בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז זיכה נהג משאית מעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונה קטלנית בכביש 5, שבה נפגע למוות אדם שעסק בהחלפת גלגל ברכבו שעמד בשול הימני. נשיא בית המשפט, השופט מנחם מזרחי, קבע כי המאשימה לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהמשאית סטתה אל השול, וכי נותרה אפשרות ממשית שהמנוח נע או מעד לאחור אל נתיב הנסיעה בשבריר השנייה שלפני הפגיעה. כבר בפתח הכרעת הדין כתב השופט: "אני מורה על זיכויו של הנאשם מן המיוחס לו בכתב-האישום."
לפי כתב האישום, נהג המשאית נסע בשעת לילה בכביש 5 ממערב למזרח, סמוך למחלף שער שומרון. רכבו של המנוח עמד במרכז השול הימני, והמנוח עסק בתיקון תקר ליד הגלגל הקדמי-שמאלי. המאשימה טענה כי "סטה הנאשם בנהיגתו עם המשאית לכיוון השול הימני", נסע במהירות של כ-92 קמ"ש, פגע במנוח ובדופן השמאלית של הרכב, ולא שמר על נתיב נסיעתו ולא הבחין בזמן בסכנה שלפניו.
הנאשם הודה שהמשאית שבה נהג פגעה במנוח וגרמה למותו, אך כפר בכך שנהג ברשלנות. גרסתו הייתה כי נסע בנתיב הימני ללא סטייה, הבחין ברכב שעצר בשול ונקט כלפיו אמצעי זהירות, אך לא הבחין במנוח עד לרגע שבו זה נע לאחור אל הנתיב. בחקירתו במשטרה תיאר את הרגע שבו הבחין בו: "ברגע שאני הגעתי בדיוק על ידו שהוא קפץ על הכביש". הוא טען גם כי רכבים שנסעו משמאלו מנעו ממנו לסטות שמאלה בזמן, וכי לא הוצב במקום משולש אזהרה.
השאלה המרכזית בהכרעה הייתה אם המשאית סטתה ימינה ופגעה במנוח בתוך השול, כפי שטענה המאשימה, או שהפגיעה התרחשה בתוך נתיב הנסיעה לאחר שהמנוח חרג לאחור מן השול. בית המשפט ציין כי אילו היה מוכח שהמשאית פגעה גם ברכב החונה, שמיקומו בתוך השול לא היה שנוי במחלוקת, היה בכך בסיס ברור לקביעה שהמשאית סטתה ימינה. אלא שבוחן התנועה מטעם התביעה אישר בחקירתו כי אין די ראיות כדי לקבוע ברמה הנדרשת בפלילים שהמשאית אכן פגעה ברכב עצמו.
משקל מרכזי ניתן לעדותו של עד תביעה ניטרלי שנסע ישירות מאחורי המשאית. לפי הכרעת הדין, העד מסר שלא ראה את המשאית סוטה ימינה לפני הפגיעה, אלא ראה סטייה חדה שמאלה לאחריה. בית המשפט קבע כי עדות זו פגעה בתזה העובדתית של כתב האישום והתיישבה עם ממצאי מומחה ההגנה, שלפיהם פיזור השברים ומיקומי הנזק בחזית המשאית אינם מבססים סטייה ימינה ומותירים אפשרות שהתאונה אירעה בתוך הנתיב.
בית המשפט מתח ביקורת על חקירת התאונה ועל עבודת הבוחנות. בין היתר נקבע כי הזירה לא נשמרה באופן שאפשר להסתמך על מיקום השברים שעות לאחר התאונה, וכי ניסוי שדה הראייה לא דימה כראוי את התנאים שבהם אדם היה רכון ליד גלגל בעת החלפת צמיג. עוד צוין שלא נאסף תיעוד אפשרי ממצלמות במחסום אורנית, לא בוצעה נתיחה או בדיקה פתולוגית שיכלה לסייע בבירור מנגנון הפגיעה, ולא נגבתה עדות מבנו של עד הראייה. השופט סיכם את הביקורת במילים: "למרבה הצער, נערכה כאן עבודת בוחנות שאינה יכולה להוביל למסקנות, כנדרש בפלילים."
גם סוגיית המהירות לא תמכה בכתב האישום כפי שנוסח. פענוח הטכוגרף הצביע על כ-92.5 קמ"ש, אך בית המשפט קיבל כי יש להביא בחשבון סטייה של כ-6% לטובת הנאשם וקבע כי נהג לכל היותר במהירות של כ-86 קמ"ש. המאשימה טענה שהמהירות המותרת במקום הייתה 70 קמ"ש בשל עבודות בכביש, אולם בית המשפט קבע על סמך המסמכים והתמרור כי לאחר קטע העבודות המהירות המותרת הייתה 100 קמ"ש. בהתאם לכך נקבע שהנאשם לא עבר עבירת מהירות.
לפי ההכרעה, רכבו של המנוח עמד כולו בתוך השול, במרחק של כ-90 סנטימטר מהקו הצהוב. השופט העריך כי לפני הפגיעה עמד המנוח כ-40 סנטימטר בתוך השול, כשהוא עסוק בהחלפת הגלגל. עם זאת, מיקום הנזק במשאית והממצאים האחרים הותירו בעיני בית המשפט אפשרות סבירה שהמנוח נע או מעד לאחור אל הנתיב, באופן שלא הותיר לנהג זמן תגובה מספיק. בית המשפט ציין גם שלא היה במקום משולש אזהרה ושהמנוח לא לבש אפוד זוהר.
השופט קבע כי עדות הנאשם הייתה מהימנה והתיישבה עם הראיות, או לכל הפחות הוסיפה לספק הקיים. הוא הדגיש כי בהליך שעניינו רשלנות אין מדובר באחריות קפידה או באחריות מוחלטת. בית המשפט הוסיף שאפשר היה לבחון תזה אחרת של רשלנות, הנוגעת לשאלה אם הנהג היה צריך להבחין במנוח מוקדם יותר, אך זו לא הייתה התזה שיוחסה לו בכתב האישום ובית המשפט לא ישנה בדיעבד את המסגרת העובדתית שמפניה התגונן.
בסיכום נקבע כי המאשימה לא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש במשפט פלילי בנוגע לסטיית המשאית ולאפשרות למנוע את התאונה. בית המשפט הורה על זיכוי הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום.
מספר התיק: גמ"ר 10776-06-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.