בית משפט השלום בחדרה גזר שני חודשי מאסר בעבודות שירות על גננת מחליפה שהורשעה בתקיפה חבלנית של קטין על ידי אחראי, לאחר שנשכה בחוזקה ילד בזרועו בזמן שניסתה להשתיקו. סגנית הנשיאה, השופטת ליזי פרוינד, קבעה כי מדובר בתקיפה ממשית של ילד שהיה באחריות הנאשמת, אך נתנה משקל לכך שהיה זה אירוע יחיד וספונטני, לכך שהנאשמת דיווחה עליו מיד ולתהליך טיפולי משמעותי שעברה. בנוסף נגזרו עליה מאסרים מותנים, צו מבחן לשנה ופיצוי של 5,000 שקל לילד.
הנאשמת עבדה במועד האירוע כגננת מחליפה בגן ילדים בחדרה. לפי כתב האישום המתוקן שבו הודתה, בדצמבר 2023 ילד יליד 2018 עמד על אדן חלון ולא נשמע להוראות הצוות. הנאשמת התקשרה לאמו וביקשה שתגיע לקחת אותו. בזמן שהמתינו לבואה, ולאחר שהילד המשיך שלא להישמע לה, נכנסה עמו לחדר צדדי, הושיבה אותו על כיסא והניחה יד על פיו במטרה להשתיקו. כשהילד הושיט את ידו לכיוון פיה, היא נשכה בחוזקה את זרועו הימנית.
לילד נגרמו סימן נשיכה, שפשוף קל והמטומה תת עורית והוא נלקח לבית חולים. כשאביו הגיע לאסוף אותו, הנאשמת דיווחה מיד על שאירע והתנצלה. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם שהנאשמת תופנה לשירות המבחן, אך המאשימה הבהירה שלא תסכים לביטול ההרשעה וההגנה התחייבה שלא לבקש זאת.
שירות המבחן תיאר את הנאשמת כמי שאין לה עבר פלילי, שלקחה אחריות, הביעה בושה וצער והפגינה אמפתיה כלפי הילד ומשפחתו. היא סיפרה כי הועברה לגן כחודש לפני האירוע, לראשונה לגן חובה עם ילדים בעלי קשיים התנהגותיים, וכי חשה שאין לה כלים מספיקים להתמודד עם המצב אך לא שיתפה בכך את הממונים. לאחר האירוע חלה נסיגה במצבה הנפשי, ובהמשך השתלבה בטיפול ייעודי. שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנות עבירות דומות פחת וכי קיים "פתח ממשי לשיקום".
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 10 עד 18 חודשי מאסר, אך הסכימה כי במקרה זה יש מקום לחרוג לקולה משיקולי שיקום ולהטיל מספר חודשי מאסר בעבודות שירות, לצד צו מבחן ורכיבים נוספים. היא הדגישה כי הפגיעה בקטין חמורה במיוחד משום שהנאשמת הייתה דמות אחראית שהופקדה על שלומו וכי הפגיעה אינה רק גופנית אלא גם באמון של ההורים והציבור במסגרות החינוך.
ההגנה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בענישה טיפולית ושיקומית ללא מאסר בעבודות שירות. לטענתה, מדובר ב"אירוע ספונטני ונקודתי" שלא תוכנן ושאינו משקף דפוס אלים. הסנגורית הדגישה את ההודאה המיידית, הדיווח להורים ולממונים, את עזיבת תחום החינוך ואת העובדה שהנאשמת פנתה לטיפול באופן יזום עוד לפני שההליך הסתיים.
בדבריה לבית המשפט אמרה הנאשמת: "אני ממש מצטערת על מה שעשיתי". היא תיארה הליך טיפולי ארוך ואמרה שהטיפול מסייע לה שלא להגיע שוב למצב דומה. באולם פנתה גם לאביו של הילד והביעה התנצלות עמוקה.
השופטת פרוינד הדגישה את חומרת הפגיעה בילד ואת האחריות המוגברת של מי שמטפלת בילדים. עם זאת, היא הבחינה בין המקרה שלפניה לבין מקרים של התעללות שיטתית או אלימות מתוכננת. בפסק הדין כתבה כי "לא מצאתי כי המעשה נבע מאכזריות ומאלימות מתוכננת", וכי מדובר באירוע יחיד שנחשף על ידי הנאשמת עצמה מיד לאחר שהתרחש.
בית המשפט קבע כי העומס, תחושת חוסר האונים והקשיים בגן אינם יכולים להצדיק אלימות פיזית כלפי קטין. מנגד, נקבע שלא קדם למעשה תכנון, וכי הדיווח המיידי של הנאשמת עולה בקנה אחד עם גרסתה שנבהלה מהמעשה. בית המשפט גם ציין שלא הוגש חומר המלמד על נזק קונקרטי ארוך טווח לילד מעבר לפגיעה המיידית, אף שהאב תיאר קושי של הילד לתת אמון במבוגרים.
מתחם הענישה שנקבע נע בין ארבעה חודשי עבודות שירות לבין שנת מאסר. בית המשפט קבע כי עמדת המאשימה למתחם של 10 עד 18 חודשים מחמירה ביחס לנסיבות המקרה. לצד זאת, נקבע כי יש הצדקה לחרוג מהמתחם בשל שיקום, שכן הנאשמת פנתה לטיפול ביוזמתה, משתפת פעולה באופן מלא ועזבה את עולם החינוך.
השופטת כתבה כי "בחיי הנאשמת מתחולל שינוי אמיתי" ונתנה משקל לכך שהיא זו שחשפה את המקרה, דיווחה עליו מיד והתנצלה. עם זאת, היא לא אימצה במלואה את המלצת שירות המבחן להסתפק בצו מבחן ושל"צ, וקבעה כי הימנעות מכל רכיב עונשי ממשי תהיה מרחיקת לכת נוכח הפגיעה בילד והצורך בהרתעה ובהגנה על אמון הציבור.
לבסוף נגזרו על הנאשמת שני חודשי מאסר בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה כלפי חסר ישע, שלושה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת אלימות פיזית, פיצוי של 5,000 שקל לילד וצו מבחן למשך שנה. תיק ת"פ 38284-08-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.