שכנה הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בבת ים תביעה בסך 3,000 שקל נגד שכנתה, לאחר שדלת דירתה לוכלכה בצואה. השופטת שרי סנדר מקובר קיבלה את התביעה בעקבות הודאת הנתבעת במעשה, ופסקה לתובעת 750 שקל, סכום הכולל את הוצאות המשפט. תביעה שכנגד בסך 20 אלף שקל, שבה נטענו מטרדים עקב האכלת חתולים בבניין, נדחתה.
עורכי הדין שלנו
בתביעה העיקרית טענה התובעת כי בדצמבר 2025 הנתבעת הגיעה לדלת דירתה והדביקה עליה טישו עם צואה. לטענתה, המעשה תועד במצלמת בטיחות, גרם לריח קשה והוביל לביטול אירוע שתוכנן בביתה. הנתבעת הודתה שעשתה את המעשה והתנצלה. בדיון היא שבה והודתה כי פעלה ברגע של אובדן שליטה, וטענה כי לאחר מכן ניקתה את הדלת. בית המשפט קבע כי נוכח הודאת הנתבעת, דין התביעה העיקרית להתקבל. עם זאת, השופטת קבעה כי הסכום שנתבע גבוה בנסיבות העניין, משום שמדובר בנזק נקודתי וחד פעמי שהוסר זמן קצר לאחר מכן. לכן הועמד הפיצוי על 750 שקל, כולל כלל הוצאות המשפט.
בתביעה שכנגד טענה הנתבעת כי התובעת גורמת באופן קבוע ללכלוך ולמפגעים עקב האכלת חתולים בתוך הבניין, וכי היא אף השאירה צואת חתולים ליד דירת הנתבעת. התובעת הכחישה את הטענות. היא הודתה שהאכילה באופן זמני חתול אחד בתוך הבניין לצורך טיפול רפואי, אך טענה שאין בכך כדי לבסס את המטרדים שיוחסו לה.
בית המשפט דחה את התביעה שכנגד לאחר שקבע כי הנתבעת לא הביאה ראיות של ממש לטענותיה. הנתבעת הודתה שלא ראתה את התובעת מניחה צואת חתולים ליד דירתה, לא זימנה שכנים שיתמכו בגרסתה ולא הציגה דוחות שניתנו לתובעת בגין המפגעים הנטענים. לפיכך נקבע כי היא לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה. ת"ק 83960-12-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.