בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה עתירה של קבוצת תושבים ונבחרי ציבור מעתלית שביקשו לבטל את ההחלטה להעביר שני בתי ספר ממלכתיים-חרדיים למתחם "בית יוסף" ביישוב. סגנית הנשיא בטינה טאובר קבעה כי העתירה הוגשה בשיהוי המצדיק את סילוקה על הסף, והוסיפה כי גם לגופה לא נמצא פגם מנהלי המצדיק התערבות בהחלטת המועצה האזורית חוף הכרמל ומשרד החינוך. העותרים חויבו בהוצאות בסך כולל של 15 אלף שקל.
העתירה עסקה בבתי הספר "אוהלי יוסף" לבנים ו"בית חנה" לבנות, שני מוסדות חינוך רשמיים המשתייכים לזרם הממלכתי-חרדי ומנוהלים בידי עמותת חב"ד. המוסדות פעלו בשנים האחרונות במבנים שכורים בכפר סיטרין, אך לאחר תום חוזה השכירות נדרשו להתפנות. המועצה פנתה בינואר 2026 למשרד החינוך בבקשה לבחון את סגירת המוסדות, אך המשרד הבהיר כי הם אינם מיועדים לסגירה וכי יש למצוא עבורם פתרון קבע.
לפי פסק הדין, גורמי המקצוע במועצה ובמשרד החינוך בחנו שלוש חלופות: המשך פעילות במבנה שכור, מעבר למתחם היבילים "עומר", או מעבר למבנה "בית יוסף" בעתלית. לאחר סיור מקצועי ובחינת האפשרויות נקבע כי "בית יוסף" הוא החלופה המועדפת. מתחם עומר נדרש, לפי גורמי המקצוע, כפתרון זמני לתלמידי בית הספר עומר בתקופת הריסת מבנה הקבע ובנייתו מחדש, ואילו שכירת מבנה נוסף הוגדרה חלופה שאינה מיטבית בין היתר בשל העלויות.
העותרים ביקשו לבטל את ההחלטה ולהפנות את בתי הספר לחלופה אחרת. לטענתם, "ההחלטה התקבלה בהיעדר סמכות", משום שלא התקבלה הסכמת הוועד המקומי של עתלית, שלדבריהם נדרשה לפי צו המועצות המקומיות. הם טענו גם לפגיעה בסמכויות הוועד בענייני נוער וחינוך בלתי פורמלי, לפגמים בהליך קבלת ההחלטה, להיעדר פרסום ושיתוף הציבור, לתשתית עובדתית חסרה ולחשש לניגוד עניינים ושיקולים זרים.
עוד טענו העותרים כי עתלית סובלת ממחסור במבני ציבור וחינוך, וכי העברת בתי הספר למתחם "בית יוסף" תפגע בפעילות הנוער והחינוך הבלתי פורמלי שהתקיימה במקום. לשיטתם, מתחם עומר היה חלופה מתאימה יותר. הם גם טענו כי ההחלטה העדיפה קבוצה קטנה שרוב תלמידיה, לפי טענתם, אינם תושבי עתלית, על פני צרכים אחרים של היישוב.
המועצה ובעלי תפקידים בה ביקשו לדחות את העתירה על הסף ולגופה. הם טענו כי המוסדות הם חלק מהחינוך הממלכתי-חרדי הרשמי וכי ההחלטה להעבירם למבנה ציבורי קבוע בעתלית הייתה מקצועית, סבירה ומחויבת המציאות. לטענתם, המועצה עשתה "מאמצים כבירים" להשאיר את בתי הספר בכפר סיטרין ואף השקיעה "כמיליון שקלים" בשיפוץ המבנה, אך חוזה השכירות הסתיים. לאחר בחינת חלופות, לטענתם, "לא נמצא מקום מתאים לכך" מלבד מתחם בית יוסף.
משרד החינוך טען כי מיקום מוסדות החינוך ושינוי כתובתם מצויים בסמכות הרשות המקומית, בכפוף לאישורו, וכי ההחלטה התקבלה לאחר בירור מקצועי. לפי עמדתו שהובאה בפסק הדין, כ-40% מתלמידי המוסדות הם תושבי עתלית. הורים לתלמידים שהצטרפו כמשיבים טענו מנגד כי העתירה נועדה לפגוע בילדים החרדים ולהדירם מן היישוב. בית המשפט ציין את הטענות הללו אך לא קבע כי זו הייתה מטרת העתירה.
לפני הדיון לגוף המחלוקת בחן בית המשפט את טענות הסף. הוא לא מצא מקום לסלק את העתירה בשל אי צירוף כל הורי התלמידים, משום שסבר כי עניינם מיוצג באופן מספק בידי המועצה ומשרד החינוך. לעומת זאת, טענת השיהוי התקבלה. נקבע כי החלטת מיקום המוסדות הומצאה לוועד היישוב ב-19 באפריל 2026, ולכן על פני הדברים היה צריך להגיש את העתירה עד 3 ביוני. בפועל היא הוגשה ב-30 ביוני. השופטת קבעה כי די בכך כדי להצדיק סילוק על הסף, אך בחנה את הטענות גם לגופן.
במוקד הדיון לגופו עמדה טענת העותרים שלפיה המועצה הייתה זקוקה להסכמת הוועד המקומי. בית המשפט דחה אותה. נקבע כי הוראת צו המועצות המקומיות שעליה הסתמכו העותרים עוסקת בסמכות הוועד המקומי בתחום החינוך הבלתי פורמלי, בעוד שהחלטה על מיקום מוסד חינוך ממלכתי רשמי מצויה בסמכות רשות החינוך המקומית. השופטת קיבלה את עמדת המשיבים שלפיה ההחלטה נתונה למועצה בשיתוף משרד החינוך, וקבעה: "אין ליישוב כזה או אחר או לתושביו זכות קנויה להחליט היכן ימוקם בית ספר ממלכתי רשמי".
גם הטענה שהיה צורך בהליך הקצאה מיוחד נדחתה. בית המשפט קבע כי כאשר מדובר באכלוס מבנה קיים באמצעות העברת מוסדות חינוך רשמיים, אין מדובר בהקצאת מבנה ציבור לגוף חיצוני המחייבת את ההליך הנטען. לגבי פעילות הנוער במתחם, הובאה עמדת המועצה שלפיה חדרי המוזיקה ימשיכו לפעול בשעות אחר הצהריים, הגן שנותר במבנה ימשיך לפעול, ויתר פעילות הנוער תועתק לשכונת השדות, שם מתוכנן מתחם נוער חלופי.
בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר תשתית עובדתית חסרה וניגוד עניינים. נקבע כי ההחלטה התקבלה לאחר שנבדקו הנתונים הרלוונטיים, נערך סיור ונבחנו החלופות בשיתוף משרד החינוך. השופטת כתבה כי מדובר "בהחלטה מנהלית סבירה שנתקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת של הרשויות הרלבנטיות". טענת ניגוד העניינים נדחתה משום שהנציג שעליו הצביעו העותרים לא נטל חלק בהחלטה על העברת בתי הספר.
גם החלופה של מתחם עומר לא שינתה את התוצאה. לפי תשובת המשיבים שאותה קיבל בית המשפט, המבנים היבילים במקום מיועדים לשמש ככיתות לתלמידי בית הספר עומר בזמן שמבנים ישנים ייהרסו, ולכן החלופה אינה זמינה לבתי הספר נשוא העתירה. בסיכום נקבע כי לא נפל פגם מנהלי המצדיק התערבות בהחלטה להעביר את שני המוסדות למתחם בית יוסף. העתירה נדחתה והעותרים חויבו, ביחד ולחוד, בהוצאות של 15 אלף שקל לשלוש קבוצות משיבים. עת"מ 93336-06-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.