בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה דחה תביעה בסך 10,000 שקל נגד Wizz Air Hungary Ltd לאחר שנוסעת לא הורשתה לעלות בלרנקה לטיסה לישראל. הנוסעת החזיקה בדרכונים ישראלי וצרפתי תקפים, אך כרטיס הטיסה הוזמן לפי הדרכון הצרפתי ובשם שהיה שונה מהשם בדרכון הישראלי. מאחר שלא היה לה אישור ETA-IL הנדרש למי שנרשם לטיסה כאזרח צרפתי, קבע השופט בעז בן-אמתי כי חברת התעופה פעלה כדין כשסירבה להעלותה למטוס.
העובדות המרכזיות לא היו שנויות במחלוקת. התובעת רכשה כרטיסים מתל אביב ללרנקה ובחזרה, כאשר פרטי ההזמנה הוזנו בהתאם לדרכון הצרפתי. השם בדרכון הישראלי שלה היה שונה מהשם בדרכון הצרפתי. לקראת טיסת החזרה, שנקבעה ל-22 בדצמבר 2025, שלחה החברה לתובעת שתי הודעות דוא"ל אוטומטיות, שבעה ושלושה ימים לפני הטיסה.
בהודעות נמסר מידע כללי על הדרישה לאישור נסיעה אלקטרוני ETA-IL עבור מי שמבקש להיכנס לישראל באמצעות דרכון זר הפטור מוויזה. צורפו קישורים לאתר רשות האוכלוסין, צוין שמומלץ להגיש בקשה לפחות 72 שעות לפני הנסיעה, והודגש שעל הנוסע לוודא שברשותו המסמכים הנדרשים וכי אי עמידה בדרישות עלולה להביא לסירוב עלייה למטוס.
כשהתובעת הגיעה לדלפק הצ'ק-אין בלרנקה לא היה ברשותה ETA-IL. היא הציגה את הדרכון הישראלי כחלופה, אך הפרטים בו לא תאמו את פרטי ההזמנה. הוצעה לה אפשרות לשנות בתשלום את השם בכרטיס כדי להתאימו לדרכון הישראלי, אך השינוי לא בוצע. לפי התובעת, הייתה מגבלה טכנית שמנעה את ביצועו.
התובעת טענה כי החברה הייתה צריכה להעלותה לטיסה משום שהדרכון הישראלי מאפשר לה להיכנס לישראל. לשיטתה, "לא קיימת כל חובה חוקית להיכנס לישראל באמצעות הדרכון שבאמצעותו הונפק הכרטיס", ושאלת הכניסה למדינה מסורה לרשויות ביקורת הגבולות. היא גם טענה שהציגה מידע רשמי מאתר שגרירות ישראל, הלינה על היחס שקיבלה מנציגת החברה ודרשה החזר הוצאות של כ-1,017 שקל, פיצוי בגין אובדן 2.5 ימי עבודה ועוגמת נפש.
Wizz טענה מנגד כי "החלטת נציגיה שלא לאפשר את עליית התובעת לטיסה התקבלה בהתאם לכללים המחייבים" וכי הסירוב נבע מכך שלנוסעת לא היו מסמכי נסיעה נאותים בהתאם לפרטים שנרשמו במערכת. מאחר שההזמנה והצ'ק-אין התבססו על הדרכון הצרפתי, מערכת APIS דרשה ETA-IL. כאשר הוצג הדרכון הישראלי התברר שאין התאמה בשם. החברה הדגישה כי הזהירה מראש על דרישות המסמכים וכי האחריות לנשיאת מסמכים תקינים חלה על הנוסע.
בית המשפט הגדיר את השאלה באופן מצומצם: האם נציגת החברה נהגה כדין כאשר סירבה להעלות את התובעת לטיסה. התשובה שניתנה הייתה חיובית. מנקודת מבטה של נציגת החברה, הנוסעת שנרשמה לטיסה הייתה אזרחית צרפתית המבקשת להיכנס לישראל, ולכן נדרשה להציג אישור נסיעה. בהיעדר אישור כזה לא ניתן היה להשלים את העלייה למטוס לפי פרטי ההזמנה.
השופט קיבל את הטענה העקרונית שלפיה מי שמחזיק בכמה אזרחויות אינו בהכרח חייב להציג בצ'ק-אין דווקא את הדרכון שבאמצעותו נרכש הכרטיס. עם זאת, הוא קבע שהאפשרות להשתמש בדרכון אחר מותנית בכך שהשם במסמך הנסיעה זהה לשם בכרטיס. במקרה זה השמות היו שונים.
בפסק הדין נקבע כי "עולם התעופה הבינלאומי מקפיד על עקרון יסוד בלתי מתפשר המחייב זהות מוחלטת בין שם הנוסע בכרטיס הטיסה לבין שמו במסמך הנסיעה". בית המשפט הסביר כי מערכת המידע המוקדם לנוסעים, APIS, מבוססת על התאמה בין פרטי הכרטיס לפרטי הדרכון, ולכן כל עוד לא בוצע שינוי שם, החברה הייתה מנועה מלהסתמך על הדרכון הישראלי בעל השם השונה.
מהקלטות שצירפה התובעת עלה שנציגת החברה הציעה לפתור את הבעיה באמצעות שינוי שם בעלות של 80 אירו. בית המשפט ציין כי מההקלטות מתקבל רושם שהתובעת סירבה להצעה, בעוד שבכתב התביעה טענה שהפתרון לא היה אפשרי טכנית. כך או כך, נקבע שהיעדר ההתאמה נותר בעינו בזמן אמת.
לצד דחיית התביעה, השופט ציין כי האופן שבו פירשה התובעת את האירוע "אינו מופרך" וכי הטענה ששימוש קשיח בכלל ההתאמה אינו הוגן עשויה הייתה לקבל משקל בסביבה צרכנית אחרת. אולם בעולם התעופה, ובהתחשב בדרישות המסמכים, הוא קבע שהחברה פעלה בהתאם לסמכותה. סעיף 5(ד) לחוק שירותי תעופה הוזכר כקובע שנוסע שלא ניתן להטיסו משום שאין בידיו מסמכי נסיעה נאותים אינו זכאי להטבות לפי החוק.
התביעה נדחתה במלואה. עם זאת, בשל אי הנוחות שנגרמה לתובעת ובשל ההיגיון שביסוד עמדתה, בית המשפט החליט שלא לחייב אותה בהוצאות.
ת"ק 83741-12-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.