למרות התנגדות האב והבנות: בית המשפט התיר לאם להעביר אותן לעיר אחרת לקראת שנת הלימודים

בית המשפט לענייני משפחה באילת התיר לאם להעביר את שלוש בנותיה הקטינות להתגורר עמה בעיר אחרת, למרות התנגדות מפורשת של הבנות והאב למעבר. השופט סמי ישראל קבע כי בשלב שבו שנת הלימודים הסתיימה והבנות עומדות לפני פתיחת שנה חדשה, יש לתת משקל מכריע לחוות הדעת המקצועית שלפיה תפקודה ההורי של האם טוב יותר, וכי המעבר ישרת את טובת הקטינות בטווח הארוך. בית המשפט הורה שהמעבר יבוצע כבר עתה, וקבע כי האב יקבל הסדרי שהות רחבים, ובהם שלושה סופי שבוע בחודש.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

ההליך נפתח בתביעת האם להעתיק את מקום מגוריהן של הקטינות מהעיר שבה התגוררו לעיר שבה היא מבקשת להתבסס. בקשה קודמת למעבר באמצע שנת הלימודים נדחתה זמנית, ובפברואר 2026 נקבע כי אין זה לטובת הקטינות לעבור באמצע השנה. עם סיום שנת הלימודים נבחנה הסוגיה מחדש, לאחר שמיעת ראיות וחוות דעת מקצועית.

האם טענה כי היא "מטפלת בקטינות לבדה בכ-99% מהזמן" וכי במקום המגורים החדש תוכל להסתייע בבני משפחתה, לעבוד בעבודה מכניסה יותר ולהתפנות גם לטיפול בעניינים משפחתיים נוספים. היא הדגישה כי שתיים מהבנות ממילא צפויות להחליף מסגרות חינוך בשנת הלימודים החדשה, ולכן לדבריה המעבר בעיתוי הזה מצמצם את הפגיעה ביציבותן.

האב התנגד למעבר וטען כי הבנות קשורות אליו מאוד, גדלו בעיר מגוריהן ואינן רוצות לעזוב. לטענתו הוא דמות משמעותית בחייהן ופוגש אותן גם מעבר למפגשים שנקבעו. במהלך העדויות הוא תיאר את מעורבותו היומיומית ואמר: "הבנות שלי, אני קם בחמש וחצי בבוקר, להכין להם ארוחת בוקר... לא חסר להם שום דבר אצלי". עוד נטען כי הבנות עצמן הביעו פחד והתנגדות למעבר.

המומחית שמונתה מטעם בית המשפט לצורך בחינת השאלה אם ניתן להעתיק את מקום מגורי הבנות המליצה לאפשר להן לעבור עם האם. היא קבעה כי "תפקודה ההורי של האם טוב יותר בהשוואה לזה של האב" וכי האם מפעילה סגנון הורות מאוזן יותר. מנגד קבעה שהאב "מגלה חוסר גבולות בולט בתפיסת ההורות שלו". המומחית הסבירה כי למרות אי רצונן המוצהר של הבנות, היא סבורה שיש לבחון את רצונן גם על רקע השפעת הסכסוך ההורי, וכי המעבר עשוי לשמש גורם מגן מפני החרפה של ניכור כלפי האם.

בית המשפט בחן גם את עמדת שירותי הרווחה. בתסקיר נכללו אמירות של אחת הבנות על הקפדה רבה יותר מצד האב בנושא לימודים, אך העובדת הסוציאלית שהעידה בבית המשפט הבהירה כי לא פגשה את הבנות ואמרה: "אני לא יודעת מה טובתן, אם לעבור או לא לעבור כשאני לא מכירה". בהמשך הוסיפה: "אין פה אמת אחת... יכול להיות שטובתן לעבור, יכול להיות שטובתן לא לעבור". בשל כך העדיף בית המשפט את חוות הדעת של המומחית, שפגשה את הבנות ובחנה את מצבן.

עמדת הקטינות עצמן הייתה ברורה נגד המעבר. בפסק הדין צוין כי "כל אחת מהבנות מביעה התנגדות לעבור להתגורר עם האם", ואחת מהן אף אמרה שאם יכריחו אותה לעבור היא תברח ותחזור לעיר שבה מתגורר האב. בית המשפט קבע כי לעמדתן יש חשיבות, אך היא אינה השיקול היחיד, וכי חוות דעת המומחית מספקת הסתכלות מקצועית על טובתן לטווח הארוך ועל השפעת מערכת היחסים בין ההורים על רצונן.

השופט ישראל הדגיש כי גם שאלת העיתוי השתנתה מהותית מאז ההחלטה הקודמת. ההחלטה שאסרה על המעבר ניתנה באמצע שנת הלימודים, מתוך רצון להימנע מזעזוע ומניתוק ממסגרות קיימות. כעת מדובר בסוף שנה ובתחילתה של שנה חדשה, ושתי בנות ממילא צפויות להיכנס למסגרות חינוך חדשות. בית המשפט קבע כי נסיבות אלה מפחיתות את הפגיעה ביציבות ומאפשרות הסתגלות טובה יותר.

עוד ציין בית המשפט כי התרשם ששני ההורים רוצים בטובת הבנות, אך כי כל אחד מהם מנסה לקדם את עמדתו בתוך הסכסוך. בפסק הדין נקראו ההורים להרחיק את הקטינות מהמחלוקת ביניהם ולשמור עליהן מפני מעורבות בסכסוך. נקבע כי המרחק בין בתי ההורים כבר מכביד על הבנות, וכי יש להקל עליהן ככל שניתן.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי "יש מקום להתיר את המעבר" וכי טובת הקטינות היא לעבור להתגורר עם האם עם סיום שנת הלימודים ולקראת תחילת השנה החדשה. לצד זאת הורה ששני ההורים והקטינות יפנו לטיפול ולהדרכה הורית, יחד או בנפרד, כדי להתמודד עם השינוי ולשמור על קשר חיובי ותומך. הסדרי השהות עם האב נקבעו כרחבים, בהתאם להמלצות המקצועיות, ובהם שלושה סופי שבוע בחודש. תלה"מ 44583-05-25.