בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר שבע שנות מאסר בפועל על נהגת שהורשעה, על פי הודאתה, בשתי עבירות של המתה בקלות דעת ובעקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, לאחר תאונה בכביש 310 שבה נהרגו בני זוג מאורסים. השופטת נועה חקלאי קבעה כי הנהגת המשיכה במשך שניות ארוכות בנתיב הנגדי, חצתה קו הפרדה רצוף והאיצה עד 124 קמ"ש, אף שכלי רכב הגיעו מולה והיו לה הזדמנויות לחזור לנתיבה. לצד המאסר נגזרו עליה 20 שנות פסילת רישיון ופיצוי כולל של 360 אלף שקל לשתי משפחות ההרוגים.
עורכי הדין שלנו
לפי כתב האישום שבו הודתה הנאשמת, ב-1 בפברואר 2025 היא נסעה ברכב פרטי בכביש 310, כשארבעה מילדיה עמה. מדובר בכביש בין-עירוני דו-סטרי ובו נתיב אחד לכל כיוון, שהמהירות המותרת בו עד 90 קמ"ש. נהגת נוספת שנסעה לפניה יצאה לעקיפה וחזרה לנתיב לפני תחילת קו ההפרדה הרצוף. הנאשמת יצאה לעקיפה מספר שניות אחריה, החלה אותה כשהקו עדיין מקוטע, אך המשיכה בנתיב הנגדי גם לאחר שהפך לרצוף.
בית המשפט תיאר כי הנאשמת עקפה שני כלי רכב והאיצה למהירות של 124 קמ"ש. באותו זמן התקרבו מולה כמה כלי רכב, ושדה הראייה לפניה היה בן מאות מטרים. אחד הנהגים שהגיע מולה נאלץ לסטות לשול הימני כדי למנוע התנגשות חזיתית. הנאשמת סטתה ימינה ואז שמאלה לאחר שאיבדה שליטה, והתנגשה חזיתית ברכב שנסע בנתיב הנגדי. שני נוסעי הרכב, שהיו מאורסים ותכננו להינשא, נהרגו במקום. ארבעת ילדיה של הנאשמת נפצעו קל, והיא עצמה סבלה בין היתר משברים בצלעות ומחבלות בריאות.
הנאשמת הודתה בכתב האישום המקורי כבר בדיון בספטמבר 2025. שירות המבחן תיאר אישה בת 44, אם לשמונה ילדים, ללא עבר פלילי, שאחד מילדיה סובל משיתוק מוחין ושבנה הבכור נהרג בתאונת דרכים שנים קודם לכן. לצד זאת, שירות המבחן התרשם כי היא מתקשה להשלים באופן מלא עם אחריותה לתאונה, נוטה לייחס חלק מהאחריות לגורמים חיצוניים ולא הביעה צורך בטיפול בתחום העבירות. בשל כך לא ניתנה המלצה לחלופת ענישה או לשיקום בקהילה.
המאשימה טענה כי אין מדובר בטעות רגעית אלא בבחירה של הנהגת "להוסיף וליטול סיכון בלתי סביר, עד אשר הסיכון התממש בתוצאה הקטלנית". התביעה ביקשה לקבוע מתחם של 12 עד 16 שנות מאסר ופסילת רישיון ל-20 עד 25 שנים, ולהטיל עונש בחלקו העליון של המתחם, לצד מאסר מותנה, פסילה מותנית ופיצוי משמעותי למשפחות.
ההגנה הדגישה מנגד שהנאשמת הודתה ללא תיקון של כתב האישום וחסכה את שמיעת הראיות. סנגורה טען שמדובר ב"טעות בשיקול דעתה של הנאשמת, אשר איבדה שליטה על רכבה", והפנה לכך שלא נהגה בשכרות או תחת השפעת סמים, שהיא אם לשמונה ילדים ושעברה התעבורתי כולל חמש הרשעות קודמות שאינן מכבידות לשיטתו. ההגנה לא ביקשה לקבוע מתחם מספרי מסוים, וביקשה להסתפק בעונש המינימלי שבית המשפט ימצא לנכון.
בני משפחות שני ההרוגים תיארו בפני בית המשפט את הפגיעה הקשה שנגרמה להם. תסקירי נפגעי העבירה תיארו אבל טראומטי, פגיעה בתפקוד וטיפול נפשי בקרב בני המשפחות. שירות המבחן המליץ להטיל פיצוי כספי משמעותי לשתי המשפחות. בית המשפט פתח את גזר הדין בדברי השתתפות בצערן של המשפחות, והדגיש כי אין במילים כדי להקל על האובדן.
בקביעת מתחם העונש הבהירה השופטת כי אף שמדובר בתאונה אחת ובאותה התנהגות, יש לתת ביטוי ממשי לכך ששני בני אדם נהרגו. היא קבעה שהערכים שנפגעו הם שלומם וביטחונם של משתמשי הדרך וקדושת החיים, וכי מידת הפגיעה בהם נמצאת ברף העליון. לדבריה, הנהגת לא תכננה לגרום למוות, אך ההחלטה לצאת לעקיפה הייתה מודעת, והיא המשיכה אותה גם כשהקו הפך לרצוף, תוך האצה ונסיעה ממושכת בנתיב הנגדי.
בית המשפט דחה את הניסיון לייחס את התנהלות הנהגת להסחת דעת מצד ילדיה שהיו ברכב. נקבע כי היא ביצעה את העבירות בעצמה וללא רשלנות של אחרים, וכי העובדה שילדיה הסיחו את דעתה אינה מפחיתה מאחריותה. השופטת כתבה: "בנסיבות המתוארות מדובר בסטייה גסה מרמת ההתנהגות הסבירה הנדרשת ממשתמשי הדרך." היא הוסיפה כי הנהגת סיכנה לא רק את המשתמשים בכביש אלא גם את עצמה ואת ארבעת ילדיה שהיו באחריותה.
לאחר סקירת פסקי דין קודמים קבע בית המשפט מתחם של 6.5 עד 10 שנות מאסר בפועל ופסילת רישיון של 15 עד 25 שנים, לצד מאסר מותנה, פסילה מותנית, קנס ופיצוי. נקבע שאין הצדקה לחרוג מהמתחם, גם לא מטעמי שיקום. עם זאת, בגזירת העונש בתוך המתחם נזקפו לזכות הנאשמת הודאתה המוקדמת, קבלת האחריות, החרטה שהביעה, היעדר עבר פלילי והעובדה שעברה התעבורתי אינו מכביד באופן יחסי.
בית המשפט נתן משקל גם לנסיבות המשפחתיות המורכבות ולפגיעה שתיגרם לילדיה כתוצאה ממאסר ממושך, ובפרט לילד עם המוגבלות. השופטת קבעה כי מדובר בפגיעה קשה ומצערת, אך כי האינטרס הציבורי גובר. בשל מכלול הנתונים הועמד העונש בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו.
על הנאשמת נגזרו שבע שנות מאסר בפועל ותשעה חודשי מאסר על תנאי. רישיונה נפסל ל-20 שנה, שיימנו מיום שחרורה ממאסר, בכפוף לניכוי תקופות פסילה רלוונטיות כמפורט בגזר הדין, וכן הוטלה עליה פסילה מותנית של 36 חודשים. בית המשפט חייב אותה לשלם 180 אלף שקל לכל אחת משתי משפחות ההרוגים, ובסך הכול 360 אלף שקל, בחלוקה בין ההורים והאחים כפי שנקבע בגזר הדין.
מספר התיק: ת"פ 12524-06-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.