בית משפט השלום בהרצליה קיבל תביעת נזקי גוף של עובד שנפל מסולם בגובה של כשישה מטרים במהלך עבודתו, וקבע כי האחריות לתאונה מוטלת על מעסיקתו. השופטת הבכירה לימור רייך דחתה לחלוטין את טענת האשם התורם נגד העובד, קבעה נכות תפקודית בשיעור 35%, ופסקה פיצויים כוללים של 1.601 מיליון שקל. לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בסך כ-1.132 מיליון שקל, חויבה המעסיקה לשלם 469,675 שקל, לצד שכר טרחה והוצאות.
התאונה אירעה באוקטובר 2015. העובד, ששימש עוזר מסגר, נדרש לראשונה לבצע עבודה בתוך המסגרייה: לאטום חורים בתקרה שדרכם חדרו ציפורים. לצורך כך הוצב סולם אלומיניום נשען בגובה של כשישה מטרים. לפי העובדות שקיבל בית המשפט, מנהל החברה אחז בתחילה בתחתית הסולם, אך בעת שהעובד היה ברום הסולם ועבד ללא עיגון או רתמת בטיחות, הוא הבחין שהמנהל כבר אינו במקום. אז איבד את שיווי משקלו ונפל.
העובד טען כי החברה לא סיפקה סביבת עבודה בטוחה ולא הקפידה על אמצעי מיגון מתאימים לעבודה בגובה. הנתבעות, המעסיקה ומבטחתה כלל חברה לביטוח, חלקו על האחריות וטענו בין היתר כי העובד היה מנוסה, הודרך וסופקו לו אמצעי המיגון הנדרשים. הן ביקשו, ככל שתיקבע אחריות, להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 100%.
בית המשפט קבע כי המעסיקה הפרה את חובת הזהירות שלה. בפסק הדין הודגש כי העבודה שבה נפגע העובד לא הייתה עבודתו השגרתית, וכי זו הייתה הפעם הראשונה שבה השתמש בסולם נשען מהסוג המדובר. מנהל החברה היה מודע לסיכון ואף אחז בתחילה בסולם. למרות זאת, העובד הושאר בגובה ללא עיגון וללא תמיכה. נקבע כי "הנתבעת לא אכפה את כללי הבטיחות ולא ביצעה פיקוח נאות על ביצוע העבודה".
השופטת רייך הדגישה כי עצם העובדה שהעובד הודרך או שקיבל אמצעי מיגון אינה מספיקה אם המעסיק אינו מפקח בפועל על יישום שיטת העבודה הבטוחה. נקבע שהחברה הפרה את חובתה הן בכך שלא אכפה את כללי הבטיחות והן בכך שמנהלה עזב את אחיזתו בסולם והשאיר את העובד ללא עיגון ותמיכה.
טענת האשם התורם נדחתה במלואה. בית המשפט הזכיר את הגישה המחמירה כלפי מעסיק בתאונת עבודה והמקלה עם עובד שנפגע תוך ביצוע המשימה שהוטלה עליו. במקרה זה נקבע כי העובד "לא חרג מההוראות של מנהל הנתבעת, אלא עשה בדיוק את שהתבקש על-ידו". רק כאשר הגיע לרום הסולם התברר לו כי המנהל כבר אינו אוחז בו. על רקע זה, ובייחוד משום שהיה חסר ניסיון בשימוש בסולם כזה, נקבע כי "אין מקום להטיל על התובע כל אשם תורם לקרות התאונה".
לצורך קביעת הנזק מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה. בתחום האורתופדי נקבעה נכות צמיתה משוקללת של 23.5%, הכוללת מגבלות בקרסול ובמפרק וצלקות. בתחום הנפשי נקבעה נכות צמיתה של 5% בשל תסמונת הסתגלותית עם מרכיבי דיכאון וחרדה קלים. בית המשפט העמיד את הנכות התפקודית הכוללת כתוצאה מהתאונה על 35%.
בפסיקת הנזק הועמד הפסד השכר לעבר, כולל פנסיה, על 548,937 שקל. הפסד השכר לעתיד והפנסיה הועמדו יחד על 602,274 שקל. עוד נפסקו 100 אלף שקל עבור עזרת הזולת, 150 אלף שקל עבור הוצאות לעבר ולעתיד ו-200 אלף שקל עבור כאב וסבל. הסכום הכולל לפני ניכויים הגיע ל-1,601,211 שקל.
מנגד, המוסד לביטוח לאומי שילם וישלם לעובד תגמולים בקשר לתאונה, שהוכרה כתאונת עבודה. לפי חוות דעת אקטוארית התקבל סכום ניכוי של 1,131,536 שקל. לאחר הניכוי נשארה יתרה של 469,675 שקל, שאותה חויבה המעסיקה לשלם. בנוסף הוטלו עליה שכר טרחת עורך דין, אגרות והוצאות עדות. התביעה נגד מנהל החברה עצמו נמחקה קודם לכן במהלך ההליך.
מספר התיק: ת"א 64293-05-20.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.