בית המשפט המחוזי בירושלים גזר 58 חודשי מאסר על נאשם שהורשע בחבלה בכוונה מחמירה לאחר שפגע בנאשם אחר מספר פעמים באמצעות חפץ חד במהלך עימות בשייח ג'ראח. הנאשם השני, שניסה לאחר שנפצע לפגוע בראשון באמצעות שברי בקבוק, לא הוחזר למאסר: נגזרו עליו מאסר על תנאי, 150 שעות שירות לתועלת הציבור והתחייבות כספית. השופט מרדכי כדורי קבע כי יש להבחין בין חומרת מעשיהם של השניים ובין נסיבותיהם האישיות, עברם והנזק שנגרם להם.
האירוע התרחש בלילה של 28 בספטמבר 2025 במכולת בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, על רקע סכסוך בין משפחות. לפי כתבי האישום המתוקנים, הנאשם השני הציע לנאשם הראשון לצאת מחוץ למכולת ל"קרב חופשי". לאחר חילופי דחיפות, הנאשם הראשון שלף חפץ חד ופגע מספר פעמים בראשו, בצווארו ובבטנו של הנאשם השני. האחרון הצליח להדוף אותו, כשפלג גופו העליון שותת דם.
לאחר מכן חזר הנאשם השני למכולת, הצטייד בבקבוקי זכוכית, שבר אחד מהם וניסה לפגוע בנאשם הראשון. בהמשך השליך לעברו את שבר הזכוכית ורדף אחריו תוך ניסיון לזרוק חלקי בקבוק נוספים. לנאשם השני נגרמו חתכים בראש, בצוואר, בבטן ובמותן, והוא פונה לבית חולים ונזקק לניתוח בהרדמה כללית. לנאשם הראשון נגרם במהלך העימות חתך באצבע שנדרש ל-15 תפרים.
הנאשם הראשון הורשע בחבלה בכוונה מחמירה. נוסף על התיק העיקרי, הוא צירף שני תיקים מבית משפט השלום בירושלים: באחד הורשע בחבלה במזיד ברכב ובתקיפה סתם בעקבות אירוע בכביש, ובאחר בהחזקת קוקאין, כדורי MDMA וסכין שלא כדין. שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצדו גבוהה, ונמנע מהמלצה טיפולית.
המאשימה ביקשה להטיל עליו שבע שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בטיעוניה תיארה את התקיפה ככזו שבוצעה "באכזריות, בתעוזה, באופן אחוז טירוף", תוך הדגשה שהנאשם השני הוא שנפצע באופן הקשה ביותר. ההגנה ביקשה 18 חודשי מאסר וטענה כי "נאשם 2 הוא זה שחולל את האירוע וגרם לתוצאות טרגיות לשני הצדדים", וכי יש לייחס לו אשם תורם ברמה גבוהה מאוד. היא ביקשה להתחשב גם בכך שהנאשם הראשון הודה בשלושת התיקים. הנאשם עצמו הביע צער ואמר שנגרר אחרי הנאשם השני. בית המשפט קבע למעשי החבלה בתיק העיקרי מתחם של 48 עד 72 חודשי מאסר, והוסיף מתחמים נפרדים לעבירות בתיקים המצורפים.
השופט ציין כי "ריבוי המקרים בהם נעשה שימוש בסכין ובכלי משחית אחרים כפתרון ליישוב סכסוכים מחייב את בית המשפט להיאבק בתופעה באמצעות ענישה מחמירה". לחובת הנאשם הראשון נשקלו עברו הפלילי, הרשעות קודמות בעבירות אלימות והעובדה שהעבירה הנוכחית בוצעה בעת שנעשה ניסיון לשלבו בבית משפט קהילתי. מנגד נשקלו הודאתו בשלב מוקדם ושיתוף הפעולה שלו בטיפול במהלך המעצר.
בעניינו של הנאשם השני, שהורשע בניסיון פציעה בנסיבות מחמירות, התמונה הייתה שונה. לא היו לו הרשעות קודמות. שירות המבחן התרשם שאינו מתאפיין בדפוסים אלימים או עברייניים, וכי מדובר באירוע חריג בחייו שהתרחש לאחר שנפצע קשה. הסנגור ביקש להסתפק בתקופת המעצר שכבר ריצה, כחודשיים, או לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל של"צ. לפי גרסת הנאשם לשירות המבחן, לאחר שנדקר פעל מתוך בהלה ומתוך רצון להרחיק את הנאשם הראשון ולהגן על עצמו.
המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם השני 18 חודשי מאסר. בית המשפט קבע בעניינו מתחם שנע בין מאסר קצר לבין שנת מאסר, אך החליט שאין הצדקה להשיבו לכלא. השופט אימץ בעיקרה את המלצת שירות המבחן, אך הגדיל את היקף השל"צ מ-120 ל-150 שעות.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם הראשון 58 חודשי מאסר, שיימנו מיום מעצרו ב-29 בספטמבר 2025, מאסרים מותנים ופיצוי של 20 אלף שקל לנאשם השני. על הנאשם השני נגזרו חמישה חודשי מאסר על תנאי, 150 שעות של"צ והתחייבות בסך 20 אלף שקל להימנע מעבירת אלימות למשך שלוש שנים. בית המשפט גם ביקש משירות בתי הסוהר להמשיך, ככל האפשר, את שילובו של הנאשם הראשון בהליך טיפולי.
ת"פ 9900-10-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.