בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל רק חלק קטן מתביעה של מלצרית נגד שתי החברות שהפעילו בזו אחר זו סניף של בית הקפה גרג בקניון עזריאלי בעיר. התובעת דרשה כ-240 אלף שקל, בין היתר בטענה שפוטרה בעת חילופי המעסיקים, שלא קיבלה שעות נוספות ושנעשה שימוש שלא כדין בכספי הטיפים. רוב התביעה נדחה. בית הדין פסק לה 2,458.23 שקל בגין פנסיה, 344.39 שקל בגין הבראה, 512 שקל בגין חגים ו-5,457.35 שקל בגין פדיון חופשה. בשל הפער הגדול בין התביעה לתוצאה היא חויבה בהוצאות של 2,500 שקל.
התובעת הועסקה כמלצרית מאוקטובר 2018. באפריל 2021 התחלפה המפעילה של הסניף: חברת קוואטרו ג'י באר שבע נכנסה במקום תעל ב.ש. יזמות. התובעת סירבה לחתום על מסמך הודעה בדבר המעבר, וטענה כי למעשה פוטרה באותו יום. החברות טענו מנגד כי מדובר היה בחילופי מעסיקים בלבד וכי העסקתה נמשכה ברציפות באותו סניף עד סוף אוגוסט 2021.
בית הדין, בהרכב השופט יעקב אזולאי ונציגי הציבור יוסף דיין ודינה כהן, העדיף את גרסת החברות. במהלך עדותה נשאלה התובעת אם היה אקט פיטורים מפורש והשיבה "לא". בית הדין קבע כי היא המשיכה להגיע למשמרות, לקבל שכר ולעבוד באותו תפקיד ובאותם תנאים, ולכן לא הוכח שפוטרה באפריל 2021. נקבע כי "לא בוצע אקט של פיטורים" וכי המשך העבודה משקף הסכמה משתמעת לחילופי המעסיקים.
בהתאם לכך נדחו הדרישות לפיצויי פיטורים בגין אפריל 2021, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי על פיטורים שלא כדין. בית הדין ציין כי בסוף אוגוסט אותה שנה התובעת היא שהגישה הודעה מוקדמת לקראת סיום עבודתה.
מחלוקת מרכזית נוספת נגעה למנגנון הטיפים. התובעת טענה שתלושי השכר היו פיקטיביים וכי כספי התשר שימשו שלא כדין לשכר ולהפרשות. בית הדין בחן את המנגנון לפי ההלכות בענף המסעדנות. מן הדיון עלה כי ניתן לראות בטיפים חלק משכר עובדי השירות, אך שימוש בכספי התשר לצורך הפרשות סוציאליות דורש עמידה בתנאים והסכמה מתאימה. בבדיקה הפרטנית נמצא חוב פנסיוני של 2,458.23 שקל.
גם תביעת השעות הנוספות נדחתה. התובעת טענה במיוחד שעבודה בימי שישי צריכה להיחשב כשעות נוספות, אך בית הדין קבע כי גמול כזה תלוי בהיקף העבודה היומי והשבועי ולא בעצם העבודה ביום שישי. בדיקה מדגמית של הדוחות ותלושי השכר הראתה כי שולמו לה שעות נוספות, והיא לא הציגה תחשיב נגדי מפורט שמוכיח פערים. נקבע כי "אין לקבל את טענת התובעת לפי אומדן" וכי אומדן אינו תחליף להוכחת העבודה ולתחשיב.
מנגד, בכמה רכיבים סוציאליים נמצאו חוסרים. בפנסיה נפסקו 2,458.23 שקל. בדמי הבראה נפסקו 344.39 שקל לאחר התאמה לתקופות חל"ת ולהיקף המשרה. בגין שני ימי חג, שבהיעדר דוחות עבודה לגביהם התקבלה גרסת התובעת, נפסקו 512 שקל.
הרכיב הגדול ביותר שהתקבל היה פדיון חופשה. בית הדין דחה טענת התיישנות, משום שיחסי העבודה הסתיימו באוגוסט 2021 והתביעה הוגשה באפריל 2022. על בסיס יתרת החופשה שנרשמה בתלוש השכר ובקיזוז סכום שכבר שולם, נפסקו 5,457.35 שקל.
בסיום התייחס בית הדין לפער בין סכום התביעה לתוצאה. נקבע כי עצם העובדה שחלק קטן מהתביעה התקבל אינה מונעת חיוב של התובעת בהוצאות, כאשר הוגשה תביעה בסך כ-240 אלף שקל שרובה נדחתה. בית הדין כתב כי "עיקרון הנגישות אינו מעניק חסינות לתביעה מופרזת, חסרת בסיס או לתביעה שנוהלה באופן שהכביד שלא לצורך". לכן חויבה התובעת לשלם לחברות 2,500 שקל הוצאות.
מספר התיק: סע"ש 8060-04-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.