בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את ערעורה של שירותי בריאות כללית על החלטת ועדת התעסוקה שלא להתיר את פיטוריו של מהנדס ראשי בבית החולים בילינסון, ששירת במילואים במשך תקופה מצטברת של כ-26 חודשים. בית הדין קבע כי כללית לא הצליחה לנתק את הזיקה בין רצונה לפטר את העובד לבין שירות המילואים הממושך, וכי גם הקשיים התפעוליים והטענות המקצועיות שהציגה אינם עולים כדי "טעמים מיוחדים" המצדיקים פיטורים בתקופה המוגנת.
העובד החל לעבוד בכללית בינואר 2023 כמהנדס הראשי במערך ההנדסה והאחזקה של בית החולים בילינסון. עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" גויס לשירות מילואים, ומאז נעדר מעבודתו, לפי פסק הדין, במשך כ-26 חודשים במצטבר. לאחר פנייה של המעסיקה לוועדת תיאום מילואים הוא שוחרר זמנית ושב לעבודה בפברואר 2025, אך כללית טענה שגם לאחר שובו נמשכו כשלים בתפקודו.
באפריל 2025 נשלח לעובד זימון לשימוע, אך למחרת הוא הודיע על חזרתו לשירות מילואים פעיל ולא התייצב. בהמשך נעשו ניסיונות נוספים לקיים שימוע, ובדצמבר 2025 התקיימה ישיבה בהיעדרו. לאחר שנציגות העובדים הסכימה לסיום העסקתו, כללית הודיעה לו בתחילת ינואר 2026 על החלטתה לסיים את העסקתו, בכפוף לקבלת היתר מוועדת התעסוקה לפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה).
ועדת התעסוקה דחתה את הבקשה ב-29 בינואר 2026. היא קבעה כי כללית לא הצליחה להוכיח שהפיטורים מנותקים משירות המילואים ולא הציגה "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן היתר. על החלטה זו הוגש הערעור לבית הדין לעבודה.
כללית טענה כי חוסר שביעות הרצון מן העובד החל כבר ביולי 2023, לפני פרוץ המלחמה, וכי טיוטת זימון לשימוע הוכנה עוד אז. לטענתה, ההיעדרות הממושכת יצרה "פגיעה תפקודית ובטיחותית קשה ומתמשכת" בבית החולים, משום שלא ניתן לאייש את התקן במהנדס ראשי קבוע כל עוד משרתו של העובד תפוסה. לפי כללית, המהנדס הראשי של בית החולים השרון נאלץ למלא במקביל את שני התפקידים במשך יותר משנתיים.
המעסיקה הוסיפה טענות קשות על תפקודו המקצועי של העובד. בין היתר טענה לעיכובים בפרויקטים הנדסיים בהיקפים גדולים, אי-קידום מכרזים, התנהלות לעומתית במיילים וקבלת החלטות חד-צדדיות בניגוד לנהלים. היא גם טענה למשבר אמון, להתנהלות בעייתית סביב רכב ליסינג ולכך שהעובד ניצל את שירות המילואים כדי להתחמק מהליכי שימוע. בנוסף טענה כי ועדת התעסוקה שגתה כשלא קיימה דיון פרונטלי למרות בקשתה.
העובד טען מנגד כי עצם טיעוני כללית מוכיחים את הקשר בין הפיטורים למילואים, משום שהמעסיקה עצמה מתמקדת בהיעדרותו מהעבודה ובחוסר האפשרות לאייש את התקן באופן קבוע. הוא טען כי ניסיון כללית "לחטוף" הליך שימוע בין תקופות מילואים מלמד על רצון להיפטר ממנו בשל אי-זמינותו שנבעה מן השירות. עוד טען כי חלק מהפרויקטים שעליהם הצביעה כללית נמשכים שנים ומערבים גורמים רבים, בעוד שהוא עבד בפועל תקופה קצרה לפני שנקרא שוב ושוב למילואים.
חוק החיילים המשוחררים קובע כי אין לפטר עובד בשל שירות מילואים, ובתקופת השירות ובתקופה המוגנת שלאחריו נדרש היתר מוועדת התעסוקה. כדי לקבל היתר על המעסיק להוכיח שני תנאים מצטברים: שהפיטורים אינם בשל המילואים ושקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים אותם.
בית הדין, בהרכב בראשות השופטת הבכירה רווית צדיק, קבע כי כללית לא עמדה בתנאי הראשון. אמנם הוצגו מיילים מיולי עד ספטמבר 2023 שהעידו על חוסר שביעות רצון מקצועי עוד לפני המלחמה, אך בית הדין הדגיש כי הדברים לא הבשילו אז להליך פיטורים מוגמר או לזימון רשמי לשימוע שנמסר לעובד. הליך הפיטורים התקדם בפועל רק במהלך שירות המילואים הממושך.
פסק הדין נתן משקל מיוחד לטענות כללית על הקושי באיוש המשרה. בית הדין קבע כי הטיעון שלפיו יש צורך לפטר את העובד כדי למנות מהנדס ראשי קבוע דווקא בשל היעדרותו למילואים "מהווים כשלעצמם הודאה בקיומה של זיקה". לפי פסק הדין, זוהי בדיוק הפגיעה התעסוקתית שהחוק נועד למנוע, כדי שעובד הנעדר לצורך מילואים לא יאבד את מקום עבודתו משום שאינו זמין לצרכים התפעוליים של המעסיק.
גם התנאי של "טעמים מיוחדים" לא התקיים. בית הדין קבע כי חוסר שביעות רצון מקצועי, רצון להתייעלות או קושי כלכלי רגיל אינם מספיקים. נדרשות נסיבות חריגות במיוחד או תשתית ראייתית משמעותית המצדיקה העדפת צורכי המעסיק על פני ההגנה הסטטוטורית הניתנת למשרת מילואים.
לגבי הקושי התפעולי בבית החולים, נקבע כי אף שמדובר במפעל חיוני ובמרכז רפואי, היעדרויות עובדים בשל מילואים בזמן מלחמה הן קושי שמעסיקים נדרשים להתמודד עמו. בית הדין ציין כי כללית עצמה מינתה ממלא מקום, וכי העובדה שהמתינה יותר משנתיים לפני שפנתה לקבלת היתר מחלישה את הטענה לצורך מיידי וקריטי שלא ניתן לפתור באמצעים זמניים.
בית הדין גם לא קיבל את הטענה שפגמים מקצועיים בפרויקטים מורכבים מצדיקים בנסיבות העניין את הפיטורים. נקבע כי לא ניתן לייחס למהנדס חדש, שעבד בפועל כשמונה חודשים בלבד בתקופת ניסיון, אחריות בלעדית לעיכובים בפרויקטים הנמשכים שנים ומערבים רגולציה מורכבת. המחלוקות סביב הרכב ותנאים כספיים הוגדרו כמחלוקות שניתן לפתור בכלים אחרים, ולא כבסיס לעקיפת ההגנה שבחוק.
גם טענת הפגם הדיוני נדחתה. בית הדין קבע כי החוק אינו מחייב בכל מקרה דיון בעל פה בפני ועדת התעסוקה, וכי במקרה זה כללית קיבלה הזדמנות רחבה להציג בכתב בקשה מפורטת, השלמת טיעון, נספחים, מיילים ודוחות נוכחות. לכן נקבע שהוועדה הייתה רשאית להכריע על סמך התשתית הכתובה.
בסופו של דבר קבע בית הדין שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת הוועדה ושאין עילה להתערב בה. הערעור נדחה, וכללית חויבה לשלם 10,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לעובד.
מספר התיק: על"ח 61736-02-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.