בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בקשה בהולה של הורים להתמנות כאפוטרופסים זמניים על בתם בת ה-20. השופט משה בראון קבע כי לא הונחה תשתית מספקת לכך שכושר שיפוטה נפגע במידה המצדיקה הגבלת חירותה, וכי לא הובאו ראיות לכך שהיא מנוצלת או נפגעת בידי בן זוגה. בהחלטה הודגש כי מינוי אפוטרופוס הוא פגיעה באוטונומיה, וכי יש להיזהר מהתערבות בחייה של בגירה שאינה מעוניינת בכך.
הבקשה הוגשה ב-30 באוגוסט 2026. ההורים טענו כי חלה הידרדרות במצבה של בתם וכי היא חשופה לסיכון ולניצול. בין היתר נטען שהיא סובלת מ"נמיכות קוגניטיבית", חווה ניתוקים, נעדרת מהעבודה, פוטרה לאחר קשיים בתפקוד, ומקיימת קשר זוגי שלטענתם מעורר דאגה. ההורים גם טענו כי קיים "חשש כבד" שאם לא יינתן צו זמני היא תיפגע ותהיה "טרף קל למי שמבקש לנצלה".
לבקשה לא צורפו מסמכים רפואיים. בתיק העיקרי הייתה הערכה נוירופסיכולוגית-דידקטית שנערכה יותר משנה קודם לכן. לפי ההחלטה, האבחון הצביע על מנת משכל בתחום הגבולי, אך הבודק ציין שקשה לקבוע אם הפוטנציאל האינטלקטואלי של הצעירה הוא בתחום הגבולי או בתחום הממוצע-נמוך, והמליץ על טיפול פסיכולוגי.
תחילה נמסר מטעם היועץ המשפטי לממשלה כי לא קיים צורך דחוף המצדיק מינוי זמני, וכי אם נטען לצורך כזה יש לצרף תעודת רופא ודו"ח סוציאלי. בהמשך הגישו ההורים מכתב מעובדת סוציאלית, שבו הובעה דאגה למצבה הרגשי, התפקודי והפיזי של הבת ולמידת מוגנותה, אך גם אז לא הוגש מסמך רפואי. לאחר מכן נמסר כי אין התנגדות למינוי ההורים כאפוטרופסים זמניים לעניינים רפואיים ואישיים למשך חצי שנה, ואילו האפשרות לתת צווים להגנה על רכושה הושארה לשיקול דעת בית המשפט.
מאחר שעמדת הצעירה לא נשמעה, בית המשפט מינה לה אפוטרופוסית לדין. ממפגשיה עלה כי הצעירה מתגוררת עם בן זוג המבוגר ממנה ב-21 שנה וכי הקשר ביניהם נמשך כשלוש שנים. ההורים הביעו חשש שהוא מנצל אותה ואף טענו שהוא מסרסר בה. הצעירה, מנגד, אמרה שאינה מנוצלת וכי היא מבקשת לחיות בדרך שונה מזו שבה גדלה. לפי תיאור עמדתה בהחלטה, היא גדלה כחרדית אך בחרה להיות חילונית, אינה רוצה עוד את המגבלות הדתיות שהיו חלק מחייה, ומרגישה שהוריה אינם סומכים עליה. עוד נאמר בשמה כי "היא רוצה לחיות את חייה בשקט, ללא התערבות של הוריה".
בן הזוג טען בשיחה עם האפוטרופוסית לדין כי הוא אינו מנצל את הצעירה, כי הוא רציני ביחס אליה ודואג לה, וכי הוריה אינם מעוניינים להכירו. האפוטרופוסית לדין התרשמה שיש מקום לדאגה ממשית ביחס למוגנותה ולתפקודה בתקופה האחרונה, אך הדגישה גם כי מדובר ב"אשה בגירה, בת 20, עדינה, נעימה שמתבטאת היטב" וכי למרות הקשיים הקוגניטיביים שעלו באבחון היא מסוגלת להביע רצונות, עמדות והעדפות. מסקנתה הייתה שהחומר הקיים אינו מצדיק באותו שלב מינוי אפוטרופוס, והיא המליצה על הערכה מקצועית ועדכנית ואף על שקילת הערכה פסיכיאטרית.
השופט בראון דחה גם את האפשרות למנות בשלב זה מומחה מטעם בית המשפט. הוא קבע כי לא הובאו ראיות לכך שהצעירה מנוצלת או נפגעת בידי בן זוגה, וכי פער הגילים ביניהם, כשלעצמו, אינו יוצר חזקה לסיכון. לדבריו, "בנסיבות אלה יש להיזהר מלהתערב שלא לצורך מבוסס בחייה של המשיבה, כאשר היא אינה מעוניינת בהתערבות שכזו ומבקשת כי יניחו לה לנפשה".
ההחלטה נשענה על חזקת הכשרות המשפטית ועל העיקרון שלפיו מינוי אפוטרופוס צריך להיעשות רק כאשר לא ניתן לשמור על טובתו וזכויותיו של אדם בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה. השופט ציין כי עצם המינוי מצר את האוטונומיה של אדם ומעביר לאחר את הסמכות לדאוג לחלק מענייניו או לכולם.
ביישום הדברים למקרה קבע בית המשפט כי כושר שיפוטה של הצעירה לא נפגם עד כדי צורך להגן עליה מפני עצמה. השופט כתב כי מהבקשה, מהאבחון וממכתב העובדת הסוציאלית עולה שמדובר בצעירה שבחרה בדרך חיים שאינה לרוחם של בני משפחתה והקהילה שבה גדלה. גם אם חלק מהחלטותיה האישיות, המקצועיות או החברתיות אינן נראות מיטביות לפי קנה מידה מקובל, נקבע כי "מכאן ועד הגבלת חירותה ופגיעה קשה בזכויותיה הבסיסיות ביותר לנהל את חייה לפי ראות עיניה, הדרך ארוכה".
בית המשפט ייחס משקל משמעותי גם להיעדר מסמכים רפואיים עדכניים. השופט קבע כי החסר "מחליש את הבקשה עד מאוד", וכי גם אבחון שנערך יותר משנה קודם לכן אינו מספק תשתית ראייתית מתאימה, במיוחד כאשר אותו אבחון לא העלה ממצאים המצדיקים מינוי אפוטרופוס. בסיום הודגש כי הזכות לאוטונומיה כוללת גם את הזכות לכך שיניחו לאדם לנפשו ואת חירותו מפני התערבות בענייניו ובגופו ללא הסכמתו. הבקשה נדחתה.
א"פ 73504-07-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.