בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה ערעור של אדם שהורשע בשתי עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לאחר ששלח שורה ארוכה של הודעות פוגעניות לעובדות ציבור ולגורמים נוספים. פסק הדין עסק בהרחבה בגבולות העבירה: האם ניתן להרשיע כאשר ההודעה לא נשלחה ישירות למושא ההטרדה, כאשר היא מופנית גם לקבוצה רחבה, וכיצד יש לאזן בין האיסור הפלילי לבין חופש הביטוי. בית המשפט הכיר בקושי שבהרחבה של העבירה, אך קבע שהמקרה הקונקרטי חצה את הגבול הפלילי.
המערער הורשע בבית משפט השלום בשתי עבירות לפי חוק התקשורת ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 3,000 שקל או 15 ימי מאסר תמורתו ופיצוי של 1,500 שקל לכל אחת משתי המתלוננות. בערעור ביקשה ההגנה לבטל את ההרשעה ולחלופין להקל בעונש, ובין היתר טענה כי הפרשנות שניתנה לעבירה רחבה מדי ועלולה לפגוע בחופש הביטוי.
האישום הראשון עסק בעובדת באגף תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. לאחר מפגש במסגרת סיור שבו המערער שימש חובש, הוא שלח לה הודעות לטלפון הנייד. לאחר שחסמה את מספרו, הוא שלח דואר אלקטרוני בתפוצה רחבה לגורמי ממשלה, חברי כנסת וגופים ציבוריים, ובהם התייחסויות מיניות ופוגעניות כלפיה, לצד נאצות קשות נגד עובדי מדינה. בהמשך נשלחו הודעות נוספות בתפוצה רחבה שבהן שוב הוזכרה המתלוננת ונעשה שימוש בשפה בוטה ומאיימת.
האישום השני עסק בעובדת במחלקה לשירותי חירום והצלה במשרד הבריאות. המערער פנה אליה בשאלה הקשורה לעבודתה, ולאחר שלא היה שבע רצון מהמענה החל לשלוח הודעות ווטסאפ ודואר אלקטרוני רבות. ההודעות כללו עלבונות, קללות והשוואות קשות, וחלקן נשלחו גם לגורמי ממשלה אחרים ולשר הממונה על המשרד. בית משפט השלום קבע כי מכלול ההודעות ותוכנן מקימים את יסודות העבירה.
במחוזי נבחנה תחילה השאלה העקרונית אם נדרש שמושא ההטרדה עצמו יעשה שימוש במתקן בזק בעת ההטרדה או יקבל כל הודעה ישירות. בית המשפט קבע כי אין לקרוא לתוך החוק תנאי כזה באופן מוחלט. עם זאת, הוא הדגיש שכאשר ההודעה אינה נשלחת ישירות למתלונן, יש חשיבות לכך שיוכח שמושא ההטרדה היה מודע להודעות וכי מתקיים קשר ראייתי מספק בין השימוש באמצעי התקשורת לבין הפגיעה בו.
שאלה נוספת הייתה אם ניתן לבסס עבירה כאשר ההודעה מופנית לקבוצה ולא לאדם יחיד. בית המשפט לא קבע שכל ביטוי פוגעני כלפי קבוצה הופך לעבירה. להפך, הוא הדגיש שהאפשרות להרשיע בנסיבות כאלה "לא חפה מקשיים משפטיים וראייתיים" וכי יש לבחון בזהירות את זהות מושא ההטרדה, את ההקשר, את דרך ההפצה ואת תוכן הדברים. ההרכב ביקש למנוע מצב שבו עבירה שנוסחה רחב תופעל באופן שיצבע ביטויים רבים בצבע פלילי רק משום שהם בוטים או מרגיזים.
ביחס לאישום השני, לעומת זאת, קבע בית המשפט שהראיות עוברות בבירור את הרף. ההודעות נשלחו במספר רב, גם לטלפון הנייד של המתלוננת וגם לכתובת הדואר האלקטרוני שלה, ובמקביל הופצו לגורמים נוספים. בית המשפט הבחין בין ביקורת על עובד ציבור לבין קללות והשפלות אישיות. הוא אימץ את קביעת הערכאה הראשונה שלפיה חלק מהביטויים היו "מיניים משפילים ומבזים, שאין ביניהם ובין ביקורת על תפקודה המקצועי, דבר וחצי דבר".
פסק הדין מדגיש כי גם ביקורת קשה ואף גסה עשויה להיכלל בחופש הביטוי, אך לא כל רצף של גידופים אישיים נהנה מאותה הגנה. ההרכב כתב כי "חופש הביטוי אין משמעו חופש הביזוי". במקרה שנדון, השילוב בין מספר ההודעות, תכיפותן, שליחתן לערוצי תקשורת שונים, הפצתן לגורמי ממשלה נוספים והשימוש בביטויים מחפיצים ופוגעניים הוביל למסקנה שהשימוש במתקני הבזק נעשה באופן שהיה בו כדי לפגוע, להטריד או להרגיז את המתלוננת.
לצד דחיית הערעור, בית המשפט הקדיש חלק משמעותי מפסק הדין דווקא לאזהרה מפני שימוש רחב מדי בעבירה. הוא ציין כי נוסח החוק, האוסר בין היתר שימוש במתקן בזק באופן שיש בו כדי "להרגיז" שלא כדין, הוא רחב ועלול ללכוד ברשת הפלילית הודעות רבות שלא נכון בהכרח להפוך לעבירות. החשש שהציגה ההגנה מפני הרחבה בלתי מבוקרת, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות, הוגדר "מובן".
הפתרון שקבע בית המשפט אינו ביטול העבירה אלא יישום זהיר שלה. ההרכב הדגיש את הצורך להגן על חופש הביטוי, במיוחד ביטוי פוליטי וביקורת על עובדי ציבור, לבחון בזהירות מקרים שבהם ההודעה מכוונת לקבוצה, לוודא שמושא ההטרדה מודע להודעות כאשר הן אינן נשלחות אליו במישרין, ולהחיל באופן אובייקטיבי את מבחני הצורה והתוכן שנקבעו בפסיקה. לפי פסק הדין, כל אלה אמורים "להפיג את החשש מפני שימוש בלתי מבוקר בעבירה ומפני פגיעה עודפת בחופש הביטוי".
גם הערעור על העונש נדחה. ההגנה התמקדה בחלופת המאסר שנקבעה אם הקנס לא ישולם וטענה כי בשל מצבו הכלכלי של המערער קיים חשש ממשי שייאסר. בית המשפט קבע שהעונש הכולל מתון ומאזן בין חומרת ההטרדות לבין נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער והיעדר עבר פלילי. גם 15 ימי המאסר חלף קנס של 3,000 שקל לא נמצאו חריגים באופן המצדיק התערבות, במיוחד כשהקנס חולק לעשרה תשלומים.
הערעור נדחה אפוא הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.
מספר התיק: עפ"ג 38321-01-27
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.