בית משפט השלום בכפר סבא חייב ספקית מזרנים להשיב 28,679 שקל לחברת רהיטים, לאחר שקבע כי עסקה לרכישת 16 מזרנים נעצרה על ידי הספקית והסחורה לא סופקה. בית המשפט דחה את ניסיונה של הספקית לזקוף את כספי החברה לחוב ישן של עובד שלה, וקבע כי אין הדדיות בין החובות משום שהחברה היא אישיות משפטית נפרדת. במקביל נדחתה במלואה התביעה נגד העובד עצמו.
ברקע עמדה מערכת יחסים מסחרית שבה החברה רכשה פעילות מסוימת מעובד שהיה לו חוב קודם לספקית. כחלק מהמהלך ביקשה החברה גם לסייע בפירעון אותו חוב. ב-7 במרץ 2022 הועבר לספקית סכום כולל של 28,679 שקל, שכלל תמורה בעד מזרנים ותוספת שיועדה לסייע בהפחתת החוב הישן.
בין הצדדים התעוררה מחלוקת אפילו על היקף ההזמנה. הספקית טענה כי מדובר בשמונה מזרנים, בעוד החברה טענה שהוזמנו שמונה זוגות, כלומר 16 מזרנים. בית המשפט קיבל את גרסת החברה. בין הראיות הייתה הודעת ווטסאפ שנשלחה בזמן אמת ובה נאמר: "אתה שלחת לי מחיר סוחר, לא מחיר לקוח". לפי פסק הדין, המחירים והתכתובות תמכו בכך שהצדדים דיברו על זוגות מזרנים.
יום לאחר התשלום נעצרה העסקה מצד הספקית בשל מחלוקת על המחירים. לאחר שלא ניתן מענה מספק, החברה הודיעה על ביטול העסקה ודרשה את כספה בחזרה. בהמשך ניסתה הספקית להעמיד הזמנה אחרת, בכמות ובמחיר שונים, ואף ניסתה לבצע אספקה מאוחרת, אך בית המשפט קבע שהמהלך אינו משנה את העובדה שהעסקה המקורית בוטלה כדין בעקבות ההפרה.
הספקית טענה כי ניתן היה לזקוף את הכסף לחובו הישן של העובד. בית המשפט דחה זאת. בפסק הדין נקבע כי "פולירון לא הייתה רשאית לקזז את כספי התובעת, שהינה אישיות משפטית נפרדת, כנגד חובו הישן של הנתבע 2 בסך 38,597 ש"ח, בהעדר הדדיות". כלומר, העובדה שהחברה ביקשה לסייע לעובד בהסדרת חובו לא הפכה את חובו האישי לחוב של החברה.
מכאן נקבעה גם חובת ההשבה. מאחר שהמזרנים שהוזמנו לא סופקו והחוזה בוטל כדין, הספקית חויבה להשיב את מלוא 28,679 השקלים, בתוספת ריבית שקלית ממועד התשלום. נוסף לכך חויבה לשאת באגרת בית המשפט ששולמה ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל.
לעומת זאת, התביעה נגד העובד נדחתה. החברה טענה נגדו גם לקנוניה, מרמה ועשיית עושר, אך בית המשפט קבע שלא הוכח שהוא היה צד לחוזה אספקת המזרנים, שקיבל לידיו חלק מכספי החברה או שהסכים לקיזוז שביצעה הספקית. רישום פנימי של הפחתת חובו אצל הספקית לא הספיק כדי לראות בו כמי שהתעשר על חשבון החברה.
גם דרישה נוספת לפיצוי בסך 10,000 שקל בגין הפסדים, פגיעה במוניטין ועוגמת נפש נדחתה. בית המשפט קבע שהחברה לא הציגה תשתית ראייתית מספקת לנזק ממוני או תדמיתי, וכי תאגיד אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש במובן הנטען.
בסופו של דבר התקבלה התביעה נגד הספקית באופן חלקי, בעוד התביעה נגד העובד נדחתה. החברה חויבה לשלם לעובד 1,500 שקל הוצאות.
תאד"מ 59066-05-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.