בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את הטענה המרכזית של קצין בטיחות בתעבורה שלפיה מעסיקתו פיטרה אותו שלא כדין לאחר חופשת מחלה ושינוי בשיבוץ. בית הדין קבע כי העובד לא הוכיח שפוטר, וכי בפועל הוא שהביא לסיום יחסי העבודה לאחר שלא התייצב לעבודה שהוצעה לו. עם זאת, נקבע כי גם התנהלות המעסיקה לקתה בחוסר תום לב. מתוך תביעה בסך 235,755 שקל התקבלו שלושה רכיבים בלבד, והחברה חויבה לשלם 5,078 שקל. כל צד יישא בהוצאותיו.
העובד הועסק כקצין בטיחות בתעבורה במשך שנים, ובחלק ניכר מתקופת עבודתו שובץ בעיריית חולון. לקראת סוף 2022 הוא יצא לחופשת מחלה. לאחר מכן התעוררה מחלוקת סביב חזרתו לעבודה, הרכב הצמוד והשאלה היכן ישובץ. העובד טען כי החברה החליפה אותו בתפקידו בעירייה, נטלה ממנו את הרכב והבהירה למעשה שלא יוחזר לתפקיד הקודם, ולכן יש לראות בו כמי שפוטר. החברה טענה מנגד כי לא פיטרה אותו וכי דרשה ממנו לחזור לעבודה.
בין הראיות שנבחנו הייתה הודעה ששלח העובד, ובה כתב: "אני מוותר על זכות השימוע, לא מתכוון להגיע לעומר אחרי שלקחתם את הרכב ובגלל ההתנהלות שלכם. מוזמנים לפטר אותי בלי זה". החברה, מצדה, שלחה לו הודעה שבה נכתב: "אבקשך לענות לדרישות האחראים עליך ולהתייצב לעבודה במיידי". בית הדין ראה בהתכתבויות ובהתנהלות הצדדים בסיס למסקנה שלא הוכחה הודעת פיטורים מצד המעסיקה.
בית הדין קבע כי האפשרות שהוצעה לעובד להשתלב באופן זמני בבית החולים קפלן לא הוכיחה שינוי קבוע בתנאי עבודתו, וכי העובד לא הראה שהחברה קיבלה החלטה לסיים את העסקתו. בפסק הדין נאמר כי "התובע יצר עובדה מוגמרת בפני הנתבעת, כמו מבקש לכפות עליה את פיטוריו". נקבע כי החל מ-22 בינואר 2023, לאחר שחופשת המחלה הסתיימה, היה עליו להתייצב לעבודה, ומשלא עשה כן יש לראות בו כמי שסיים את יחסי העבודה.
לצד זאת, בית הדין לא חסך ביקורת גם מהחברה. נקבע כי "התנהגותם של שני הצדדים לקתה בחוסר תום לב". בית הדין ציין שהחברה הותירה את שאלת סיום ההעסקה תלויה באוויר, ואף דחה את הטענה שלפיה העובד עדיין נחשב לעובד החברה כ"היתממות שאינה במקומה". ואולם הביקורת הזאת לא שינתה את המסקנה המשפטית שלפיה לא הוכח מעשה פיטורים המזכה בפיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין או תמורת הודעה מוקדמת.
גם שורה של רכיבים כספיים נוספים נדחו. בית הדין לא קיבל את טענות העובד לנזקים בגין הפרשות פנסיוניות, וקבע כי הפרשי שכר של 500 שקל לחודש שנצברו לאורך תקופה תוקנו בתשלום שביצעה החברה. התביעה לפיצוי בשל נטילת רכב החברה בזמן חופשת המחלה נדחתה: אף שבית הדין ציין כי ראוי היה לתת לעובד הודעה מוקדמת ארוכה יותר, עצם נטילת הרכב לאחר תקופת מחלה ממושכת נמצאה סבירה ומידתית. גם רכיב דמי המחלה נדחה לאחר שנמצא שהראיות אינן תומכות בטענת העובד.
לעומת זאת, שלושה רכיבים התקבלו. בגין ניכוי חודשי שנרשם כרכיב רווחה נקבע כי על החברה להשיב 450 שקל בגין התקופה שלא התיישנה. בתלוש השכר האחרון נותרה לעובד יתרה של 6.11 ימי חופשה שלא נפדתה, ובגינה נפסקו 2,232 שקל. נוסף על כך התקבלה טענתו לחוסר בדמי הבראה בסך 2,396 שקל, לאחר שהחברה לא הציגה חישוב נגדי שסתר את התחשיב.
בסך הכול חויבה החברה לשלם לעובד 5,078 שקל. בית הדין שקל את הפער הגדול בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, אך גם את העובדה שלשני הצדדים היה חלק בהתדרדרות היחסים, ולכן קבע שכל צד יישא בהוצאותיו.
סע"ש 49092-03-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.