בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע כי קצבת נכות המשולמת עבור קטין אינה מביאה, כשלעצמה, לפטור אוטומטי של הורה מתשלום מזונות בסיסיים. בהחלטה בבקשה למזונות זמניים לשני ילדים לאחר גירושי הוריהם, חייב השופט משה בראון את האב לשלם עבור הבן מזונות זמניים בסך 1,840 שקל בחודש, וקבע כי קצבת הנכות של הבן תשולם לאם בנוסף למזונות. הבקשה ביחס לבת, שטרם הגיעה לגיל שש, נדחתה משום שהסכם הגירושין בין ההורים עדיין מסדיר את מזונותיה.
הדיון נולד מתוך הסכם גירושין משנת 2023. ההורים קבעו בו מנגנון זמני שלפיו האב ישלם 1,750 שקל לחודש עבור כל אחד משני הילדים, ובסך הכל 3,500 שקל, עד שכל ילד יגיע לגיל שש. ההסכם קבע במפורש כי לאחר גיל שש, אם לא תושג הסכמה על המתווה העתידי, יוכל כל אחד מההורים לפנות לבית המשפט להכרעה. כיום, קבע בית המשפט, שוויו המוצמד של הסכום שנקבע לכל ילד עומד על 1,843 שקל.
האב העלה טענה מקדמית של "מעשה בית דין". לשיטתו, ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין כבר קבע שמזונות בסך 1,750 שקל לכל ילד ייפסקו עם הגיעו לגיל שש. בית המשפט דחה את הטענה ככל שהיא נוגעת לבן. השופט בראון הפנה ללשון ההסכם עצמו וקבע כי דווקא ממנו עולה שהצדדים שמרו לעצמם את האפשרות לפנות לבית המשפט עם הגיע הילד לגיל שש. מנגד, אותו הסכם הוביל לתוצאה הפוכה ביחס לבת: מאחר שהיא בת ארבע וארבעה חודשים, נקבע שאין בשלב זה עילת תביעה בעניינה, שכן ההסכם ממשיך להסדיר את מזונותיה עד גיל שש.
מכאן עבר הדיון לשאלה כיצד יש להתייחס לקצבת נכות חודשית בסך 1,800 שקל שהבן זכאי לה. האם טענה כי הילד אובחן כבעל קשיים קשביים, רגשיים וחברתיים וכי מצבו דורש ליווי, מעקב, אבחונים וטיפולים מתמשכים. לגרסתה, היא ההורה המטפל העיקרי, והטיפול השוטף פוגע בהיקף עבודתה ובהכנסותיה. היא טענה כי הקצבה צריכה לשמש בראש ובראשונה להוצאות הרפואיות והמיוחדות של הילד, ואינה מחליפה את חיובו של האב במזונות.
האב טען כי קצבת הנכות מכסה את צורכי הבן ולכן אין מקום לחייבו במזונות עבורו. בנוסף העלה טענות בדבר היקף הכנסותיה של האם. לטענתו, האם משתכרת יותר מ-36 אלף שקל נטו בחודש מעסקה כקוסמטיקאית עצמאית, בעוד הכנסתו עומדת על 12 אלף שקל בלבד. הוא טען כי יש "לפטור אותו מתשלום דמי מזונות וכל צד יישא בהוצאות הקטינים כשהם בזמני השהות אצלו". עוד ביקש שקצבת הנכות וקצבת הילדים יחולקו בין ההורים בחלקים שווים, ואף שהאם תשיב לו מחצית מקצבת הנכות הרטרואקטיבית שקיבלה. מנגד, האם טענה להכנסה חודשית של כ-8,000 שקל, בעוד שלדבריה האב משתכר לפחות 15 אלף שקל נטו.
בית המשפט הדגיש כבר בתחילת הדיון כי מדובר בהחלטה על מזונות זמניים, ולא בפסק דין לאחר בירור ראייתי מלא. השופט בראון ציין כי מזונות זמניים הם בגדר "סיוע ראשוני", וכי בשלב כזה בית המשפט אינו נדרש להכריע בכל המחלוקות העובדתיות בין הצדדים. לדבריו, ההחלטה צריכה להיות מהירה ועניינית ונשענת מטבעה על תמונה חלקית. ההבחנה הזאת ליוותה גם את הדיון בקצבת הנכות: השאלה לא הייתה אם לעולם אין להתחשב בקצבה, אלא אם ניתן כבר בשלב הזמני להניח שהיא מכסה את צרכיו הרגילים של הילד ולפטור את האב ממזונות.
בהחלטה נסקרו שתי גישות בפסיקה. לפי הגישה הראשונה, כאשר לא הוכח שצרכיו של הילד עולים על סכום קצבת הנכות, ניתן לראות בקצבה כמכסה את צרכיו ולהפחית את המזונות, ולעיתים אף לא לפסוק מזונות נוספים. לפי הגישה השנייה, הקצבה היא קצבה אישית וייעודית שמטרתה לממן את ההוצאות המיוחדות הנובעות מן הנכות: טיפולים רפואיים ושיקומיים, צרכים חינוכיים מיוחדים, השגחה ושירותים נלווים. לפי גישה זו, אין להפוך את הקצבה למקור שמממן אוטומטית מזון, ביגוד, מדור ושאר צרכי המחיה הרגילים של כל ילד.
השופט בראון קבע כי הפסיקה המאוחרת יותר רואה בנקודת המוצא את הקצבה כמקור למימון הצרכים המיוחדים, ולא כתחליף לחובת ההורים לשאת בצרכים הבסיסיים. הוא הבהיר כי ההבחנה היא בין ההוצאות שנוצרו בגלל הנכות לבין הוצאות המחיה הרגילות. רק לאחר שנבחנות ההוצאות המיוחדות בפועל וניתן לקבוע שנותרת מן הקצבה יתרה, אפשר להביא את אותה יתרה בחשבון בקביעת המזונות הבסיסיים והמדור.
גם אז, לפי ההחלטה, ההתחשבות ביתרה אינה אוטומטית. בית המשפט מנה כמה אפשרויות: הפחתה מסוימת מחיוב המזונות, העברת היתרה להורה שנושא בעומס טיפולי עודף, או שמירת הכסף בחשבון ייעודי לצרכים עתידיים של הילד. ההכרעה תלויה, בין היתר, במידת הנכות, בהיקף הצרכים המיוחדים, בהוצאות שהוכחו, בחלוקת זמני השהות, בעומס הטיפולי ובמצבם הכלכלי של ההורים. בית המשפט קבע כי בין השיקולים הרלוונטיים יש להביא בחשבון את מידת הנכות, היקף הצרכים המיוחדים, ההוצאות שהוכחו בפועל, חלוקת זמני השהות, הנטל הטיפולי ומצבם הכלכלי של ההורים.
בסיכום הסקירה קבע השופט כי "אין לראות בקבלת קצבת נכות נתון המביא לשלילה אוטומטית של חיוב בתשלום מזונות". הוא הוסיף כי הקצבה מיועדת "בראש ובראשונה לעלויות המיוחדות והעודפות הנובעות מנכות הקטין", וכי רק לאחר בירור הצרכים המיוחדים וההוצאות בפועל ניתן לבדוק אם נותרה יתרה וכיצד לנהוג בה. בהמשך יישם בית המשפט עקרונות אלה על הבקשה הזמנית שבפניו.
ההחלטה מייחסת משקל גם לעומס הטיפולי. האם טענה כי עיקר הטיפול בילדים, ובמיוחד בצרכיו המיוחדים של הבן, מוטל עליה, וכי "מעורבותו של המשיב מצטמצמת בעיקר לשהות פיזית עם הקטינים, מבלי שהוא נושא באחריות הטיפולית השוטפת". בית המשפט ציין כי האב לא התייחס בתגובתו לשאלת הטיפול בילד והתמקד בטענה שהאם לא הוכיחה הוצאות מיוחדות הנובעות מהנכות, ומכאן ביקש להסיק שאין לחייבו במזונות. אלא שבשל אופייה הזמני של ההכרעה והיעדר בירור מלא, השופט קבע כי בשלב זה אין מקום להביא את קצבת הנכות בחשבון.
לצד שאלת הקצבה, בית המשפט בחן את חלוקת זמני השהות ואת יכולותיהם הכלכליות של ההורים. לפי הסכם הגירושין, הילדים שוהים כ-65% מהזמן אצל האם וכ-35% אצל האב. האב טען שבפועל הילדים נמצאים אצלו רוב הזמן לבקשת האם, אך בית המשפט קבע כי הטענה לא נתמכה בראיות ולכן לא קיבל אותה לצורך ההחלטה הזמנית.
גם ביחס להכנסות הצדדים הוצגו גרסאות שונות. האם טענה שהיא משתכרת כ-8,000 שקל בחודש, ואילו האב טען כי הכנסתה האמיתית גבוהה מ-36 אלף שקל. מנגד, האם ייחסה לאב הכנסה של כ-15 אלף שקל נטו, והוא הצהיר על 12 אלף שקל. השופט לא הכריע בשלב זה במחלוקת העובדתית הרחבה, אלא קבע שלצורך ההחלטה בלבד ובהיעדר ראיות לסתור יונח כי הכנסתה של האם היא 8,000 שקל וכי הכנסת האב היא 12 אלף שקל. לאחר הפחתת הוצאות אישיות של כ-5,000 שקל מכל אחד, העמיד בית המשפט את ההכנסה הפנויה של האם על 3,000 שקל ואת זו של האב על 7,000 שקל, יחס של 3 ל-7 לטובת האב.
בית המשפט יישם את העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15 לגבי מזונות ילדים בגילים 6 עד 15: חבות משותפת של שני ההורים, תוך בחינה של צרכי הילדים, היכולות הכלכליות היחסיות, זמני השהות, ההוצאות הישירות וכלל נסיבות המקרה. בשקלול הנתונים שקבע לצורך שלב הביניים, ובהתחשב בסכום של 1,843 שקל לחודש שנגזר מההסכם הקודם לאחר הצמדה ובמרכיב המדור, נקבע כי האב ישלם לאם 1,840 שקל לחודש כמזונות זמניים עבור הבן.
בנוסף נקבע כי ההורים יחלקו ביניהם בחלקים שווים את הוצאות החינוך ואת הוצאות הבריאות שאינן מכוסות בביטוח הבריאות הממלכתי. קצבאות הילדים וקצבת הנכות של הבן ישולמו לאם בנוסף למזונות הזמניים. החיוב נקבע החל מיום הגשת הבקשה, 3 באוגוסט 2026.
לקראת סיום הדגיש בית המשפט שוב כי מדובר בהכרעה זמנית. הוא לא קבע שקצבת נכות לעולם אינה רלוונטית לחישוב מזונות, ופירט כי לאחר בירור הצרכים המיוחדים וההוצאות בפועל ניתן לבדוק אם נותרה יתרה מן הקצבה וכיצד יש לנהוג בה. אולם הוא סירב להניח, לפני בירור ראייתי מלא של צורכי הילד, ההוצאות בפועל והעומס הטיפולי, שהקצבה עצמה מכסה את המזונות הבסיסיים. כפי שנכתב בהחלטה, בשלב של מזונות זמניים "אין להסיק, בדרך כלל, שהקצבה מכסה את כלל צרכי הקטין ואין להעניק פטור גורף ממזונות בסיסיים". ההכרעה הסופית, הדגיש בית המשפט, עשויה להשתנות לאחר בירור ראייתי מלא.
תלה"מ 86007-02-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.