בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל בחלקן הן תביעה של מנהל מחלקה לשעבר נגד מעסיקתו והן תביעה שכנגד שהגישה החברה בטענה למעשי מרמה. העובד יקבל 5,000 שקל בשל פגם בהליך השימוע ו-19,404.6 שקל בגין שכר אוגוסט 2023 שלא שולם במלואו. מנגד, הוא חויב לשלם לחברה 50 אלף שקל בגין נזק ממוני, להשיב 35,794 שקל מכספי פיצויי הפיטורים ולשלם 15 אלף שקל בגין נזק לא ממוני בשל הפרת חובות תום הלב והאמון.
העובד הועסק ב"קבוצת אלנור טכנולוגיות אש בע"מ" מאוגוסט 2013, ובתפקידו האחרון שימש מנהל מחלקה. לאחר שנים שבהן תוארו היחסים עם הנהלת החברה כחמים וקרובים, זומן באוגוסט 2023 לפגישה שבה נאמר לו כי הוא חשוד בגניבה. במהלך הפגישה חתם על מסמך שהחברה הגדירה כמסמך הודאה, ובו נכתב בין השאר כי הציע להחזיר 50 אלף שקל מכספי הפיצויים המגיעים לו.
בתביעתו, שהועמדה על 470,081 שקל, דרש העובד זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה. החברה הגישה תביעה שכנגד בסך מיליון שקל, ובה טענה למעשי מרמה וגניבה, לנזק כספי, לפגיעה במוניטין ולאובדן הכנסות. אחד מצירי המחלוקת המרכזיים היה שאלת האותנטיות והמשקל של מסמך ההודאה ושל רשימה בכתב יד שיוחסה לעובד.
העובד טען כי חתם על המסמך כשהיה בלחץ, לאחר שמנהלי החברה הילכו עליו אימים, ובהמשך אף טען שהמסמך שצורף נראה לו מזויף. בחקירתו תיאר: "הייתי בלחץ, חששתי, מהר קפצו על המציאה והביאו איזשהו מסמך, לא קראתי אותו ומהר חתמתי וזהו". החברה טענה כי הוא הציג בפגישה גרסה מתפתחת, הודה במעשי מרמה בשלבים ואף רשם בעצמו רשימה חלקית של מקרים שבהם לקח כספים. לגרסת החברה, "התובע הוא זה שהציע כי יפצה את הנתבעת בסכום של 50,000 ₪ ועבודתו תסתיים", ולכן אין בסיס לטענה שהמסמך נחתם שלא מרצונו.
בית הדין דחה את טענת הזיוף. בפסק הדין נכתב כי "התובע לא עמד בנטל להראות כי המסמך זויף וטענתו אינה משכנעת בהקשר זה". בית הדין גם דחה את הטענה שהחתימה הושגה בכפייה או בסחיטה, וקבע שלא התרשם שמנהלי החברה "כפו והשפיעו באופן בלתי הוגן" על העובד כדי לגרום לו לחתום. במקביל הובהר כי עצם החתימה אינה הופכת את המסמך אוטומטית לכתב ויתור תקף על זכויות קוגנטיות.
לאחר בחינת הראיות קבע בית הדין כי הוכח שהעובד ניצל את תפקידו כדי לבצע לפחות שני מעשי מרמה ולגרוף כספים של החברה לכיסו. בפסק הדין נקבע כי "הוא ניצל את תפקידו לטובת ביצוע מעשי מרמה, במטרה לגרוף את כספי הנתבעת לכיסו". עם זאת, בית הדין לא קיבל את מלוא היקף הנזקים שתבעה החברה, וקבע פיצוי ממוני של 50 אלף שקל בלבד.
לעניין פיצויי הפיטורים, בית הדין קבע כי אין מקום לשלול אותם במלואם. בהתחשב בהתנהלות שנקבעה ובהפקדות שביצעה החברה, הוחלט על השבה של 20% מרכיב הפיצויים, סכום של 35,794 שקל. נוסף לכך נפסקו לחברה 15 אלף שקל כפיצוי לא ממוני בשל הפרת חובות תום הלב והאמון. בית הדין הדגיש כי לא מדובר במעשה יחיד, וכי העובד מילא תפקיד בכיר יחסית.
מנגד, בית הדין מצא פגם באופן שבו זומן העובד לשימוע. מכתב הזימון לא פירט את הטעמים לקיום השימוע, והישיבה נקבעה לבוקר שלמחרת. נקבע כי התנהלות זו "לא אפשרה לתובע להתכונן לשימוע כדבעי" ופגעה בזכות הטיעון שלו, אף שבית הדין דחה את טענתו כי הפיטורים עצמם היו חסרי בסיס. בשל הפגם נפסק לו פיצוי מתון של 5,000 שקל.
בנוסף נקבע כי החברה לא שילמה לעובד את מלוא שכרו עד מועד פיטוריו בסוף אוגוסט 2023. לפי פסק הדין, שכרו בתקופה האחרונה עמד על 26,256.6 שקל, ולאחר הפחתת הסכום שכבר שולם באותו חודש נפסקה השלמה של 19,404.6 שקל. יתר רכיבי תביעתו נדחו.
בית הדין קבע שכל צד יישא בהוצאותיו, בין היתר משום שהתביעה העיקרית התקבלה רק בחלק קטן מסכומה וגם התביעה שכנגד התקבלה בשיעור מצומצם ביחס למיליון השקלים שנתבעו.
סע"ש 67327-03-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.