו במהותן ובתדירותן: הרמת ציוד, העמסה, משיכה בחבלים, התקנות, החלפת צנרת ואביזרים ושימוש בכלים שונים. בית הדין קיבל שהעבודה פיזית וקשה, אך קבע שאין בכך כשלעצמו כדי להפוך אותה למיקרוטראומה. בפסק הדין הודגש כי "השימוש במונח מיקרו-טראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".

גם העילה החלופית של מחלת מקצוע לא סייעה לתובע. בית הדין קבע כי היא נטענה באופן כללי, ללא הפניה לפריט מחלה מתאים ברשימת מחלות המקצוע, וכי היא נזנחה במהלך ההליך והועלתה שוב רק בסיכומים. עוד נקבע שלא הוכחה מבחינה עובדתית עבודה ממושכת עם כלים רוטטים באופן שמקים תשתית לעילה זו.

בסיכום קבע בית הדין כי דין התביעה להידחות משני טעמים נפרדים: הן בשל השתק הפלוגתא שנוצר בפסק הדין הקודם והן משום שהתובע לא הוכיח לגופה תשתית עובדתית למיקרוטראומה או למחלת מקצוע. בית הדין ציין במפורש כי העבודה המתוארת היא עבודה פיזית קשה, אך לא מצא בה את החזרתיות הנדרשת לפי הדין. מספר התיק: ב"ל 51769-02-23.