בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קיבל תביעה רכושית שהגיש בעל נגד אשתו ואימץ במלואה את חוות דעתו של מומחה חשבונאי שמונה מטעם בית המשפט לצורך איזון משאבי בני הזוג. השופטת שירלי שי קבעה כי לא הוצגו ראיות בעלות משקל הסותרות את חוות הדעת, וכי היא נערכה באופן מפורט, יסודי ומקצועי. בהתאם להכרעה, הצדדים נדרשו לפעול לפי חוות הדעת ביחס לזכויות הנזילות, ההלוואות, החובות ושווי העסקים, וכן לקדם את איזון הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות. האישה חויבה לשלם לבעל 35 אלף שקל הוצאות משפט ועוד 5,000 שקל לקופת אוצר המדינה בשל התנהלותה בשלב הסיכומים.
בני הזוג נישאו ב-2005 ולהם שני בנים. הבעל מנהל עסק עצמאי שנפתח ב-2008, והאישה עובדת בתחום הטיפול ומעניקה גם שירותים באמצעות עוסק מורשה. בתביעה ביקש הבעל לאזן את כלל משאבי הצדדים, ובהם הלוואות וחובות לצדדים שלישיים, ממועד הנישואין ועד למועד שבו נפתח הליך יישוב הסכסוך במאי 2021, שלשיטתו הוא מועד הקרע. הוא ביקש גם לפרק את השיתוף במיטלטלין שנותרו בבית המגורים.
בדצמבר 2022 מונה בהסכמת הצדדים משרד רואי חשבון כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה התבקש לבחון את טענותיהם הרכושיות, את שווי העסקים של כל אחד מהם, את הזכויות הסוציאליות, את חשבונות הבנק ואת הטענות להברחת כספים. בית המשפט ציין כי הליך הכנת חוות הדעת התעכב בשל אי שיתוף פעולה מצד שני הצדדים, וכי נדרשו החלטות חוזרות המורות להם להעביר מסמכים ואף התראות על מחיקת ההליך. חוות הדעת הסופית הוגשה באוקטובר 2024, ולאחר מכן נחקרו הצדדים והמומחה.
הבעל טען כי לאחר פתיחת הליך יישוב הסכסוך האישה הפסיקה להפקיד הכנסות לחשבון המשותף, משכה כספים שלא לטובת המשפחה וסירבה לשאת בחיובים ובחובות המשותפים. לשיטתו, "החובות וההלוואות שנצברו במהלך הנישואין מהווים חובות משותפים של הצדדים כחלק בלתי נפרד ממסת האיזון", ולכן יש לבצע חלוקה שוויונית ולאמץ את חוות דעת המומחה. הוא ביקש גם שהאישה תשיב לו את חלקה בחובות שלטענתו שילם לבדו לאחר מועד הקרע.
האישה התנגדה לחלק ממסקנות המומחה וטענה לפערי השתכרות גדולים המצדיקים איזון שאינו שוויוני. בין היתר טענה כי הבעל מסתיר את היקף עסק ההסעות שלו, כי הוא נהנה ממוניטין של עסק משפחתי של הוריו וכי הכנסות מסוימות אינן מדווחות. היא טענה כי הבעל העלים הכנסות וקיבל תשלומים במזומן, שאותם תיארה כ"בשחור", וכן העלתה טענות בנוגע לכספים ממכירת דירה שהייתה בבעלותה, לחשבון משותף עם אחותה ולהלוואות שלדבריה ניטלו בלא ידיעתה.
המומחה סיכם את הזכויות הכספיות הנזילות וקבע כי על האישה להעביר לבעל 13,652 שקל. ביחס לרכב הרשום על שמה הותיר המומחה את שאלת הבעלות להכרעת בית המשפט: אם ייקבע שהרכב שייך לאביה, יש להפחית משווי הנכסים הרשומים על שמה 7,200 שקל. בית המשפט הכריע כי מאחר שהרכב רשום על שם האישה ולא הוצגה אסמכתא מספקת לכך שהוא שייך לאביה, יש לראותו כחלק מהרכוש המשותף.
השופטת שי קבעה כי חוות הדעת ראויה לאימוץ מלא. בפסק הדין נאמר כי "לא רק שלא הוצגו ראיות בעלות משקל לסתירת חוות הדעת, חוות הדעת הוגשה באופן מפורט, יסודי ומקצועי". בית המשפט הוסיף כי המומחה השיב לכל השאלות, נחקר על מסקנותיו והסבריו נמצאו משכנעים, וכי גם עדויות הצדדים תמכו בממצאים שאליהם הגיע.
אחת המחלוקות המרכזיות עסקה בטענת האישה להברחת כספים. המומחה העיד כי לא מצא אינדיקציה להברחות במהלך שלוש השנים שנבדקו לפני מועד הקרע, ולכן לא ראה צורך להרחיב את הבדיקה. בית המשפט קיבל את עמדתו והוסיף כי אילו התבצעו הברחות, היה מצופה שיופיע להן ביטוי גם בתקופה שנבדקה. טענות האישה בדבר ערבוב הכנסות עם עסק משפחתו של הבעל לא הוכחו, ובית המשפט ציין כי היא גם לא זימנה את הוריו לעדות.
גם טענות האישה בדבר הכנסות לא מדווחות לא הביאו לשינוי בחוות הדעת. המומחה הסביר כי בדק את סבירות תוצאות הפעילות העסקית באמצעות נתוני מס והיחס בין הוצאות להכנסות. הוא הוסיף כי גם אם יוכח היקף הכנסות גבוה יותר, אין בכך בהכרח להגדיל את שווי העסק נוכח מבנה ההוצאות והשכר הראוי. בית המשפט ציין כי אינו מתעלם מפעולות מסוימות שנראו תמוהות, אך קבע שלא הוכח כי כספים התקבלו בלי שהוצאו בגינם חשבוניות.
מנגד, נדחו גם טענות הבעל שלפיהן האישה הסתירה הכנסות או העבירה כספים לאחותה. בפסק הדין נקבע כי טענות אלה לא הוכחו, כי עדות האישה בעניין זה הייתה אמינה וכי המומחה לא מצא שהופקדו בחשבון שלה ושל אחותה כספים שמקורם ברכוש המשותף. בכך הודגש כי אימוץ חוות הדעת לא נעשה מתוך קבלה גורפת של טענות אחד הצדדים, אלא לאחר בחינת הטענות משני הכיוונים.
בסוגיית ההלוואות קבע המומחה כי ההלוואות בחשבון המשותף שימשו בין היתר לכיסוי חיובי כרטיסי אשראי, תשלומי העסק, יתרת חובה וביטוחים, ולא נמצאה אינדיקציה שהן שימשו להעברות שלא לטובת משק הבית. לפיכך היתרות נכללו באיזון. בית המשפט קבע כי גם תשלומי הלוואות שבוצעו לאחר מועד הקרע, ככל שמקורם בחובות המשותפים, מוטלים על שני הצדדים.
לעניין הזכויות הלא נזילות, מאחר שאיש מהצדדים לא חלק על הוראות המומחה לאיזון הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות העתידיות, הורה בית המשפט על הגשת פסיקתאות מתאימות. אשר למיטלטלין, בית המשפט קבע כי לא הוכח מה נעשה בהם ולכן אינו יכול לקבוע איזה פריט יישאר אצל מי, אך הזכיר שהדין מורה על חלוקה שווה של מיטלטלין משותפים.
פרק נפרד בפסק הדין הוקדש להתנהלות האישה בעת הגשת הסיכומים. בית המשפט תיאר ניסיונות חוזרים להגיש סיכומים שחורגים ממגבלת העמודים שנקבעה, בקשות ארכה והגשה מאוחרת גם לאחר שניתנה הזדמנות נוספת. בשל התוצאה ובהתחשב בהתנהלות זו חויבה האישה ב-35 אלף שקל הוצאות לטובת הבעל וב-5,000 שקל נוספים לטובת אוצר המדינה.
בסיכום קבע בית המשפט כי התביעה מתקבלת וכי חוות דעת המומחה, לרבות איזון המשאבים הנזילים, ההלוואות, החובות ושווי העסקים, מאומצת. פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
תלה"מ 35014-02-22
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.