בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת קבע כי שני הורים לילדים מעל גיל שש, שזמני השהות עמם מחולקים באופן שווה, לא יחויבו בתשלום מזונות חודשי זה לזה. כל הורה יישא בהוצאות השוטפות של הילדים בזמן שהם שוהים אצלו, קצבאות הילדים יחולקו בחלקים שווים והוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות יתחלקו אף הן בשווה. בכך נדחתה תביעת האם לחייב את האב במזונות, והתקבלה תביעת האב לקבוע שכל אחד מההורים יממן ישירות את הילדים בביתו.
ההליך כלל שתי תביעות מקבילות ביחס לשני ילדים, שניהם מעל גיל שש. האב ביקש לקבוע כי כל הורה יישא במזונות הילדים בזמן שהותם עמו, שהוצאות חינוך ורפואה יחולקו שווה בשווה ושגם קצבאות הביטוח הלאומי יתחלקו בין ההורים. האם ביקשה לעומת זאת לחייב את האב במזונות חודשיים בסך 5,020 שקל, להשתתף ב-40% מהוצאות המדור בסך 2,611.64 שקל, לשאת ב-70% מהוצאות החינוך והרפואה החריגות ולהעביר אליה לבדה את קצבת הילדים.
בית המשפט הדגיש כי המחלוקת הוכרעה על רקע שינוי משמעותי בהסדרי השהות. כאשר הוגשה תביעת האם, הילדים שהו אצלה זמן רב יותר, אך בהמשך אישר בית הדין הרבני הסדר של זמני שהות שוויוניים. לפי פסק הדין, מחזור השהות שנקבע מחלק את הלינות והאיסוף מהמסגרות באופן קבוע ושווה בין שני ההורים, וגם החגים והחופשות מתחלקים בשווה. לכן נקבע כי בפועל מדובר בחלוקה של 50% לכל אחד מההורים.
גם סוגיית המדור השתנתה במהלך ההליך. דירת המגורים המשותפת נמכרה באופן שבו האם רכשה את חלקו של האב, ובית המשפט ציין כי טענות הצדדים בנוגע לתשלום המשכנתה כבר אינן רלוונטיות באותו אופן. לא הוצגו מסמכים ברורים המלמדים על חיוב משכנתה עדכני שהיה צריך להביא בחשבון כחלק ממדור הילדים.
הצדדים נחלקו בצורה חריפה גם לגבי יכולותיהם הכלכליות. האב טען כי לאם עסק עצמאי וכושר השתכרות של לפחות 15 אלף שקל בחודש, בעוד האם טענה להכנסה של כ-3,500 שקל ברוטו בלבד ולהגבלות רפואיות שפגעו ביכולתה לעבוד. האם, מצדה, טענה כי האב קיבל בעבר תשלום נוסף במזומן מעבר לשכרו. בית המשפט בחן את הכנסות שני הצדדים, את הראיות שהוגשו ואת כושר ההשתכרות, לצד זמני השהות השווים.
באשר לצורכי הילדים, האם הציגה שורה של הוצאות על ביגוד, בילויים, מזון ושירותים שונים. האב טען כי היא מפריזה בהוצאות והציג מצדו פירוט של הוצאות שהוא נושא בהן כאשר הילדים נמצאים אצלו. בעדותו העריך כי הוצאות המזון השבועיות שלו יכולות להגיע למאות ואף ליותר מאלף שקל, לצד ביגוד ובילויים. בית המשפט קבע כי האם לא הצליחה להראות שבכל חודש הוצאות הילדים מגיעות לסכומים שטענה להם.
הכרעת בית המשפט נשענה על השילוב בין זמני השהות לבין היכולת הכלכלית היחסית של ההורים. בפסק הדין הוסבר כי לגבי ילדים מעל גיל שש יש לבחון את היכולות הכלכליות של שני ההורים מכל המקורות, את היחס ביניהן, את צורכי הילדים ואת חלוקת השהות בפועל. עוד הודגש כי אין מדובר בהפעלת נוסחה מתמטית בלבד, אלא בבחינה של התא המשפחתי המסוים ושל טובת הילדים.
בסופו של דבר נקבע כי אין מקום לחייב מי מההורים בתשלום מזונות שוטף לאחר. בית המשפט כתב כי "כל הורה יישא בהוצאות הקטינים כשהם שוהים אצלו". עם זאת, לצורך שלמות התמונה נקבע שאילו היה צורך לכמת את צורכי הילדים לצורך חיוב, היה הסכום מוערך ב-2,250 שקל לחודש לכל ילד, מתוכם 1,550 שקל לצרכים תלויי שהות ו-700 שקל לצרכים שאינם תלויי שהות. בית המשפט הדגיש כי קביעה זו אינה משנה את התוצאה, משום שבנסיבות שנקבעו אין חיוב חודשי בין ההורים.
קצבת הילדים וכל הטבה אחרת שתתקבל מהביטוח הלאומי או מגוף אחר עבור הילדים תחולק בחלקים שווים. האם הוגדרה כהורה המרכז לצורך ריכוז ותכלול צרכים שאינם שוטפים, אך בית המשפט הבהיר שמדובר בהסדר מנהלי בלבד שאינו גורע מהאחריות ההורית המשותפת.
ההורים יחלקו שווה בשווה גם הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות בסל הבריאות, ובהן תרופות, משקפיים, טיפולי שיניים, טיפול פסיכולוגי ואבחונים, בהתאם לתנאים שנקבעו בפסק הדין. באופן דומה יחולקו הוצאות החינוך, גן או צהרון עד סיום כיתה ד', חוג אחד לכל ילד וקייטנה אחת בחופש הגדול, בכפוף להצגת קבלות ולניכוי הטבות או מענקים רלוונטיים.
נוכח התוצאה לא נפסקו הוצאות משפט. בית המשפט התיר את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.
מספר התיק: תלה"מ 31527-04-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.