בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל בקשה של חברה זרה לאכוף בישראל פסק דין שניתן בדצמבר 2024 בבית המשפט המחוזי למרכז לונדון, שחייב אדם לשלם לה 472,472.19 ליש"ט בצירוף ריבית של 8% עד לתשלום. השופט רז נבון קבע כי התקיימו התנאים בחוק אכיפת פסקי חוץ, וכי המשיב לא הוכיח שהפסק סותר את תקנת הציבור או שלא ניתנה לו אפשרות סבירה לטעון את טענותיו בהליך האנגלי.
ההליך בישראל הוגש על ידי Sammut Limited Company No. OE004195, חברה שהתאגדה באיי מאן וכתובתה בלונדון. לפי פסק הדין הישראלי, החברה ביקשה לאכוף פסק דין שניתן באנגליה ביום 20 בדצמבר 2024, לאחר שהמשיב לא קיים אותו. בבקשה נטען כי המשיב מתגורר גם בישראל ומחזיק כאן נכסים וחשבונות בנק.
החברה טענה כי פסק החוץ עומד בתנאים שבסעיפים 3 ו-4 לחוק אכיפת פסקי חוץ: בית המשפט האנגלי היה מוסמך לתת אותו, הפסק חלוט, החיוב הכספי ניתן לאכיפה בישראל ואינו סותר את תקנת הציבור, הפסק בר ביצוע באנגליה ומתקיימת הדדיות באכיפה. לתמיכה הוגשה חוות דעת מומחית לדין האנגלי.
המשיב ביקש לדחות את הבקשה. הוא טען, בין היתר, כי "פסק הדין סותר את תקנת הציבור", משום שלשיטתו הוטלו עליו חיובים מופרזים ועונשיים הקשורים להוצאות ולסכסוך אחר, וכי נפגעה זכותו להישמע. הוא הסתמך גם על ההגנה שבסעיף 6(א)(2) לחוק, שעניינה מצב שבו לא ניתנה לנתבע אפשרות סבירה לטעון ולהביא ראיות לפני מתן פסק החוץ.
הרקע לחיוב באנגליה היה הסכם משנת 2018. לפי פסק הדין, המשיב הועסק בחברת GHR Construction Limited והתחייב לשפות אותה בקשר לסכסוך שלה עם משפחה שעבורה בוצעו עבודות בלונדון. הוא גם הסכים שהחברה תוכל לנהל את הסכסוך ולהגיע להסדר או פשרה לפי שיקול דעתה. לאחר שהחברה ניהלה הליך והגיעה לפשרה, הוגשה באנגליה תביעה נגד המשיב בגין נזקים נוספים. המשיב הגיש תביעה שכנגד, התביעה נגדו התקבלה ותביעתו שכנגד נדחתה.
בית המשפט הישראלי הדגיש כי תפקידו בהליך אכיפה אינו לבחון מחדש את נכונותו העובדתית או המשפטית של פסק החוץ. השופט ציטט את העיקרון שלפיו בית המשפט בוחן את "קליפת הפסק" ולא את תוכנו, וקבע כי טענות המשיב נגד גובה החיובים, ההוצאות והאופן שבו יושם הדין האנגלי הן בעיקרן טענות ערעוריות שהיה עליו להעלות באנגליה.
באשר לתקנת הציבור קבע השופט כי רק במקרים נדירים יש לדחות אכיפה מטעם זה. לדבריו, "המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים נדירים המצדיקים את דחיית אכיפתו של פסק החוץ מטעמים של תקנת הציבור". גם אם מנגנון הדין האנגלי לעידוד פשרות מטיל תוצאות כספיות על צד שדחה הצעה וניהל את ההליך עד תום, אין בכך כשלעצמו פגיעה בערכי היסוד של מדינת ישראל.
בית המשפט קבע גם כי החברה הוכיחה שהפסק חלוט ובר ביצוע באנגליה. המשיב לא הגיש חוות דעת נגדית ולא סתר את חוות דעת המומחית שלפיה ניתן לאכוף באנגליה פסק דין ישראלי, ולכן לא הורם הנטל להראות שאין הדדיות באכיפה.
טענת המשיב לפגיעה בזכות הטיעון נדחתה אף היא. השופט קבע כי יש לבחון אם ניתנה לו אפשרות סבירה לטעון בהליך שמכוחו ניתן פסק החוץ עצמו, ולא בהליך נפרד שבין החברה לבין צדדים אחרים. לפי פסק הדין, המשיב היה מיוצג בהליך בלונדון, הגיש תביעה שכנגד ופסק הדין ניתן לאחר שהצדדים נשמעו. הוא גם לא צירף מסמכים שיבססו את הטענה כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט.
השופט סיכם כי "בית משפט זה אינו בוחן את תוכנו של פסק החוץ לגופו של עניין ואינו יושב כערכאת ערעור על בית המשפט אשר נתן את הפסק". לכן הורה על אכיפת פסק החוץ מיום 20 בדצמבר 2024. בנוסף חויב המשיב בהוצאות ההליך בסך 25 אלף שקל ובשכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל. מספר התיק: ת"א 24254-06-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.