בית משפט השלום ברחובות קיבל את תביעת רשת המרכולים ויקטורי נגד חברת קידום המכירות בנפיט ודחה את תביעת בנפיט, שעמדה על שני מיליון שקל וכללה טענה שויקטורי גזלה ממנה אמצעי מיתוג ופרסום שהותקנו בסניפים. השופט ישראל פת חייב את בנפיט לשלם לויקטורי 1,744,556 שקל בגין ארבעת חודשי ההתקשרות האחרונים בין הצדדים, מספטמבר עד דצמבר 2022, וכן 75 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, אגרות והוצאות נוספות. עוד הורה בית המשפט לחדש את הליכי ההוצאה לפועל ביחס לשתי המחאות שבוטלו.
ההליך איחד שתי תביעות שנולדו ממערכת יחסים מסחרית ארוכת שנים. ויקטורי מפעילה רשת מרכולים, ובנפיט עוסקת בשילוט ובקידום מכירות. במסגרת ההתקשרות קיבלה בנפיט זכות להתקין ולמתג אמצעי פרסום בסניפי ויקטורי, ולאחר מכן להשכיר את שטחי הפרסום לספקים שביקשו לקדם את מוצריהם ברשת. בהסכם האחרון נקבעה תמורה חודשית של 400 אלף שקל בתוספת מע"מ, והוא חל מתחילת 2021 ועד סוף 2022.
בנפיט טענה בתביעתה כי הסתמכה על מצגים שלפיהם ההתקשרות תהיה ארוכת טווח, השקיעה סכומים משמעותיים בתשתיות ובאמצעי מיתוג, ולאחר סיום היחסים ויקטורי מנעה ממנה לאסוף את הציוד והמשיכה להשתמש בו. היא ביקשה פיצוי של שני מיליון שקל בגין שורה של רכיבים, ובהם עלויות עיטוף ומיתוג, שכר עובדים, עבודות שילוט, הפרשי הכנסה ופירות שלטענתה צמחו לויקטורי מן השימוש בציוד. בין היתר טענה בנפיט כי "אין בהסכם דבר וחצי דבר ביחס לבעלות של ויקטורי על אמצעי המיתוג".
ויקטורי טענה מנגד שההסכם קבע תקופת התקשרות מוגדרת ושלא הייתה הבטחה לחידושו. לשיטתה, אמצעי הפרסום והמיתוג נועדו לשימוש בסניפיה בהתאם להסכם, ובנפיט לא הייתה זכאית לקבלם בחזרה עם תום התקופה. בעיקר טענה הרשת כי בנפיט היא שהפרה את ההסכם לאחר שהפסיקה לשלם את התמורה בארבעת החודשים האחרונים. ויקטורי טענה כי לאחר שהתברר לבנפיט שההתקשרות לא תוארך, "הפסיקה בנפיט לשלם לויקטורי את סכומי התמורה המגיעים לה על פי ההסכם".
תביעת ויקטורי נשענה בין היתר על שתי המחאות בגין ספטמבר ואוקטובר 2022 שלא כובדו, בסכומים של כ-424 אלף שקל וכ-423 אלף שקל, ועל שני תשלומים נוספים בגין נובמבר ודצמבר שלא הועברו. בכתב התביעה שכנגד המתוקן דרשה הרשת 1,744,556 שקל בגין אי התשלום, ולחלופין טענה להתעשרות שלא כדין בהיקף גבוה יותר וכן להפרת התחייבויות סודיות. בנפיט השיבה כי עצרה את התשלומים וקיזזה את הסכומים רק לאחר שנודע לה שויקטורי אינה מאפשרת לה לאסוף את אמצעי המיתוג שלה.
אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין הייתה אפוא לוח הזמנים של ביטול ההמחאות. בית המשפט מצא כי כבר ב-18 בדצמבר 2022 פנה חשב בנפיט לבנק ובירר עד מתי ניתן לבטל שתי המחאות דחויות. ב-26 בדצמבר שלחה בנפיט לבנק הודעת דוא"ל בעניין הביטול בשעה 9:41. רק בשעה 10:02 באותו יום נשלחה אל בנפיט הודעת ויקטורי שלפיה אינה רשאית להוציא ציוד מהסניפים. לפי פסק הדין, רישומי הבנקאית הראו גם כי בשעה 10:00 כבר התקיימה שיחה בנושא הביטול.
בנפיט ניסתה להסביר שהשעה המופיעה בדוא"ל נבעה מחוסר סנכרון במחשב וכי הביטול בפועל בוצע רק בשעה 10:05, לאחר קבלת הודעת ויקטורי. בית המשפט דחה את ההסבר וקבע כי לוחות הזמנים אינם תומכים בגרסה זו. עוד הודגש כי ההמחאה עבור נובמבר 2022 הייתה אמורה להימסר עד 15 בדצמבר ולא נמסרה כלל, עוד לפני המחלוקת המפורשת על איסוף הציוד. השופט קבע ביחס לטענת ההגנה: "מדובר בטענת הגנה הנשענת על אדנים רעועים ודינה דחיה."
בית המשפט דחה גם את הטענה שלבנפיט הייתה זכות חוזית לאסוף את אמצעי המיתוג. לפי פסק הדין, ההסכם קבע מנגנון כספי למקרה שבו ויקטורי תסיים את ההתקשרות לפני תום התקופה, אך לא קבע זכות לקבל את אמצעי המיתוג בחזרה. בפועל, לאחר שויקטורי חזרה בה מהודעת סיום מוקדמת, ההתקשרות נמשכה עד סוף התקופה החוזית. השופט קבע כי בנסיבות אלה לא קמה לבנפיט זכות להחזרת הציוד או לפיצוי בגינו.
גם עילת הגזל נדחתה. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהציוד נמסר לויקטורי בהשאלה או שהזכות להחזיק בו נותרה בידי בנפיט, ולכן לא התקיימו היסודות שנדרשו לטענת הגזל. טענת הקיזוז נדחתה אף היא: נקבע כי לא נמסרה הודעת קיזוז בכתב, וכי בנפיט לא הוכיחה זכות מהותית לקיזוז ולא פירטה בזמן אמת את הסכומים שעליהם הסתמכה.
בנפיט טענה בנוסף כי השקיעה יותר מ-1.3 מיליון שקל בציוד ובמיתוג וכי דרישת ויקטורי למיתוג סניף נס ציונה חיזקה אצלה ציפייה להתקשרות ארוכת טווח. בית המשפט קבע שהחשבונות שהוגשו מתייחסים לעבודות לאורך כל תקופת ההתקשרות ואף לתקופה שקדמה להסכם האחרון, ולכן אינם מוכיחים נזק קונקרטי שנגרם בשל מיתוג אותו סניף. עוד נקבע כי ההסכם עצמו התייחס גם לסניפים חדשים, כך שהדרישה למיתוג הסניף לא הוכחה כחריגה או כמטעה.
בית המשפט דחה גם את הטענה לנוהג מקובל שלפיו חברת הפרסום אוספת בתום ההתקשרות את אמצעי המיתוג שהתקינה. נקבע כי בנפיט לא הציגה ראיה ממשית לנוהג כזה. במקביל נדחתה טענתה לעשיית עושר ולא במשפט, לאחר שנקבע כי זכויות ויקטורי באמצעי המיתוג נבעו מן ההסכם ולא הוכחה התעשרות "שלא על פי זכות שבדין".
פסק הדין התייחס גם לטענות בנפיט בדבר התנהלות כוחנית של ויקטורי ובדבר הטבות לכאורה לבכירי הרשת. ביחס להתכתבות שבה נאמר לבנפיט שניתן "לעצור" חלק מהספקים, השופט ציין כי התנהלות כזאת אינה מקובלת, אך קבע שאמירה בודדת זו אינה משנה את ההכרעה במערכת היחסים החוזית. טענות נוספות הנוגעות לכרטיסי טיסה ולהפרות נטענות של חוק המזון נקבעו כבלתי רלוונטיות למחלוקת האזרחית שנדונה, וממילא לא הוכחו בהליך.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי ויקטורי הוכיחה את מלוא החוב החוזי בגין ספטמבר עד דצמבר 2022, בעוד תביעת בנפיט נדחתה במלואה. בנפיט חויבה ב-1,744,556 שקל בתוספת ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה, בשכר עדה של 600 שקל, ובהחזר שתי אגרות ששילמה ויקטורי בסכומים של 31,250 שקל ו-32,885 שקל, בצירוף ריבית. בנוסף נפסק שכר טרחת עורך דין בסך 75 אלף שקל. הליכי ההוצאה לפועל בתיק שנפתח בגין שתי ההמחאות יופעלו מחדש ביחס לחוב הכלול בו.
מספרי התיקים: ת"א 2193-02-23, ת"א 24422-02-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.