בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את טענתה של עורכת דין כי פוטרה ממשרד שבו עבדה מאז 2020, וקבע כי הודעת דוא"ל ששלחה בנובמבר 2023, שבה כתבה כי היא "רואה בהתעלמותך המופגנת פיטורים לכל דבר ועניין", הביאה בפועל לסיום יחסי העבודה מצדה. עם זאת, התביעה לא נדחתה כולה: בית הדין פסק לעובדת הפרשי שכר, פדיון חופשה, החזר הוצאות נסיעה ופיצויים בשל איחור במסירת הודעה על תנאי עבודה ואי מסירת תלושי שכר. יתר רכיבי התביעה נדחו.
המחלוקת נולדה לאחר יותר משלוש שנות עבודה. עורכת הדין הועסקה במשרד פרטי החל ביולי 2020. הצדדים נחלקו גם לגבי היקף המשרה שלה, עבודה מהבית, דיווח שעות ותנאים נוספים, אך נקודת המפנה הייתה מחלוקת סביב ההפקדות לפנסיה. בחודש מאי 2023 פנה אליה סוכן הפנסיה והתריע על חוסר בשיוך הפקדות עבור דצמבר 2022 ומרץ 2023 ואילך. בסוף אוקטובר 2023 כתב הסוכן כי בשל היעדר השיוך היא אינה מבוטחת עוד בקרן בגין קצבת נכות וקצבת שארים וכי הרצף הביטוחי שלה נפגע.
ב-6 בנובמבר 2023 שלחה העובדת למעסיק הודעת דוא"ל שבה קשרה בין אי הטיפול בזכויותיה לבין סיום ההעסקה. היא כתבה כי מאחר שלא קיבלה מענה לפגיעה הנטענת בתנאי השכר, ובהם העלאה שהובטחה לטענתה, הוצאות נסיעה, דמי הבראה וזכויות פנסיוניות, ומאחר שנמסר לה שאינה מבוטחת, היא רואה בהתעלמות המעסיק "פיטורים לכל דבר ועניין". למחרת השיב המעסיק כי הוא מקבל את הודעתה, ציפה ממנה למסור הודעה מוקדמת ולהעביר את הטיפול בתיקים בצורה מסודרת, והוסיף כי מבחינתו "אין הבדל אם את מפוטרת או מתפטרת" משום שלדבריו זכויותיה ישולמו.
אלא שהקשר בין הצדדים לא הסתיים מיד. העובדת טענה כי לאחר ימים ספורים שבה לעבודה והמשיכה לעבוד כרגיל במשך חודשים. בדצמבר 2023 ובינואר 2024 התקיימו פגישות בין הצדדים, המשרד עבר לכתובת חדשה והיא הייתה מעורבת במהלך המעבר. המעסיק טען מנגד כי אותה תקופה הייתה למעשה תקופת הודעה מוקדמת ממושכת וניסיון לבדוק אם ניתן להמשיך את שיתוף הפעולה במתכונת אחרת. בפגישה בינואר הועלו, לפי גרסתו, אפשרויות של עבודה לפי שעות, עבודה כעצמאית, תשלום לפי תיק או שותפות בתיקים. העובדת אישרה שהוצעו לה חלופות, אך טענה שלא הוסכם כי יחסי העבודה כבר הסתיימו.
בית הדין התמקד בשאלה מי מהצדדים הביא למעשה את יחסי העבודה לידי סיום. הוא הזכיר כי הודעת פיטורים או התפטרות צריכה להיות ברורה וחד-משמעית, וכי עובד אינו יכול "להכתיב" למעסיק שבכל מקרה של פעולה או מחדל מסוים הוא יראה עצמו כמפוטר. העובדת ניסתה להסביר שהודעת נובמבר נשלחה בשעת כעס, "בעידנא דריתחא", אך בית הדין קבע שהטענה הזו הועלתה רק בשלב התצהירים ולא הופיעה בכתב התביעה.
לגופה של הטענה, בית הדין קיבל שההודעה נשלחה על רקע כעס ותסכול אמיתיים. בפסק הדין נקבע כי המעסיק התעכב במשך חודשים בטיפול בהפקדות לפנסיה, וכי בדיעבד התברר שטענות העובדת על חסרים בתקופה הרלוונטית היו נכונות. המעסיק עצמו הודה בעדותו כי בתחילה חשב שמדובר בעוד התרעת שווא, ורק לאחר בדיקה הבין שהפעם אכן הייתה בעיה והפקיד את הכספים רטרואקטיבית. עם זאת, בית הדין הדגיש שכעס כשלעצמו אינו מספיק. כדי להוכיח חזרה מהתפטרות שנמסרה בשעת כעס, היה על העובדת להראות כי חזרה בה באופן מפורש וברור ובתוך זמן סביר.
בנקודה זו גרסת העובדת נדחתה. בית הדין קבע כי לאחר תשובת המעסיק מ-7 בנובמבר היא לא שלחה הודעה ברורה שלפיה היא חוזרת בה. כשנשאלה על כך בעדותה השיבה כי לא הייתה צריכה לעשות זאת משום שהצדדים המשיכו כרגיל. בית הדין לא קיבל עמדה זו וקבע כי עצם המשך העבודה והפגישות המאוחרות אינן מחליפות חזרה מפורשת מההודעה. בהתאם לכך נדחתה טענתה כי פוטרה בפברואר 2024, ועמה נדחו הרכיבים שנשענו על טענה לפיטורים, ובהם פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע.
עם זאת, בית הדין קיבל כמה רכיבים אחרים. הוא קבע כי העובדת זכאית להפרשי שכר עבור פברואר 2024 בסך 7,676 שקל ולפדיון חופשה בסך 20,792.24 שקל. נפסק גם החזר הוצאות נסיעה בסך 202 שקל. בנוסף נקבע כי ההודעה על תנאי העבודה לא נמסרה לה בתוך 30 יום מתחילת ההעסקה, אלא רק כעבור יותר משנתיים. אף שהעובדת עצמה הייתה מעורבת בניסוח אחת הטיוטות, בית הדין קבע שהאיחור היה משמעותי ופסק לה 1,500 שקל בגין רכיב זה.
גם בעניין תלושי השכר התקבלה התביעה. העובדת טענה כי מאז ספטמבר 2022 לא קיבלה תלושים באופן סדיר והציגה פניות מזמן אמת. בית הדין מצא סתירות בין גרסאות המעסיק והעד מטעמו בשאלה מי הניח את התלושים על שולחנה ומתי נשלחו בדוא"ל. נקבע כי הנטל להוכיח מסירה בפועל מוטל על המעסיק וכי הוא לא עמד בו. בית הדין ציין גם כי משרד העבודה נתן למעסיק "התראה מנהלית" בעקבות תלונה על אי מסירת תלושים בחודשים מסוימים. בשל כך נפסק לעובדת פיצוי נוסף של 3,000 שקל.
בסך הכול חויב המעסיק ברכיבים שנפסקו ובהוצאות בסך 3,000 שקל, לאחר שבית הדין הביא בחשבון את הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שהתקבל ואת העובדה שהתובעת ייצגה את עצמה. יתר רכיבי התביעה נדחו.
מספר התיק: סע"ש 24993-05-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.