בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה דחה תביעה של צרכן שביקש לבטל עסקה לרכישת כורסה לאחר שנפל ממנה בשימוש הראשון וטען כי איבד אמון במוצר. הרשמת הבכירה נעמה טלמן-בולטין קבעה כי הסרטון שהציג התובע תומך בכך שהיה בכורסה פגם כלשהו, אך לאחר שהתובע אפשר לנתבעת לקחת את הכורסה לתיקון והיא אכן תוקנה, סירובו לקבל אותה בחזרה אינו מקים זכות לביטול חד-צדדי. החברה נדרשה להשיב לו את הכורסה המתוקנת על חשבונה, ולא נפסקו הוצאות.
עורכי הדין שלנו
התובע ביקש 10,000 שקל בעקבות כורסה שרכש ביולי 2025 בסניף בכפר סבא. לטענתו, כאשר השתמש בה לראשונה ונשען לאחור הוא נפל, קיבל מכה בראש ובגב, ולמחרת דיווח לנתבעת ושלח לה תיעוד של האירוע ממצלמה בדירה. הוא טען כי לאחר שהכורסה נלקחה ותוקנה ביקש לקבל כורסה חדשה או את כספו בחזרה, משום ש"איבד אמון במוצר" ופחד לשבת עליו שוב. מתוך סכום התביעה ביקש 5,000 שקל בגין עוגמת נפש, בעוד שמחיר הכורסה וההובלה היה 2,970 שקל.
הנתבעת, המרכז הבריאותי ד.ע. בע"מ, טענה כי הכורסה סופקה תקינה וכי התובע אישר בחתימתו שהמוצר נמסר לשביעות רצונו. לדבריה, הפנייה הראשונה לשירות הלקוחות הייתה ב-26 באוגוסט 2025, טכנאי הגיע לבדיקה בספטמבר, הכורסה נאספה באוקטובר, תוקנה, ולאחר מכן התובע סירב לקבלה. החברה טענה כי "לא קמה לו עילה לביטול העסקה", בין היתר משום שנעשה שימוש בכורסה ומשום שהתובע לא אפשר את השבתה לאחר התיקון. נציגת החברה ציינה גם שהוצעו לתובע פתרונות פשרה, ובהם זיכוי בגובה מחיר הכורסה, אך הוא סירב.
בית המשפט קיבל חלק מגרסת התובע באשר לעצם התקלה. הרשמת ציינה כי בסרטון ניתן לראות את התובע יושב על הכורסה ולפתע נופל לאחור. אף שלא הוגשה חוות דעת מומחה, נקבע כי אין זה סביר שישיבה רגילה על כורסה, ללא נדנוד או הפעלת משקל חריג, תביא לנפילה. גם פרק הזמן הקצר יחסית בין אספקת הכורסה לבין הדיווח על התקלה תמך בכך שהיה פגם כלשהו.
עם זאת, נקבע כי קיומו של פגם אינו מוביל אוטומטית לביטול העסקה. בית המשפט הפנה לחוק המכר, המחייב קונה להודיע על אי התאמה ולתת למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את המוצר ולתקן את הפגם בתוך זמן סביר. במקרה זה, התובע אפשר לטכנאי לבדוק את הכורסה, אפשר את איסופה לצורך תיקון, ובמכתב ששלח לאחר הבדיקה אף הלין על כך שטרם נקבע מועד לאיסוף הכורסה לתיקון.
הרשמת קבעה כי התנהלות זו אינה מתיישבת עם טענה שלפיה התובע עמד מלכתחילה על ביטול העסקה. עוד נקבע כי לא הוכח פגם מהותי שאינו בר תיקון, והתובע לא הציג חוות דעת או ראיה אובייקטיבית אחרת באשר לטיב הפגם. לאחר שהכורסה תוקנה והחברה ביקשה להחזירה, התובע סירב לקבל אותה ולכן גם לא בחן אם התיקון הצליח. בפסק הדין נקבע כי בנסיבות אלה "אין מקום להכיר בזכות ביטול חד-צדדית".
בית המשפט התייחס גם לתקנות הגנת הצרכן בנושא ביטול עסקה. נקבע כי בקשת הביטול הועלתה לאחר שחלף פרק הזמן הקבוע בתקנות ולאחר שנעשה שימוש בכורסה. במקביל הודגש כי כאשר מדובר בפגם חל חוק המכר, ולמוכר יש זכות לתקן את המוצר כאשר הדבר אפשרי. הרשמת הוסיפה כי סירוב בלתי מוצדק לאפשר תיקון, או לקבל מוצר לאחר שתוקן, עשוי שלא להתיישב עם חובת תום הלב ועם החובה להקטין את הנזק.
לצד דחיית התביעה, בית המשפט מתח ביקורת מסוימת על קצב הטיפול הראשוני של החברה. הפנייה הראשונה של התובע נענתה בביקור טכנאי רק כעבור כשבועיים, והכורסה נאספה לתיקון כחודש לאחר מכן. בשל התמשכות זו, וכן בשל עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בעקבות הנפילה, החליטה הרשמת שלא לחייב אותו בהוצאות למרות דחיית התביעה.
החברה נדרשה להציע לתובע לקבל את הכורסה המתוקנת בתוך 30 ימים ולשאת בעלות ההובלה. בית המשפט הבהיר כי אם התובע יקבל את הכורסה ויתברר שהבעיה חזרה או שהתיקון לא בוצע כראוי, פסק הדין אינו מונע ממנו להגיש תביעה חדשה ביחס לטיב התיקון.
תיק ת"ק 24847-11-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.