קדחה שישה מטרים באתר סמוך לים: החברה הורשעה בהתקנת באר ללא רישיון, אך זוכתה מהפקת מים

בית משפט השלום בתל אביב-יפו הרשיע חברה קבלנית ובעליה בעבירה של התקנת באר ללא רישיון, לאחר שקבע שקידוחים שביצעו באתר בנייה בעיר חדרו למי תהום ושימשו כבארות שאיבה. מנגד, השניים זוכו מעבירות של הפקת מים ללא רישיון והספקת מים ללא מדידה, לאחר שהמאשימה לא הוכיחה שהם עצמם הפעילו את המשאבות או ביצעו את פעולת ההפקה בפועל.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

ההליך נגע לעבודות קידוח באתר בנייה בתל אביב, סמוך לחוף. הקידוחים הגיעו לעומק של כשישה מטרים. ההגנה טענה שמטרתם הייתה ניקוז מי גשם בלבד, ולא שאיבת מי תהום, וכי לפי מסמך שהוצג לבעל החברה מפלס מי התהום היה עמוק יותר ולכן לא היה צפוי שהקידוחים יגיעו אליהם.

המאשימה הציגה ראיות אחרות. בין היתר הוגשו נתונים הידרולוגיים שלפיהם מפלס מי התהום באזור היה רדוד יותר, וכן תוצאות בדיקת מים שהראו ריכוז כלוריד גבוה שהתאים למי תהום באזור החוף. גם מסמכי ההתקשרות העסקיים קיבלו משקל: בהזמנת העבודה ובחשבוניות של החברה הופיע במפורש התיאור "קידוח בארות שאיבה" ו"קידוח בארות שאיבה כולל דיוס בסיום העבודה".

בית המשפט דחה את הטענה שהניסוח בחשבוניות נרשם בטעות. נקבע שהחברה גבתה 130 אלף שקל עבור העבודה, ושלא הובאה ראיה שתומכת בגרסה שלפיה מדובר בניסוח שגוי של עובדת משרד. גם גרסת בעל החברה ביחס להימצאות מים בקידוחים נמצאה לא עקבית.

חלק מרכזי מההגנה נשען על מסמך שלפיו מפלס מי התהום מצוי בעומק של 9.7 מטר. בית המשפט קבע שהמסמך לא היה אמין, וכי בעל החברה, כבעל מקצוע מנוסה, היה צריך לזהות סימני אזהרה ולבדוק את הנתון לפני ביצוע קידוחים בעומק המתקרב למפלס המים הידוע באזור. לפי הכרעת הדין, ההתעלמות מן הנתונים והיעדר בדיקה מספקת לא אפשרו לו להסתמך על המסמך כדי לשלול מודעות לאפשרות של חדירה למי תהום.

על בסיס הראיות ההידרולוגיות, בדיקות המעבדה, עומק הקידוחים ומסמכי החברה, נקבע שהמאשימה הוכיחה התקנת באר ללא רישיון. בכך התקבלה הטענה שהקידוחים לא היו רק מערכת טכנית לניקוז מי גשם, אלא מתקנים שחדרו למקור מים והותקנו לצורך שאיבה.

עם זאת, בית המשפט הבחין בין התקנת הבאר לבין הפקת המים בפועל. בהכרעת הדין נאמר כי "הוכחת התקנת הבאר והמשאבות עשויה לבסס את רכיב ההתקנה, אך אינה מוכיחה כשלעצמה שהמשאבות הופעלו ושבוצעה הפקת מים בפועל". לשם הרשעה בעבירות ההפקה וההספקה היה צורך להראות פעולה אופרטיבית שביצעו הנאשמים עצמם או אחריות משפטית מתאימה למעשי מי שהפעיל את המערכת.

המאשימה הוכיחה שבאתר הופקו והוספקו מים, אך לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהחברה ובעליה הם שביצעו את ההפעלה בפועל. כתב האישום לא נוסח באופן שאפשר לייחס להם אוטומטית את פעולת ההפקה שביצעו אחרים רק מכוח התקנת המערכת.

לכן קבע בית המשפט: "אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של התקנת באר ללא רישיון בצוותא ומזכה אותו מעבירות של הפקת מים ללא רישיון והספקת מים ללא מדידה". ההכרעה עסקה באשמה ולא בגזר הדין.

ת"פ 5951-02-23