בית משפט השלום בחיפה הותיר חייב בהליך חדלות פירעון למרות שורה של מחדלים, אך קבע לו תוכנית שיקום שבמסגרתה יוסיף לקופת הנשייה 735 אלף שקל ויביא לתשלום דיבידנד של 100% לנושיו. השופטת מירב קלמפנר נבון קבעה כי החייב ישלם 4,000 שקל בחודש במשך 60 חודשים, ובתום כל אחת מחמש שנות התוכנית יוסיף 99 אלף שקל. בכך נמנע בשלב זה מימוש נוסף של נכסיו, בכפוף לעמידה בתוכנית.
צו לפתיחת הליכים בעניינו של החייב ניתן ביולי 2025. בתחילה נקבע לו תשלום חודשי של 600 שקל, ומנובמבר 2025 הועלה הסכום ל-1,400 שקל. נגדו הוגשו 18 תביעות חוב בסכום כולל של 746,628 שקל, והנאמנת אישרה תביעות חוב בדין רגיל בסך כולל של 651,398 שקל.
ביוני 2026 המליצו בעלי התפקיד לבטל את ההליך. לפי הצעת הממונה, החייב לא עמד בצו התשלומים וצבר פיגורים של 1,600 שקל, לא הגיש דוחות חודשיים סדירים עם אסמכתאות מספקות, לא המציא מסמכים שנדרשו ממנו, השתמש בארבעה כרטיסי אשראי בלי למסור את מלוא דפי העסקאות ונדרש למסור הבהרות על נכס מקרקעין ועל שלושה כלי רכב. הנאמנת ציינה גם זכויות בקרנות פנסיה ובכספי פיצויים.
הנאמנת הציעה אז שתי אפשרויות: ביטול ההליך, או מתן ארכה להשלמת המסמכים ולאחר מכן בחינת תוכנית שיקום של 60 תשלומים חודשיים בסך 2,500 שקל. ב"כ הממונה תמכה בביטול לאחר שלטענתה ניתנו לחייב הזדמנויות ואורכות שלא נוצלו במלואן. לאחר המלצת בעלי התפקיד המציא החייב חלק מן המסמכים, אך לא את כולם.
בדיון ביולי הסכימו הצדדים לתת לחייב 30 יום לגיבוש תוכנית מוסכמת שתביא לתשלום של 100% מתביעות החוב המאושרות. בהמשך עדכנה הנאמנת כי לצורך דיבידנד מלא יש להעמיד את קופת ההליך על 755 אלף שקל, כולל הוצאות ושכר טרחה. באותה עת היו בקופה כ-13 אלף שקל, וניתן היה לממש עוד כ-7,000 שקל מכספים הרשומים על שם החייב. לכן, לפי הנאמנת, על החייב להוסיף 735 אלף שקל.
הנאמנת מסרה כי הציעה לחייב לפרוס את הסכום לשש שנים או לפריסה אחרת, אך לא קיבלה ממנו תגובה, וביקשה מבית המשפט לקבוע תוכנית שיקום שתבטיח דיבידנד של 100%. החייב השיב כי אינו מתכחש להסכמתו העקרונית לתשלום מלא לנושים, שניתנה על רקע זכויות מקרקעין הרשומות על שמו, אך ביקש למנות שמאי לפני קביעת התוכנית.
לטענת החייב, לא הייתה חוות דעת שמאית שתמכה בהנחה ששווי זכויותיו בנכס מספיק לתשלום מלוא החובות. הוא טען ששווי הנכס נמוך מהסכום שנדרש, שהיקף זכויותיו אינו ברור ושיש לבחון גם טענות לזכויות של רעייתו במבנה ובהשבחות שבוצעו בתקופת הנישואין. הוא הוסיף כי נסיבותיו המשפחתיות משפיעות על יכולת התא המשפחתי לעמוד בתוכנית תשלומים מכבידה.
בית המשפט דחה את הבקשה למינוי שמאי. בהחלטה קודמת נקבע כי החייב נתן את הסכמתו לתשלום דיבידנד מלא כשהוא מכיר את זכויותיו ואת ערכן, במטרה להימנע ממימוש המקרקעין. השופטת קבעה כי אם החייב סבר שהזכויות שוות פחות מהסכומים שעליהם התבססה הסכמתו, הנטל היה עליו להוכיח זאת, ואין מקום למנות שמאי מטעם בית המשפט על חשבון כספי הנושים.
החייב ביקש לאחר מכן עיון מחדש וטען כי "אין המדובר בחזרה שרירותית מהסכמה", אלא בהסכמה שניתנה לפני שגובשה מצבת הנשייה הסופית ולפני שהתברר היקף החובות המאושר. גם בקשה זו נדחתה. בית המשפט קבע כי לא הוצג שינוי נסיבות או מידע חדש, וכי אם החייב אינו חוזר בו מהסכמתו לדיבידנד מלא, היה עליו להגיע עם בעלי התפקיד להסכמות לגבי יישומה.
למרות המחדלים, השופטת החליטה שלא לבטל את הליך חדלות הפירעון. היא קבעה כי ניתן לאזן אותם במסגרת תוכנית שיקום, בהתחשב בנכסי החייב ובתועלת הצפויה לנושים. לפי פסק הדין, לאחר חיוב החייב בסכום המרבי שניתן לדרוש ממנו על בסיס פוטנציאל ההשתכרות, הסכום שנותר להשלמה עד דיבידנד מלא קטן בהרבה מזכויותיו במקרקעין. לכן נקבע כי "אין כלל טעם בבזבוז כספי קופת הנשייה וזמנו של היחיד בתכנית השיקום" לצורך שמאות של אותן זכויות.
בקביעת התשלום החודשי התייחס בית המשפט לכך שהחייב דיווח על שכר של כ-8,000 שקל בחודש בלי לצרף תלושי שכר, וכן על קצבה חודשית של 3,295 שקל שלא נכללה בדוחות שהגיש. החייב טען שרעייתו אינה עובדת בשל הצורך להשגיח על ילדם, אך נקבע שלא הוצגו אסמכתאות מתאימות לכך שהיא אינה יכולה לעבוד לפחות באופן חלקי. בנסיבות אלה הועמד התשלום החודשי על 4,000 שקל.
בית המשפט קבע כי המחדלים היו חמורים עד כדי כך שניתן היה להורות על ביטול ההליך: פיגורים, דוחות חסרים, אי המצאת מסמכים והבהרות על נכסים, שימוש בכרטיסי אשראי וחוסר מידע לגבי שלושה כלי רכב. עם זאת, מאחר שהחייב הסיר חלק ניכר מהמחדלים ובהתחשב בנכסיו ובהכנסותיו, הוחלט להותירו בהליך ולהאריך את תקופת הפירעון ל-60 חודשים. נקבע כי ההארכה מבטאת את מורת הרוח מן ההתנהלות ומאזנת בין השיקום לבין זכויות הנושים.
לפי צו השיקום, החייב יוסיף לקופת הנשייה 735 אלף שקל: 4,000 שקל מדי חודש במשך 60 חודשים, ובנוסף 99 אלף שקל בתום כל אחת מחמש שנות הנשייה, ובסך הכול 495 אלף שקל ברכיב השנתי. נוכח התשלום שנועד להבטיח דיבידנד של 100%, נקבע שאין מקום למימוש כספים נוספים כעת. ההגבלות שהוטלו בהליך יישארו בתוקף עד השלמת הצו, והחייב יגיש דוחות הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים. אם יעמוד בתנאים, הוא יהיה זכאי להפטר מחובות העבר שעליהם חל ההפטר לפי החוק. חדל"פ 61912-05-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.