בית משפט השלום לתעבורה בעכו האריך בשנתיים את עונש המאסר המותנה בן ארבעה חודשים של נהג שהורשע, על פי הודאתו, בנהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, והעדיף מסלול שיקומי על פני הפעלת המאסר. השופטת יונת הברפלד-אברהם גזרה עליו גם 150 שעות שירות לתועלת הציבור, פסילת רישיון לשמונה חודשים בניכוי שישה חודשי פסילה עד תום ההליכים, קנס של 1,500 שקל והתחייבות בסך 5,000 שקל. הפסילה שנגזרה נקבעה במצטבר לכל פסילה אחרת.
עורכי הדין שלנו
לפי גזר הדין, ב-21 במרץ 2025, בסביבות השעה 17:20, נהג הנאשם במכונית פרטית בטמרה, אף שנפסל מנהיגה בנוכחותו ב-28 בינואר אותה שנה למשך שמונה חודשים בתיק קודם. באותה נסיעה לא הייתה לרכב תעודת ביטוח בתוקף. בית המשפט ציין כי רישיונו של הנאשם הופקד במועד גזר הדין הקודם, בניגוד לרישום בכתב האישום. בהליך הנוכחי הוא כפר תחילה באישום, אך בישיבת ההוכחות שנקבעה ל-14 בספטמבר 2025 חזר בו, הודה בעובדות והורשע.
ההרשעה הקודמת הייתה משמעותית להכרעה בעונש. בית המשפט ציין כי בגזר הדין מ-28 בינואר 2025 הורשע הנאשם בנהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, והוטלו עליו בין היתר ארבעה חודשי מאסר על תנאי ושמונה חודשי פסילה. על האירוע הנוכחי כתב בית המשפט כי הנאשם "לא הפנים את חומרת מעשיו ולא ניצל את ההזדמנות שקיבל", משום שחזר לנהוג בזמן פסילה בתוך פחות מחודשיים. עם זאת, זו הייתה הרשעתו הראשונה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
לנאשם, יליד 2001 המחזיק ברישיון משנת 2019, היו תשע הרשעות תעבורה קודמות. גזר הדין מנה ארבע הרשעות חמורות, ובהן ההרשעה האחרונה בנהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, לצד עבירות תעבורה נוספות. לא היה לו עבר פלילי.
שירות המבחן הגיש תסקיר חיובי. לפי התסקיר, הנאשם לקח אחריות, הביע מודעות לפסול במעשיו ולהשלכותיהם, ומגלה מחויבות לטיפול בבני משפחתו הסובלים מקשיים בריאותיים. שירות המבחן זיהה גם מוקדים המגבירים סיכון לעבריינות, אך לצד זאת מצא מוקדים רבים המקדמים סיכוי לשיקום. הוא המליץ להאריך את המאסר המותנה ולהטיל 150 שעות של"צ במתנ"ס טמרה, תוך מעקב בדיקות שתן בתקופת ביצוע הצו.
המדינה ביקשה שלא להסתפק בהמלצה השיקומית. באת כוח המאשימה טענה כי שירות המבחן הוא "גורם ממליץ בלבד, ויש לקחת את דבריו בערבון מוגבל", והדגישה כי התסקיר עצמו מצביע גם על גורמי סיכון. היא עתרה למתחם ענישה של מאסר ממספר חודשים ועד 24 חודשים ופסילה של 18 עד 60 חודשים, וביקשה להפעיל את ארבעת חודשי המאסר המותנה, אף בדרך של עבודות שירות, וכן להפעיל פסילה מותנית בת חודשיים מתיק אחר במצטבר.
ההגנה ביקשה לחרוג לקולה מטעמי שיקום, להאריך את המאסר המותנה ולהטיל את 150 שעות השל"צ שהציע שירות המבחן. הסנגור הדגיש כי לא אירעה תאונת דרכים ולא נגרם נזק לאדם או לרכוש, וטען כי "מידת הפגיעה בערכים המוגנים של בטיחות הציבור בדרכים וחובת הביטוח, במקרה זה, הייתה מועטה יחסית". עוד הפנה לגילו הצעיר של הנאשם, לנסיבות המשפחתיות ולנטילת האחריות.
השופטת עמדה על חומרתה של נהיגה בזמן פסילה ועל הפגיעה בשלטון החוק ובבטיחות משתמשי הדרך. היא סקרה פסיקה שבה הוטלו עונשי מאסר ופסילה משמעותיים במקרים חמורים יותר, לצד מקרים שבהם הוארך מאסר מותנה כאשר נמצא אופק שיקומי. לפי סעיף 56 לחוק העונשין, ניתן להאריך מאסר מותנה מטעמים שיירשמו כאשר בנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעילו.
בסופו של דבר אימץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן. השופטת קבעה: "מצאתי מקום לאמץ את המלצות שירות המבחן, לאור האמור בתסקיר, ולאור זאת כי מדובר בעבירה ראשונה מסוגה, וכן כי ניכר כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו ועושה מאמץ לשקם את דרכיו". היא הוסיפה כי המאסר המותנה, העונשים המותנים והשל"צ יכולים להביא להרתעתו ולשיקומו.
מלבד הארכת ארבעת חודשי המאסר המותנה בשנתיים והטלת 150 שעות של"צ, הוטלו כאמור קנס של 1,500 שקל ופסילה של שמונה חודשים בניכוי שישה חודשי הפסילה עד תום ההליכים. בנוסף נגזרה פסילה מותנית של שמונה חודשים למשך שלוש שנים והתחייבות כספית בסך 5,000 שקל להימנע במשך שנתיים מהעבירות שבהן הורשע.
פל"א 3440-04-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.