ווינרית או רמאית?
כספורטאית חובבת וותיקה, האירוע שהתרחש במסגרת תחרות HYROX בביג'ינג - עם הספורטאית ג'ואנה וויטרז'יק - עורר בי מחשבות רבות; מצאתי את האירוע מטריד, מקומם, לא ספורטיבי, ולא הוגן עד לרמה של תרמית כמעט.
שאלתי את עצמי בעקבות צפיה בסרטונים מהתחרות - היכן עובר הקו בין עוצמה וכושר גופני לבין פגיעה באחרים ומרמה? והאם נצחון הוא אכן נצחון בכל מחיר?
שערו לעצמכם לדוגמא, משחק כדורגל שבו הקבוצה שהבקיעה שער מפזרת שמן על המגרש מיד לאחר הגול שהובקע, והשמן גורם לכל השחקנים להחליק ולא מאפשר להם לנוע במגרש, כך עד לסיום המשחק בהכרעה של הקבוצה שהבקיעה.
כך במקרה של וויטרז'יק. אמנם מדובר על אירוע שהתרחש בחו"ל ,ואשר באופן מובהק אינו יכול להיחשב כפלילי, אולם לאור התחושות שהמקרה עורר בי, מענין אותי לבחון אותו דרך המשקפיים של המשפט הישראלי, ביחס לעבירה של קבלת דבר במרמה, ובראייה אנושית בכלל.
להלן סיפור המעשה:
לא מכבר התקיימה תחרות HYROX בבייג'ינג. במסגרת התחרות נדרשים המשתתפים לרוץ 8 ק"מ תוך כדי תחנות כח וסבולת, ביניהן דחיפת מזחלת, קפיצות ברפי, נשיאת משקולות, לאנג'ים עם שקי חול, וזריקת כדור לקיר.
התחרות האחרונה עלתה לכותרות בעקבות אירוע של אי שליטה על הסוגרים של ספורטאית העילית ומחזיקת שיא העולם בענף ג'ואנה וייטרזיק האוסטרלית. הספורטאית בת ה-22 סבלה משלשול חריף תוך כדי התחרות , ולמרות זאת, היא בחרה שלא לפרוש והמשיכה להתחרות לאורך כל המקצים ,שכללו ציוד משותף כמו שטיחי אימון ומכשירי חתירה, כשהיא מותירה אחריה סימני זיהום בולטים, שמאלצים את המתחרים האחרים לגעת בהם. המשמעות של הדבר היתה שהמשתתפים האחרים נאלצו לגעת בזוהמת גופה של וויטרז'יק אם רצו להמשיך להשתתף בתחרות, כל זאת במסגרת התרגילים השונים בתחרות שכללו מגע ישיר של כל הגוף עם המשטחים.
כל דבר שוויטרז'יק נגעה בו התלכלך מגופה ומרגליה שהיו מלאות בזוהמה, והיא נגעה בכל האביזרים עם כל חלקי גופה.
ניתן לצפות בסרטונים מהתחרות ביוטיוב ולראות את המחזה הלא מרהיב של וייטרז'יק כשגופה מזוהם והיא נשכבת במסגרת התרגילים על משטחי האימון.
ויטרז'יק ניצחה בתחרות וסיימה את המרוץ במקום הראשון.
האירוע גרר ביקורת קשה בשל הסיכון הבריאותי וההיגייני לשאר המשתתפים. לאחר האירוע היא העלתה פוסט עם תמונה שלה ממיטת בית החולים עם המסר 'נצחון הוא נצחון', ולאחר מכן, כשנחשפה לבקורת ציבורית קשה, מחקה את הפוסט, התנצלה על כך שלא הפסיקה את המרוץ , וויתרה על הנקודות שצברה.
עד לכאן העובדות.
ומכאן, הדיון במה שקרה בעיניים משפטיות ואנושיות -
האם ניתן לטעון שוייטרז'יק רימתה? הרי ברור שלא רצתה להביא למצב הגופני המביך אליו הגיעה,
אבל - האם לא היה מקום להפסיק בו בעת שהבינה שזה מה שקרה? דהיינו, האם מרגע שקרה המקרה ניתן להתייחס לנצחון בתחרות כאל דבר שהושג במרמה? שכן בהתנהגותה זו היא פגעה ביכולת של המשתתפים האחרים לתת מעצמם את המיטב.
הפן המשפטי:
כדי לענות על השאלה הזו חשוב לדעת שעבירה של קבלת דבר במרמה היא עבירה רחבה שלתוכה יכולים להיכנס מגוון רב של מקרים.
אל תתנו לשם לבלבל אתכם - לא מדובר רק בעבירת השוחד ה'קלאסית' שניתן לדמיין.
האם עבירה של קבלת דבר במרמה יכולה להתקיים כאשר ה'דבר' איננו רכוש או כסף?
התשובה לכך היא חיובית. העבירה של קבלת דבר במרמה איננה מתייחסת בהכרח רק לכסף או לרכוש אלא גם לטובת הנאה, כך שמושגים כגון 'כבוד' או 'נצחון' יכול שיושגו במרמה.
סעיף 415 לחוק העונשין תשל"ז -1977 קובע כי "המקבל דבר במרמה, דינו- מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו- מאסר חמש שנים"
בפסיקה נקבע כי מצג כוזב יכול להיעשות לא רק במילים אלא גם בהתנהגות, ואפילו בהעלמת עובדה או מחדל. מדובר בטובת הנאה בלתי מוחשית, לרבות הישג או יתרון, דהיינו ה'דבר' לא חייב להיות כסף או רכוש ( ע"פ 5102/03 מ"י נ. דני קליין )
'מרמה' מתוארת בסעיף 414 לחוק: כ"טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד הנטענת בכתב, בעל פה, או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת, או שאינו מאמין שהיא אמת; ו"לרמות" – להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל".
בית המשפט העליון קבע כי "וכשם שטובת ההנאה שמקבל המרמה אינה חייבת להתבטא ביתרון או בהישג חומריים, כך אין לראות כתנאי-בל-יעבור כי נגרמו למרומה, בעטיה של המרמה, נזק או הפסד מוחשיים. חזות הכל בעבירה של קבלת דבר במרמה הינה ביתרון או בהישג למרמה, ולא בחסר למרומה"( ע"פ 752/90 שמואל ברזל נ. מ"י )
מכאן עולה , לצורך הדיון התיאורטי, שוויטרז'יק יכולה להיחשב כמי שקיבלה את הנצחון במרמה.
אבל, לצורך קיומה של עבירה זו יש להוכיח קשר סיבתי בין התנהגותה לאחר קרות האירוע, לבין הנצחון.
האם במקרה של וויטרז'יק ניתן לטעון לקיומו של קשר סיבתי בין ההתנהגות לתוצאה?
קשר סיבתי הינו מונח משפטי המתייחס למצב שבו אירוע אחד גורם להתרחשותו של אירוע אחר, לדוגמא, אדם לוחץ על המתג של האור והאור נדלק.
קשר סיבתי יכול שיתקיים גם במחדל, לדוגמא, במקרה של אי הושטת עזרה, כאשר העזרה יכולה להציל חיים /למנוע פגיעה, כמו בעבירת ההפקרה.
כאמור, חלק בלתי נפרד מיסודות העבירה של קבלת דבר במרמה הינו קיום הרכיב של קשר סיבתי בין פעולת המרמה או המצג הכוזב לתוצאה "..אכן מחובתה של התביעה הכללית להוכיח את הקשר הסיבתי שבין המרמה ותוצאותיה. אבל, קשר זה ניתן להסיקו מן העובדות המוכחות ויש והוא 'צץ ועולה מעצם הנסיבות והתנהגות הצדדים..."( ע"פ 499/72 סאמי דיב אל שעבי נ. מ"י )
המשמעות היא, שעל מנת לענות על השאלה הזו יש לבחון -
האם ניתן להוכיח שההתנהגות הזו דווקא, דהיינו, המשך ההשתתפות שלה בתחרות, על אף המפגע התברואתי, היא זו שהובילה לקבלת המקום הראשון?
שהרי ייתכן מאד שוייטרז'יק היתה מנצחת בכל מקרה, גם ללא האירוע של אי שליטה על הסוגרים, ולכל הפחות לא ניתן לשלול את האפשרות הזו.
על כן, התשובה לקיומו של קשר סיבתי במקרה זה היא שלילית .
בנוסף, לצורך עבירה של קבלת דבר במרמה נדרש בנוסף גורם ספציפי שהעבירה נעשתה כלפיו.
מיהו הגורם שהמרמה יכולה היתה להתבצע כלפיו?
האם במקרה דנן אלה הקהל? מארגני התחרות? שאר המשתתפים? לדעתי, בנסיבות שנוצרו, התשובה כאן היא 'כולם'.
מעבר לתחושת חוסר ההוגנות ואי הנעימות של המשתתפים האחרים, גם הקהל מצפה למשחק הוגן ולתחרות שווה, וכך גם מארגני התחרות.
יש הרואים בוייטרז'יק ווינרית שלא עוצרת מול אף מכשול, גם לא בלתי צפוי, גם אם הוא מביך, ומגיעה למטרה כמנצחת על אף כל הקשיים. אחרים יסלדו מהתנהגותה ומהעובדה שבחרה להמשיך על אף המפגע האסתטי והבריאותי.
האם נצחון כזה הוא לגיטימי?
אירוע זה מעלה את השאלה היכן עובר הגבול בין נחישות כנגד כל הקשיים, וחתירה למטרה, לבין התעלמות מוחלטת מהלגיטימיות ומהזכויות הבסיסיות של המתחרים האחרים, שגם התאמנו והשקיעו כמו וויטרז'יק, וגם הם רוצים לנצח, ונאלצים מכורח הנסיבות לגעת בציוד מזוהם ומגעיל, דבר שפוגע הלכה למעשה בביצועים שלהם בתחרות.
תופעה דומה למה שקרה לוויטרז'יק איננה מראה נדיר למי שמשתתף במרתונים ובאולטראמרתונים , וגם למי שצופה בתחרויות שמביאות את המאמץ הפיזי לקצה ואף מעבר לכך אולם יש להבחין בין תחרות שבה המשתתפים נוגעים בציוד משותף, וגופם בא במגע עם לכלוך מזהם מגופו של משתתף אחר בתחרות, לבין אצן מרתון שנתקל בבעיה זהה ובוחר להמשיך.
אלא שהמקרה הראשון פוגע במשתתפים האחרים כשהמקרה השני פוגע באצן עצמו בלבד.
מבט על הסרטון שמתעד את התחרות לאחר האירוע של וויטרז'יק מראה סוג של אדישות שלה לסיטואציה, התעלמות ממנה, והמשך השתתפות במקצה. זוהי התנהגות שכל כולה משדרת 'עסקים כרגיל', על אף שהיה ברור לכל שקרה כאן משהו חריג.
האם היא חשבה שהדבר ייעלם מעיני הצופים והשופטים? לא סביר.
ייתכן שוויטרז'יק חשבה, לאחר מה שתקף אותה, שיפסיקו את ההשתתפות שלה בתחרות ,וכשהמארגנים לא הפסיקו זאת, היא הבינה שהיא יכולה להמשיך.
בשום שלב בתחרות לא ניתן לטעון שהיא ניסתה להעלים את מה שקרה, כך שמבחינתה היתה שקיפות.
ואם כך, מדוע היא צריכה לוותר על המקום הראשון?
וויטרז'יק המשיכה על אף המבוכה, והראתה שגם אירוע כזה לא עוצר אותה מלהיות בלתי מנוצחת.
והרי לכאורה זה בדיוק החומר ממנו עשויים אלופים.
יש שיטענו כי מגיעה לה המדליה רק לאור הנחישות הזו, בלי קשר לתוצאה שהושגה.
הרי מדובר באלופת העולם הנוכחית, אלופה 'עם קבלות', ולא במתחרה 'חדשה' ללא תואר קודם, שטבעי לצפות שתרצה לשמור על המעמד ועל התואר!!
אין ספק שהתחרות לא התנהלה בתנאים שווים והוגנים כלפי המתחרים האחרים לאחר מה שקרה.
אבל, יש שיטענו שהתנאים הלא שווים ולא הוגנים הם גם כלפי וויטרז'יק שנאלצה להמשיך להתחרות במצב גופני לא נוח.
בהינתן שלאור האמור לא קיים פן פלילי באירוע , יש לשאול האם הפן הציבורי, המוסרי, ההתנהגות הספורטיבית, הרעות והכבוד המצופים מכל ספורטאי, באו כאן לידי ביטוי?
התשובה לדעתי שלילית, וזאת בלשון המעטה.
ומהזווית האישית:
נראה כי המדובר בהתנהגות דורסנית ובחוסר התחשבות קיצוני שמעידים על אופי ועל כך שבדרך לנצחון המתחרה 'לא רואה בעיניים', וגם אם וויטרז'יק היתה צריכה לפגוע בשאר המתחרים כדי לנצח זה היה לגיטימי מבחינתה.
הבעת פניה בסרטון מהתחרות מראה כי היא המשיכה להתחרות כאילו שלא אירע שום דבר חריג. מדובר בהתנהגות אנוכית.
בספר ישעיהו פרק מז' נאמר " ועתה שמעי- זאת עדינה היושבת לבטח, האמרה בלבבה אני ואפסי עוד, לא אשב אלמנה ולא אדע שכול" . הציטוט מתייחס לגאוות בבל, אך כולנו נחשפים לתופעה הזו בחיי היום יום, בין אם מדובר בקריוקי וחפלות בשעות לא מקובלות ובדציבלים גבוהים, בין אם בתפיסת מקום של מספר אנשים במושבי הרכבת על ידי הנחת רגליים, תיקים וכו', על חשבון אנשים שעומדים, ועוד שלל דוגמאות שאינן זרות לנו.
נראה לי שכולנו היינו רוצים לחיות בסביבה מתחשבת, הוגנת, ולהתחרות בספורט בצורה שוויונית.
כשמדברים על הדרך שהיא לא פחות חשובה מהתוצאה, על חברות וכבוד בין משתתפים בתחרות, ההתנהגות של וויטרז'יק לאורך התחרות ועד לנצחון היא דוגמא בעיניי לכל מה שרע.
גם בעידן הנוכחי, בו האגואיזם אצל חלק מהאוכלוסיה נהיה סוג של מנטרה לחיים, ההתנהגות הזו נתפסת כחריגה.
טוב עשתה וויטרז'יק שהתנצלה, גם אם באיחור, וטוב עשו מארגני התחרות ששינו את התקנון באופן שיבטיח תחרות הוגנת ונצחון אמת במקרים הבאים.
מענין גם לחשוב על המקרה הזה בהקשר של יוון העתיקה, שבה הקשר בין ספורט לאסתטיקה היה הדוק, ושלפי אידיאל הקאלוקאגאטיה , יש לשאוף למיזוג מוחלט בין היופי החיצוני לטוב המוסרי והרוחני.
האם ביוון העתיקה היו עוצרים את התחרות אילו היה מתרחש אירוע דומה? ניתן להניח שכן.
לא כל דבר שהוא לא הוגן הוא פלילי. האירוע של ג'ואנה וויטרז'יק העלה את המחשבה מהן הנורמות שאנו רוצים לאמץ בחיינו?
לדידי,
כדאי מאד שבדרכנו אל המקום הראשון, לא נזנח את האדם שבנו במקום האחרון
שלכם,
עו"ד יפעת שוורץ סיל
הכותבת הינה עורכת דין פלילית בעלת 30 שנות וותק. סגנית יו״ר פורום פלילי ארצי בלשכת עורכי הדין, מרצה על מאחורי הקלעים של עולם המשפט הפלילי , וכותבת המחזה ׳מונולוגים מהזינזאנה׳.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.