בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה בקשה של שתי חברות תכנון לסלק על הסף חלקים נרחבים מתביעה שכנגד של נת"ע בקשר לפרויקט הקו האדום של הרכבת הקלה. התביעה שכנגד עומדת לצורכי אגרה על 150 מיליון שקל ומייחסת לחברות, בין היתר, הפרת חוזה ורשלנות מקצועית. השופטת איריס אילוטוביץ' סגל קבעה כי המחלוקת המרכזית מחייבת בירור עובדתי ופרשני מלא ואינה מתאימה להכרעה בשלב מקדמי.
המבקשות, "IBI Group Inc." ו-"HASKONINGDHV NEDERLAND B.V.", סיפקו שירותי תכנון בפרויקט. IBI זכתה במכרז למתן שירותי תכנון בקשר לבניית 10 תחנות תת קרקעיות, ו-RHDHV נטלה על עצמה לספק חלק מהשירותים. בין הצדדים נחתמו כמה הסכמים, ובהם הסכם מתוקן ממרץ 2014.
הרקע לבקשה הוא מערך תביעות הדדיות רחב. IBI הגישה נגד נת"ע תביעה כספית של כ-73 מיליון שקל, שבה טענה כי נדרשה לבצע מאות ואף אלפי שינויים ועבודות נוספות. RHDHV הגישה תביעה נוספת בסך כ-33 מיליון שקל. נת"ע מצדה הגישה תביעה שכנגד בסך 150 מיליון שקל לצורכי אגרה, בטענות להפרת חוזה, רשלנות מקצועית, תשלומי יתר ונזקים נוספים.
בבקשת הסילוק טענו חברות התכנון כי למעלה מ-90% מהתביעה שכנגד הם למעשה דרישת שיפוי הכפופה לסעיף 16.3 להסכם. לשיטתן, הסעיף "מהווה הסדר ממצה ובלעדי בכל הנוגע לזכות השיפוי", והתנאים שנקבעו בו לא התקיימו, משום שלא ניתנו פסקי דין חלוטים או הסכמי פשרה מאושרים ולא נמסרה להן הודעה כנדרש. הן ביקשו למחוק או לדחות על הסף פרקים נרחבים מכתב התביעה שכנגד.
נת"ע טענה מנגד כי התביעה אינה נשענת רק על תניית השיפוי, אלא על עילות עצמאיות וחלופיות, ובהן הפרת חוזה, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט. לשיטתה, סעיף 16.3 הוא "הסדר חיובי המרחיב את זכויות התביעה של נת"ע", ולא הסדר שלילי שחוסם תביעה רגילה בגין נזקיה. בהמשך ההליך הבהירה נת"ע כי אף אחד מהסכומים בכתב התביעה שכנגד אינו נתבע מכוח אותו סעיף.
בית המשפט קבע כי עצם השאלה כיצד סעיף השיפוי משתלב עם סעיף אחר בהסכם, העוסק בהפרות ובתרופות, היא שאלה פרשנית שדורשת להבין את אומד דעת הצדדים ואת נסיבות כריתת ההסכם. בפסק הדין נכתב כי "הכרעה בשלב זה עלולה להיות חפוזה ולהתבסס על תמונה חלקית", ולכן הדיון ייערך במסגרת ההליך העיקרי לאחר שמיעת ראיות.
השופטת הדגישה כי העובדה שמדובר בתניית שיפוי אינה הופכת את הסעיף לבעל משמעות אחת ברורה מראש. כמו כל התחייבות חוזית, גם תניית שיפוי דורשת פרשנות לפי לשון החוזה, תכליתו, נסיבות כריתתו והתנהגות הצדדים. על כן לא ניתן בשלב זה לקבוע אם הסעיף חוסם את נת"ע מלהגיש תביעה מכוח עילות אחרות.
במקביל, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות נת"ע. נקבע כי הודעתה המאוחרת שלפיה אף סכום אינו נתבע מכוח סעיף 16.3, לאחר תקופה ארוכה שבה הסעיף עמד במרכז הדיון, "מעוררת שאלות כבדות משקל בנוגע לתום ליבה הדיוני". עם זאת, נקבע שהתנהלות זו אינה מספיקה כשלעצמה כדי לסלק את התביעה.
גם טענות החברות שלפיהן נת"ע לא עמדה באופן מלא בדרישות גילוי המסמכים לא הביאו לסילוק. בית המשפט ציין כי הוגשו מסמכים בהיקף של כ-5,000 עמודים וקיימת תשתית ראשונית להמשך הבירור. עם זאת הובהר שאם יתברר בהמשך שמסמכים לא גולו כנדרש, ניתן יהיה להטיל סנקציות דיוניות ואף למנוע הסתמכות עליהם.
טענה נוספת נגעה לסכום של 465,210 דולר שנת"ע כבר קיזזה. גם בעניין זה נקבע שהמחלוקת יכולה להשפיע על הסעד הסופי, אך אינה שוללת את עצם קיומן של עילות אחרות ולכן אינה מצדיקה סילוק מוקדם.
בסופו של דבר נדחתה בקשת הסילוק במלואה, וטענות חברות התכנון נשמרו להמשך ההליך. בית המשפט הורה להגיש כתב הגנה שכנגד מתוקן בתוך 75 ימים. למרות דחיית הבקשה, לא נפסקו הוצאות, בין היתר בשל התנהלותה הדיונית של נת"ע.
ת"א 55352-05-21.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.