בית משפט השלום בירושלים קבע כי הפטר שניתן ליחיד בהליך חדלות פירעון לא יחול על חוב המזונות שלו למוסד לביטוח לאומי, אך הגביל את שיעור הקיזוז מהקצבאות ל-10% לכל היותר. השופטת בלהה יהלום קבעה כי הגבלה זו מאזנת בין מצבו הרפואי והסוציאלי המורכב של היחיד לבין אופיו של חוב המזונות ויתר טענות הביטוח הלאומי.
צו לפתיחת הליכים ניתן בעניינו של היחיד בפברואר 2024. בנובמבר 2025 הוגשו דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה, שהמליצו על הפטר לאלתר נוכח גילו, מצבו הרפואי, היעדר כושר השתכרות והיעדר נכסים. בהמשך אותו חודש ניתן פסק דין שהעניק לו הפטר לאלתר מחובות עבר שלא ניתן לפרוע מנכסי קופת הנשייה, למעט החובות המנויים בסעיף 175 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. ההכרעה הנוכחית עסקה בבקשתו להחיל את ההפטר גם על חוב המזונות לביטוח הלאומי.
היחיד טען כי נסיבותיו האישיות והרפואיות מצדיקות חריגה שתאפשר למחוק גם את חוב המזונות. הוא טען כי ילדיו כבר בגירים, כי אין לו נכסים בני מימוש או כושר השתכרות וכי הוא מתקיים מקצבאות הביטוח הלאומי בלבד. לחלופין ביקש לצמצם את הקיזוז מהקצבאות לשיעור שלא יעלה על 10%. המוסד לביטוח לאומי התנגד להחלת ההפטר על החוב. לפי תגובתו, המוסד שילם מזונות עבור הילדים באופן רציף בין השנים 1997 ל-2011, בסכום מצטבר של כ-307 אלף שקל, ומתוכו הצליח לגבות כ-12 אלף שקל בלבד. בהתאם לעמדת המוסד, יתרת החוב עמדה על כ-295 אלף שקל. הביטוח הלאומי טען כי מדובר בחוב שאינו צריך להימחק וכי יש לאפשר את גבייתו באמצעות קיזוז מהקצבאות.
הממונה על הליכי חדלות הפירעון הצטרף לעמדה שלפיה אין להחיל את ההפטר על חוב המזונות, והפנה לסעיף 175(ב)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. לצד זאת הציע להגביל את הקיזוז ל-10% מהקצבה, כדי להתאים את אופן הגבייה לנסיבותיו של היחיד ולאפשר לו קיום מינימלי בכבוד. בית המשפט ציין כי קיימת הסכמה רחבה, שאותה הגדיר כנכונה וצודקת בנסיבות העניין, כי היקף הקיזוז לא יעלה על 10% מהקצבאות. נקבע כי שיעור זה יוצר איזון בין מצבו הרפואי והסוציאלי המורכב של היחיד לבין אופי החוב, חוסר תום הלב שלדברי בית המשפט מגולם בו ויתר טענות הביטוח הלאומי.
התוצאה הייתה דחיית הבקשה להחיל את ההפטר על חוב המזונות לביטוח הלאומי, לצד הגבלה מפורשת של הקיזוז ל-10% מסך קצבאותיו של היחיד.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.