בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה דחה התנגדות של ארבעה נכדים לקיום צוואתה המאוחרת של סבתם, שנחתמה ב-2018 וחילקה את עיזבונה בין חמש בנותיה. הנכדים ביקשו לקיים צוואה מוקדמת מ-2010, שבה הורישה המנוחה את עיקר רכושה לאביהם המנוח, וטענו כי בעת עריכת הצוואה המאוחרת היא כבר סבלה מדמנציה ולא הייתה כשירה להבין את משמעותה. הם הסתמכו בין היתר על חוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט וקבע בדיעבד כי המנוחה לא הייתה כשירה. למרות זאת, בית המשפט העדיף ראיות רפואיות ועדויות מזמן אמת וקבע שהמתנגדים לא הרימו את הנטל הדרוש לפסילת הצוואה.
המנוחה, ילידת 1930, נפטרה בשנת 2024 בגיל 94. בשנת 2010 ערכה צוואה שבה הורישה את זכויותיה בדירת מגורים ובמפעל לבנה, אביהם של המתנגדים, תוך הדרת חמש בנותיה. הבן נפטר בשנת 2013. בנובמבר 2018 ערכה המנוחה צוואה חדשה בפני נוטריון, ובה הורישה את עיזבונה לחמש בנותיה בחלקים שווים והדירה את צאצאי בנה המנוח.
ההתנגדות התמקדה בראש ובראשונה בכשירותה של המנוחה. המתנגדים הציגו מסמכים רפואיים משנים קודמות, ובהם תיעוד של ירידה קוגניטיבית, וכן מכתב משנת 2017 שבו בנותיה עצמן ציינו בפני עיריית טבריה כי האם סובלת מדמנציה. המומחה שמונה מטעם בית המשפט, שבחן את הרשומות לאחר מותה, סיכם כי במועד חתימת הצוואה המאוחרת היא לא הייתה כשירה מבחינה מנטלית וקוגניטיבית להבין את טיבה ומשמעותה.
אולם מול חוות הדעת הרטרוספקטיבית עמדה בדיקה רפואית שנערכה למנוחה בזמן אמת. באפריל 2018, כשבעה חודשים לפני חתימת הצוואה, בדקה אותה בביתה רופאה גריאטרית מומחית בעקבות המלצה לקבל אישור רפואי בשל גילה. הרופאה קבעה כי המנוחה כשירה באופן מלא לערוך צוואה ולנהל עניינים משפטיים. בעדותה בבית המשפט תיארה בדיקה שנמשכה כ-45 דקות וכללה שיחה ומשימות, והסבירה כי הערכת כשירות אינה נשענת רק על מבחנים מספריים אלא על התרשמות קלינית רחבה.
בית המשפט קבע כי המבחן המשפטי אינו עצם קיומה של אבחנת דמנציה אלא השאלה הפונקציונלית אם במועד עריכת הצוואה המצווה הבין שהוא עורך צוואה, את רכושו, את זהות היורשים ואת תוצאות החלוקה. בפסק הדין הודגש כי חוות דעת שניתנת לאחר המוות מבוססת על מסמכים בלבד, ולכן אפשר לתת משקל גבוה יותר לראיות ישירות ממועד סמוך לחתימה. בית המשפט קבע כי במקרה הזה יש לבכר את בדיקת הרופאה שבדקה את המנוחה עצמה ואת עדות הנוטריון שערך את הצוואה.
גם ניתוח המסמכים הישנים לא התקבל באופן חד-משמעי כפי שביקשו הנכדים. בית המשפט מצא כי חלק מהאבחנות נשענו גם על מידע שמסרו בני המשפחה, וציין כי אחד הרופאים עצמו אישר שאבחנת דמנציה אינה מבוססת על מבחנים בלבד אלא במידה רבה על שיחה והתרשמות. בנוסף נדונה האפשרות שחלק מהירידה הקוגניטיבית בשנים קודמות הושפעה מדיכאון עמוק לאחר אסונות משפחתיים. בית המשפט הדגיש שאינו קובע אבחנה רפואית בעצמו, אך מצא שההסברים החלופיים מחלישים את הטענה שלפיה הירידה שנצפתה בשנים קודמות מוכיחה בהכרח חוסר כשירות בנובמבר 2018.
משקל משמעותי ניתן גם לעדות הנוטריון. הוא סיפר שהמנוחה עלתה בכוחות עצמה למשרדו, נכנסה לבדה לחדר והשיחה נערכה בארבע עיניים. לדבריו, היא הייתה חדה, רהוטה ונחושה, הסבירה לו את רצונה והבינה את משמעות עריכת הצוואה. בית המשפט מצא את עדותו אמינה וקוהרנטית. לכך הצטרפו ראיות לכך שבאותה תקופה המנוחה עדיין חיה בגפה, נסעה במונית למועדון יום, ניהלה שיחות טלפון וביצעה פעולות יומיומיות בעצמה. אף אחד הנכדים ניהל עמה באותה שנה משא ומתן לרכישת ביתה, נתון שבית המשפט ראה בו אינדיקציה לכך שגם הוא התייחס אליה בזמן אמת כמי שמבינה בענייניה.
הנכדים טענו גם להשפעה בלתי הוגנת מצד בנות המנוחה. בית המשפט בחן את מידת עצמאותה, את הסיוע שקיבלה, את קשריה עם אנשים אחרים ואת נסיבות עריכת הצוואה. נקבע כי אף שהבנות סייעו לאמן, היא לא הייתה תלויה באופן בלעדי באחת מהן. היא שמרה על קשר עם בנותיה, עם נכדיה ועם בני משפחה נוספים, וכן הייתה בקשר עם מטפלת ומועדון יום. לכן לא נמצא בידוד או תלות מקיפה ששללו את רצונה החופשי.
גם הטענה למעורבות פסולה בעריכת הצוואה נדחתה. הבנות סייעו בתיאום הפגישה, בהסעה ובהעברת מסמכים, ואחת מהן שילמה לעורך הדין מחשבון האם, אך בית המשפט הגדיר פעולות אלה "עזרה לוגיסטית גרידא". הנוטריון העיד שהמנוחה הייתה לבדה עמו בזמן גיבוש הוראות הצוואה והחתימה. בפסק הדין נקבע כי יצירת קשר ראשוני עם עורך הדין, הסעה והמתנה מחוץ לחדר אינן כשלעצמן נטילת חלק פסולה בעריכת הצוואה, כל עוד הרצון המהותי מתגבש ישירות בין המצווה לעורך הדין.
בסיכום קבע בית המשפט כי המתנגדים לא הוכיחו שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה, לא הוכיחו השפעה בלתי הוגנת ולא הוכיחו מעורבות אסורה של הנהנות. ההתנגדות נדחתה במלואה, ניתן צו לקיום הצוואה מ-2018 והבקשה לקיום צוואת 2010 נדחתה. ארבעת המתנגדים חויבו, יחד ולחוד, בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40 אלף שקל, לרבות מחצית משכר המומחה ששולם בידי המשיבה.
מספר התיק: ת"ע 35631-06-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.